דברי הימים ב | פרק טז | חטאי אסא

לאחר הצלחתו הדתית של המלך אסא בשני הפרקים הקודמים, אנחנו מופתעים לגלות את שני הסיפורים בפרק שלנו. הסיפור הראשון הוא סיפור המלחמה בבעשא מלך ישראל שרובו מופיע גם במלכים ט"ו. בעשא כורת ברית עם ארם ובונה רמה שתסגור את הגישה לירושלים. בתגובה, אסא שולח שוחד מאוצרות המקדש לבן הדד מלך ארם ומבקש ממנו להפר את הברית עם ממלכת ישראל ולתקוף אותה. בן הדד מסכים והתוכנית של אסא מצליחה – בעשא עסוק בחזית הצפונית ומפסיק את בניית הרמה. בספר מלכים הסיפור מוצג כמעט כתיאור עובדתי, בלי לשפוט ערכית את השאלה האם אסא פעל נכון בפניה למלך ארם. מבחינת הגיון צבאי קר, זו הייתה החלטה משתלמת, ושני הספרים אפילו מתארים את התוצאות החיוביות בבניית שתי ערים בממלכת יהודה: "וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת כָּל יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת גֶּבַע וְאֶת הַמִּצְפָּה" (טז, ו). אך בספר דברי הימים יש תוספת. אחרי שהסיפור נגמר, מגיע נביא ומוכיח את אסא על ההחלטה שלו: "וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ" (טז, ז). אסא היה צריך להשען על ה', ואז היה מנצח גם כנגד צבאות גדולים ממנו. מעניין לשים לב לניסוח "נמלט חיל מלך ארם": אסא אמנם נלחם בבעשא, אבל אם היה מחליט להלחם היה מביס גם את ממלכת ישראל וגם את ממלכת ארם בני בריתם.

אסא לא מקבל את התוכחה. הוא מעניש את הנביא, וגם פוגע באנשים מן העם שכנראה היו נאמנים לנביא: "וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא" (טז, י). גם הסיפור הבא בספר, שאין לו זכר בספר מלכים, מראה שעבר על אסא שינוי לקראת סוף ימיו, כאשר הוא חולה והולך לרופאים במקום לסמוך על ה'. אמנם חז"ל דרשו שמותר ללכת לרופאים: "דתנא דבי רבי ישמעאל: ורפא ירפא - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות" (ב"ק פה:), אבל הרשות של חז"ל היא ללכת לרופא כל עוד זוכרים שהוא שליח של הקב"ה. במקרה של אסא הספר מדגיש שאסא "לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים" (טז, יב) – אסא במובהק לא דרש את ה', וממילא הרופאים לא היו שליחים של הקב"ה, אלא היוו דרך לברוח מהשגחת ה'.

המשותף לשני הסיפורים, הוא שאסא שבתחילת ימיו היווה מודל להישענות על ה' כנגד כל הסיכויים, מחפש בסוף ימיו פתרונות טובים מבחינה ריאלית, שמוציאים את הקב"ה מהתמונה. מה גרם לאסא להשתנות? בשיעור המצורף מישיבת מעלות, הרב מנשה ווינר, מציע שאסא הרגיש נבגד. לאחר הנצחון על הלובים הנביא הבטיח לו "ה' עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ" (טו, ב), אך בכל זאת המלך בעשא מצליח לבנות מצור אפקטיבי כנגד ירושלים. המשוואה שהספר מציג היא משוואה פשוטה, אבל רק בתאוריה. קל להאמין שאם רק נסמוך על ה' הכל יהיה בסדר בסוף, אבל כשחיים ומוות של ממלכה שלמה תלויים בהחלטות שלך, כשהכל מתחיל להתפרק לך בין הידיים, וכשנראה שילדים עומדים למות ברעב ובחורים להיהרג בשדה הקרב –  קשה מאוד לחכות לקב"ה ולא לחפש פתרונות ש"עובדים". הפרק שלנו מחדד את המסר: אם סומכים על ה', הכל יסתדר, אבל לא בהכרח איך שאנחנו חושבים. אסא רצה שבעשא לא יטריד אותו בכלל, אבל לה' הייתה תוכנית אחרת – שאסא יצא לקרב משולב, ישמיד את מלכות בעשא ויכה את ארם, יאחד את הממלכה ויחזיר את גבולותיה לגבולות של ממלכת שלמה. באותו שיעור הרב ווינר מוכיח שהנבואה שנאמרה לירבעם על מזבחות בית אל: "הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית  דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ" (מל"א יג, ב) נאמרה במקורה על אסא שהיה אמור להביא את פיצול הממלכה לסיומו. מסתבר מאוד שלאסא היה שם אחר במקור שכולל את הסיומת "יהו", ושמו המקורי שונה למילה "אסא" שדומה למילה לרפואה בארמית – "אסותא" – כדי לסמל את שני הנסיונות בהם לא עמד: הקשר לממלכת ארם, והדרישה ברופאים.