דברי הימים א | פרק ז | הסיפור על בני אפרים

פרק ז' מונה את רשימות היחס של השבטים יששכר, בנימין, אפרים ואשר. לעתים קשה לעקוב אחר רשימות היחס. יש לכך כמה סיבות, אבל סיבה אחת בולטת בפרק שלנו: כאשר מובאת התבנית "X בנו Y בנו", היא יכולה להופיע בשתי משמעויות שונות. למשל, בתיאור בני אפרים: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ" (ז, כ) – נראה שכל הנמנים בפסוק הם אחים, בניו של אפרים. ואילו ממש בהמשך אותה רשימה נאמר: "לַעְדָּן בְּנוֹ עַמִּיהוּד בְּנוֹ אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ: נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ" (ז, כו-כז) וכאן ברור שהנמנים הם בנים אחד של השני. 

ברשימת בני אפרים מופיע תיאור תמציתי ביותר על אירוע מפתיע מאוד. בתיאור בניו הישירים של אפרים נאמר: "וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם" (ז, כא). מסתבר שחלק מבני אפרים היו בארץ ישראל ונהרגו בה על ידי אנשי גת, ולא זו בלבד – אלא שאפרים אביהם עוד היה בחיים והתאבל עליהם. מתי כל זה קרה? לכאורה, אפרים עצמו נולד ליוסף במצרים, וודאי שבניו וצאצאיו גדלו במצרים עד ליציאת מצרים – מתי אם כן אפשרי שהיו מבני אפרים בארץ ועוד נהרגו על ידי אנשי גת? עוד אנחנו מגלים שבתו (או נכדתו) של אפרים בנתה בארץ את בית חורון: "וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן" (ז, כד). 

חז"ל (שה"ש רבה, פרשה ב) מנו את שותלח בן אפרים כאחד מאלה שדחקו את הקץ - וכנראה הבינו לאור הפסוקים בפרק שלנו שבני אפרים ניסו לעלות לארץ קודם יציאת מצרים, ושילמו על כך את המחיר במותם. בשיעור של ד"ר מרים וייטמן (https://bit.ly/3ZaLB7w), מובאים ראשונים נוספים שהבינו שעוד בימי יוסף או בימי שעבוד מצרים – בני אפרים אכן עלו לארץ. וייטמן מצביעה על כך שסיפור בני אפרים, כפי שהוא מוצג, מתעלם לחלוטין מקיומו של שעבוד מצרים ויציאת מצרים. לטענתה, במקומות נוספים ספר דברי הימים ממעט באזכורה של יציאת מצרים. היא מציעה שמיעוט האזכור של יציאת מצרים איננו מקרי: ספר דברי הימים נכתב בימי שיבת ציון וחלום הגאולה. באחת מנבואות הגאולה של ירמיהו (כג, ז-ח) נאמר שבעת הגאולה, מרוב עוצמתה של הגאולה – יציאת מצרים תחוויר ותישכח. בעל ספר דברי הימים אכן ממעט להזכיר ביציאת מצרים – כדי להדגיש את הגאולה של שיבת ציון. 

בעבודת הדוקטורט שלו (הקטע הרלוונטי מצורף), ד"ר נריה קליין מנתח את סיפור בני אפרים לאור אזכורים נוספים של בני אפרים בספר דברי הימים (דה"ב פרקים כ"ה וכ"ח). לטענתו, בכל אחד מן האזכורים – אפרים מוצג בשיפוט מוסרי שלילי ובקשר לתאוות שלל. במקרה שלנו, בני אפרים מוצגים כמי שפולשים לאדמה לא להם (למול אנשי גת "הנולדים בארץ") וכמי שרצו לקחת את מקניהם של אנשי גת; ואכן בני אפרים נכשלו והדבר לא עלה בידם. 

נציין שקיימת גם אפשרות אחרת לגמרי להבין את הפסוקים. הפסוקים גם כך עמומים ואפשר להטיל ספק בשאלה על מי נאמר "כי ירדו לקחת את מקניהם". בשיעור הנזכר, וייטמן מציעה לפרש שבני אפרים אכן היו במצרים. אנשי גת, שנולדו בארץ, הם אלה שירדו למצרים כדי לקחת את מקניהם – ובדרכם התפתח עימות בינם לבין בני אפרים, עימות שבו נהרגו בני אפרים.