דברי הימים ב | פרק כ"ה | מלכות אמציה

כמו יואש לפניו, גם מלכותו של אמציה בדברי הימים מורכבת משני חלקים. בתחילת הדרך אמציה שומע לצו ה'. כאשר הוא מעניש את הרוצחים של אביו, הוא שומר על מצוות משה שלא להמית את הבנים על חטאי אבותיהם: "וְאֶת בְּנֵיהֶם לֹא הֵמִית כִּי כַכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּסֵפֶר מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יָמוּתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יָמוּתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יָמוּתוּ" (כה, ד). יתכן שבהדגשת המצווה הזו יש משמעות גם בקשר ליחסי אמציה ואביו יואש – הבנים לא נושאים על גביהם את מעשי אבותם, ובידיו של אמציה לסלול דרך חדשה משלו.

אמציה מארגן את צבא יהודה למלחמה בשביל לכבוש מחדש את אדום. כגיבוי לצבא יהודה, הוא שוכר גדוד נוסף של לוחמים מצבא ישראל. זוהי יצירת קשר ראשונה בין ממלכות יהודה וישראל מאז מרד יהוא. הנביא ממהר להזדעק כנגד פתיחת המסלול שיוביל לברית חדשה בין הממלכות – ברית שהובילה בסבב הקודם לתוצאות קשות ולמלכותה של עתליה, ומעודד את אמציה שהוא מסוגל לנצח לבדו אם רק יבטח בה'. אמציה עומד בנסיון הקשה, מוותר על הכסף שהוא כבר שילם, ויוצא לקרב עם צבא יהודה לבדו. התוצאות בהתאם – ניצחון אדיר על הצבא האדומי.

בנקודה זו מתחילה ההידרדרות. אמציה מוציא את השבויים להורג באכזריות גדולה, ולאחר מכן לוקח את אלהי שעיר ומקטיר לפניו. השאלה שהנביא שואל אותו היא שאלה טובה: "לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ" (כה, טו), נניח שהגיוני לסגוד לאלוהים של עם חזק, אבל מה מוביל אותו לעבוד אלהים של עם שזה עתה הפסיד בפניו? הרב יואל בן נון (מצורף) מציע שאנשי יהודה נבהלו מהאכזריות הגדולה בה נהגו, ופחדו מנקמה. לפי זה ניתן למצוא כאן דוגמא לכלל שהעמיד בן עזאי במשנה (אבות ד, ב): "עבירה גוררת עבירה". פרופ' בוסתנאי עודד בפירוש עולם התנ"ך מציע שהעבודה לאלוהי שעיר היא לא מתוך פחד וסגידה, אלא סוג של שלל מלחמה. אמציה שדד בגאווה את אלוהי שעיר, ועשה בהם שימוש כמנצח.

לאחר הניצחון המזהיר על אדום המלך אמציה מלא בביטחון עצמי, פונה למלך ישראל ומאתגר אותו לצאת למלחמה מולו. סיפור המלחמה בין יהודה וישראל מוזכר גם בספר מלכים, אך הנתונים החדשים בספר דברי הימים מעלים רקע אפשרי למתח בין הממלכות – ייתכן שהגדוד הישראלי שאמציה שכר כעס על כך שלא נעשה בו שימוש. בתגובה ליוזמת אמציה להילחם, יואש מלך ישראל מזהיר אותו, ולאחר שזה לא שומע לאזהרותיו, הוא מביס אותו בקרב ושודד את אוצר הממלכה. האטימות של אמציה כנגד אזהרות הנביא בשלב הראשון, הובילה לאטימות כנגד אזהרות מלך ישראל בשלב השני, למפלה בקרב ולמפלה אישית: "וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם" (כה, כ).

כמו אביו לפניו, גם כנגד אמציה נקשר קשר והוא נרצח. באופן אירוני, ברציחות הפוליטיות בממלכת יהודה יש גם מעט תקווה. בשונה ממרידה רגילה בימי קדם, ביהודה אין מדובר על רציחות שמנסות להחליף את בית המלוכה; המלך הבא הוא תמיד בנו של המלך הקודם. זו אחת הבשורות של בית דוד – גם בזמן רעוע של קשירת קשר, עדיין יש יציבות פוליטית וברור מי יהיה המלך הבא. גם כאשר מלך מדור אחד חוטא, עדיין קיימת התקווה שהמלך בדור הבא ישיב את העם לברית עם ה'.