דניאל | פרק ג | חנניה, מישאל ועזריה בכבשן האש

נבוכדנצאר מעמיד פסל מזהב בגובה שישים אמה, מארגן תזמורת מרשימה: "קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס קַתְרוֹס סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא" (ג, ה; שימו לב לשמות הנפלאים של הכלים שבפסוק), ומתזמן שכל השרים, החכמים, המושלים וכל בעלי התפקידים – ישתחוו לפסל בבת אחת. מדובר במפגן כוח מרשים של שעבוד וכניעה לנבוכדנצאר המלך. הרב יעקב מדן (בקטע המצורף מספרו: דניאל – גלות והתגלות, פרק חמישי: צלם הזהב) מציע שטקס זה הוא תגובת נגד של נבוכדנצאר למסר שבחלום מן הפרק הקודם, על כך שמלכותו של נבוכדנצאר תיגדע ורק מלכותו של ה' תעמוד לעולם. אולי אם כל העולם ישתחווה לנבוכדנצאר, תחזור לו תחושת השליטה והעוצמה, והביטחון ביציבות מלכותו.

חנניה, מישאל ועזריה מסרבים להשתחוות, נזרקים לכבשן האש ובעקבות הצלתם נבוכדנצאר מקבל עליו את המסר ההפוך מזה שניסה להעביר: "הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר עָשָׂה עִמִּי הָאֵל הָעֶלְיוֹן, נָאֶה לְפָנַי לְהַגִּיד. אוֹתוֹתָיו, כַּמָּה גְּדוֹלִים! וּמוֹפְתָיו, כַּמָּה חֲזָקִים! מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְשִׁלְטוֹנוֹ עִם דּוֹר וְדוֹר" (ג, לב-לג).

הרב מדן בקטע המצורף עומד על הדמיון הרב בין סיפורנו על חנניה, מישאל ועזריה בכבשן האש לבין אגדת חז"ל על נמרוד שהשליך את אברהם אבינו לכבשן האש בשל סירובו לעבוד עבודה זרה (בראשית רבה ל"ח, יג), ומציע שההשראה לסיפור זה של חז"ל מגיעה מספר דניאל. לדבריו, הסיפורים אכן חולקים תשתית משותפת משמעותית: הרב מדן מציע שנמרוד היה השליט שהנהיג את בניית מגדל בבל. ואם כן, בשני הסיפורים מדובר על מלך בבל שבעריצותו שיעבד את כל נתיניו לטובת השאפתנות וההתפארות שלו. כששליט עריץ מצווה, כולם מיישרים קו. כך כל הארץ נעשית שפה אחת ודברים אחדים. אמנם, בשני הסיפורים, היה מי שסירב להשתחוות לצלם וליישר קו עם השליט. אצל נמרוד היה זה אברהם אבינו, אצלנו אלה חנניה, מישאל ועזריה. סיפור כבשן האש מבטא את האומץ שלהם לעמוד כנגד הזרם, אומץ שבסופו של דבר הביא להכרה בשם ה'.