משלי פרק י | פתיחת הקובץ השני

אנחנו פותחים היום את הקובץ השני של ספר משלי, שניתן לזהותו על פי הכותרת שבתחילתו, משלי שלמה (הכותרת הבאה תופיע בפרק כ"ה, וגם היא תפתח קובץ חדש). בין הקובץ הראשון לקובץ השני של ספר משלי יש הבדל בולט בסגנון. מפרק א' עד פרק ט' הספר היה בנוי, בסך הכל, מחטיבות טקסט רציפות. כל פסקה הובילה ובנתה רעיון מסוים.

בקובץ השני של ספר משלי, בפשטות, כל פסוק עומד לעצמו. קבצי משלים אלה הם אוסף של פתגמים ואמרות חכמה, ברצף. בלימוד פרקים אלה, קשה הרבה יותר למצוא מהלך שנבנה לאורך הפרקים השונים.

מרבית הפסוקים מנוסחים במבנה של הקבלה ניגודית בין הצדיק לרשע או בין החכם לכסיל. למעשה, בספר משלי ההבחנה בין שני עולמות המושגים מיטשטשת: בתמונת העולם שהספר מציג, הצדק והיושר הם אלה שנובעים באופן ישיר ופשוט מן השכל וההיגיון, ומי שהולך בדרכם גם רואה תוצאות ישירות ומצליח במעשיו. כך יוצא שהחכם הוא בהכרח צדיק והצדיק בהכרח חכם. מי שנשאר לאחוז בדרכם של הרשעים, הוא למעשה כסיל וטיפש.

נתייחס לפסוק אחד ספציפי מן הפרק שלנו: "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל־פָּשַׁע וְחוֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל" (י, יט). דומני שפעמים רבות אנו, כבני אדם, נחושים לעמוד ולהסביר את צדקת דרכנו. לשכנע את כולם למה אנחנו צודקים או להצטדק על פעולות לא מוצלחות שיצאו מתחת ידינו. הפסוק המצוטט מן הפרק שלנו הוא פסוק מדהים. הוא יוצא נגד המחשבה שכמות המלל שיוצאת לנו מהפה מעידה על צדקתנו. "ברוב דברים לא יחדל פשע" - גם אם נעמוד ונסביר באופן מקיף הרבה דברים, זה לא יוכל לכסות על דבר שהוא פשע. ולפעמים עדיף פשוט להמעיט במילים: "וחושך שפתיו  - משכיל". להשתהות עם התגובה, להתבונן בסיטואציה, להקשיב.