דניאל | פרק ד | נבוכדנאצר עם החיות

גם בפרק שלנו נבוכדנאצר חולם חלום שאף אחד מחכמיו לא מסוגל לפרש והוא נזקק לעזרתו של דניאל. בספרו "דניאל - גלות והתגלות" (עמ' 96-104)(ראו תמצית כאן), הרב מדן מציין שיש הבדל משמעותי בין החלום בפרק שלנו לחלום מפרק ב. בפרק שלנו פתרון החלום נראה יחסית פשוט ומונח על השולחן. נבוכדנאצר רואה בחלומו עץ גדול שכל העולם ניזון ממנו, שכורתים אותו ולוקחים לו את לב האדם ומחליפים בלב חיה, כדי ללמד את הלקח ששלטון העולם נמצא ביד ה'. אם יש לעץ לב אדם הגיוני שהוא משל לאדם. ואם נבוכדנאצר הוא זה שחולם, ומדובר על עץ שהוא עיקרו של עולם, הגיוני שהוא משל לנבוכדנאצר השליט החזק של בבל והעולם כולו שצריך ללמוד את הלקח שה' הוא השליט האמיתי. הרב מדן מציע שנבוכדנאצר וכל החכמים הבינו את הפתרון, אבל חששו לקבל אותו. מה שנדרש הוא לא אדם שיצליח לפרש, אלא בעיקר אדם עם בטחון עצמי שיעז להודיע לנבוכדנאצר את פתרונו. כמו שמדויק בלשון המלך: "שֶׁכָּל חַכְמֵי מַלְכוּתִי לֹא יְכֹלִים הַפִּתְרוֹן לְהוֹדִיעֵנִי" (תרגום הרב בארי ד, טו). גם דניאל מהסס בשלב הראשון לומר את הפתרון וצריך שנבוכנאצר יעודד אותו: "בֵּלְטְשַׁאצַּר, הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ אַל יְבְהִילְךָ" (תרגום הרב בארי ד, טז).

דניאל מציע נתיב תיקון שלא הופיע בחלום – צדקה: "לָכֵן, הַמֶּלֶךְ, שֶׁעֲצָתִי תִהְיֶה יָפָה עָלֶיךָ, וַחֲטָאֶיךָ בְּצִדְקָה פְּדֵה, וַעֲווֹנוֹתֶיךָ בַחֲנוֹן עֲנִיִּים, אִם תִּהְיֶה אַרְכָּה לְשַׁלְוָתְךָ" (תרגום הרב בארי ד, כד). הגמרא (ב"ב ד.) רואה בתוספת זו חטא שדניאל נענש עליו משום שהוא עוזר לנבוכדנאצר לחמוק מעונשו. הרב מדן מציע שהחטא הוא לא רק בעצם הצעת נתיב תיקון, שהוא כשלעצמו לא דבר חמור עד כדי כך, אלא גם בכך שנתיב התיקון של צדקה הוא לא התיקון המדויק לחטא של נבוכדנאצר. נבוכדנאצר מתגאה בגאווה נוראית וחושב שהוא אדון העולם. אם הצדקה לא משנה את תחושתו הפנימית של נבוכדנאצר ואם הוא ממשיך לתת את הצדקה בעודו מתהלך על גג הארמון ומרגיש שהוא על גג העולם, אז הוא יצטרך בכל מקרה להיענש וללמוד את הלקח.