עזרא | פרק א | הצהרת כורש

ספרי עזרא ונחמיה פותחים את שיבת ציון – תיאור חזרתם של ישראל לארצם והקמת מקדש וממלכה בארץ ישראל. כפי שהבטיח ירמיהו הנביא, שקצב את שבעים שנות הגלות, מגיעה הצהרת כורש: "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר" (עזרא א, א). התנ"ך מדגיש שכורש פועל מכוחו של ה' שהעיר את רוחו. בכך כורש מגשים גם את נבואת ישעיהו, שנוקבת בשמו של כורש במפורש כמשיח ה': "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ... אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר הוּא יִבְנֶה עִירִי וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד אָמַר ה' צְבָאוֹת" (ישעיהו מה, א;יג).

לאחר ההצהרה כורש שולח את כלי בית ה' יחד עם ששבצר: "וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם... וַיִּסְפְּרֵם לְשֵׁשְׁבַּצַּר הַנָּשִׂיא לִיהוּדָה" (עזרא א, ז). בספרו, "דניאל – גלות והתגלות" (עמ' 144-146), הרב מדן מציע שמה שעורר את כורש לפעולה דחופה למען היהודים, בשנה הראשונה למלכותו, הוא סיפור בלשאצר (דניאל ה'). בלשאצר השתמש בכלי בית ה' ועוד באותו לילה נרצח וממלכת בבל ניתנה ביד פרס ומדי. כורש חשש מכך שכלי בית ה' ישארו אצלו ופעל כדי למצוא להם בית.

ראשית ההצהרה היא בהכרזה כי כל ממלכות הארץ ניתנו לכורש מיד ה', וה' ציווה עליו לבנות לו בית בירושלים. בפירוש דעת מקרא, פרופ' מרדכי זר כבוד מציין שאמנם כורש מכנה את ה' בשם הויה, אך בשונה מישעיהו שניבא לכורש שידע שה' הוא א—להי ישראל: "כִּי אֲנִי ה' הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ אֱ–לֹהֵי יִשְׂרָאֵל", כורש עצמו מכנה את הקב"ה "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם" (א, ב). יתכן שזיהה את הקב"ה עם אלוהים אחרים שכבר הכיר לפני כן, כמו האל הבבלי "מרדוך" לו כורש מייחס את הצלחותיו בכתובת הבבלית שנחקקה בשמו.

כורש מעניק שלושה היתרים: 1. היתר לכל מי שמעוניין לעלות לארץ. 2. היתר לבנות בית לה'. 3. היתר לכל הנשארים לשלוח כספי סיוע. מיד לאחר ההצהרה הספר מתאר מימוש מהיר ונכונות לפעולה: "וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:  וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב" (עזרא פרק א, ה-ו). בכל זאת, בהמשך הספר נראה שהאופטימיות העליזה עתידה להתפוגג והעולים יתמודדו עם קשיים משמעותיים שיאיימו על בניית המקדש ועל הקמת ממלכה ריבונית בארץ.

במאמר המצורף, הרב יצחק לוי מחלק את הספר לשני חלקים. חלקו הראשון של הספר (עזרא א־ג) הוא בתקופה שלפני עזרא. המנהיגים הם ששבצר בתקופת כורש, ולאחריו זרובבל ויהושע הכהן הגדול. המאבק בחלק זה של הספר הוא מאבק על בניית המקדש כאשר הספר מציג את החזון של שחזור יציאת מצרים והמקדש הראשון ואת מפח הנפש בתוצאה החלקית אליה הגיעו. חלקו השני של הספר (עזרא ד – נחמיה י"ג) הוא המאבק של הדורות הבאים על כינונה של ירושלים מסביב למקדש כעיר עצמאית ומשגשגת, עיר צדק במישור החברתי ועיר של תורה וקרבה לה'. זה יהיה מאבקם של עזרא ונחמיה. מומלץ להסתכל בטבלה המצורפת מתוך המאמר שעושה סדר במאורעות ובדמויות לאורך הספר.