דניאל | פרק ה | הכתובת הייתה על הקיר

קישור לתמונה >>

התנ"ך מדלג למלך הבבלי בלשאצר. במקרא מוזכר מלך נוסף בשושלת – אויל מרודך: "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא" (מלכים ב פרק כה, כז).

בלשאצר יושב למשתה גדול ומשתמש בכלי הכסף והזהב מן המקדש. במהלך המשתה יוצאת יד פלאית וכותבת על הקיר כתובת שאף אחד לא מסוגל לקרוא. רק דניאל, ששמעו כבר נשכח וידוע רק למלכה, מסוגל לקרוא את הכתובת ומציע גם את הפירוש – ממלכת בבל עומדת להיחרב.

הכתובת מציגה מילים בארמית בבלית – "מנא מנא תקל ופרסין" והגמרא בסנהדרין (כב:) מתלבטת מדוע רק דניאל הצליח לקרוא את הכתובת. האמוראים השונים מציעים הצפנות שונות שהקשו על הקריאה – א"ת ב"ש, מלמטה למעלה, מהסוף להתחלה או בלבול אותיות. דעתו של שמואל מהגמרא, כתיבה מלמעלה למטה, קיבלה ייצוג חזותי בתמונה מפורסמת של רמברדנט.

דניאל קורא את המילים ומציע גם פירוש: "זֶה פִּתְרוֹן הַדָּבָר: מְנֵא: מָנָה הָאֵל מַלְכוּתְךָ וְהִשְׁלִימָהּ. תְּקֵל: נִשְׁקַלְתָּ בַּמֹּאזְנַיִם וְנִמְצֵאתָ חָסֵר. פְּרֵס: נֶחְתְּכָה מַלְכוּתְךָ וְנִתְּנָה לְמָדַי וּפָרָס" (תרגום הרב בארי ה, כו־כח). ד"ר שמואל אברמסקי מציין שהמילים מנה, תקל ופרס הן מידות משקל בבליות עתיקות. המשמעות שדניאל נותן להם קשורה  במשמעותם כמידות משקל – מעשיה של בבל נשקלו והיא יצאה חייבת. בספרו (דניאל –גלות והתגלות, עמ' 139־142), הרב מדן מציע שהכתובת מצביעה על שתי סיבות לחורבן בבל. מנה הוא מניין השנים שנקצבו לבבל בנבואת ירמיהו: "וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה:  וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם ה' אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם" (ירמיהו כה, יא-יב). תקל אומר שגם במבחן המעשים ממלכת בבל נמצאה חייבת. הרב מדן מציע שהיחס בין הגורל הקצוב מראש, להשפעה האנושית של תשובה ומעשים טובים הוא שהגורל קובע את תאריך המבחן. כפי שדניאל מוכיח אותו, בלשאצר לא למד את הלקח מהמעשה שאירע לנבוכדנאצר ובכך מוכיח שהממלכה הבבלית השחצנית ראויה לאבדון שמגיע לה.

חתימת הפרק טומנת בפסוק אחד ודרמטי את קריסתה המהירה של האימפריה הבבלית – "בּוֹ בַלַּיְלָה נֶהֱרַג בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי" (תרגום הרב בארי ה, ל). התנ"ך מציג את מפלת האימפריה כמפלה שמגיעה בהיסח הדעת. תוך כדי המשתה והחגיגות נחתם גורלה של האימפריה, ועד הבוקר השלטון כבר קרס. במאמרו, ד"ר אברמסקי מציין שמפלה זו תואמת את התיאור ההיסטורי, בו חדרו בחשכת הליל, ביום חג לבבלים, הלוחמים הפרסיים מבעד לחומה והשתלטו על העיר ללא קרב. מפלה זו תואמת את המסר של דניאל – הגאווה הבבלית מנותקת מהמציאות, ומי שחושב שהוא בלתי מנוצח יווכח לגלות שהקב"ה חושב אחרת.