דניאל | פרק יב | וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ

האמונה בתחיית המתים היא אחת מעיקרי האמונה החשובים ביהדות, עד כדי כך שהמשנה בפרק חלק קובעת: "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה" (משנה סנהדרין י, א). למרות מרכזיות האמונה בתחיית המתים, תחיית המתים איננה משמעותית לאורך התנ"ך כמו שהיינו חושבים. לאורך רוב חלקיו, התנ"ך מתאר את העולם הזה כמו שהוא לפנינו ולא נותן לאדם את היכולת לשבת רגל על רגל ולומר לעצמו שיש לו, או לאנשים סביבו בהם הוא יכול לפגוע, הזדמנות שניה, במחשבה שממילא יקומו לתחיה.

הפרק שלנו הוא ביטוי מפורש לתחיית המתים מן התנ"ך: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם" (דניאל יב, ב). המתים יקומו ויעמדו למשפט נוסף בו יקבע אם יזכו לחיי עולם, או לחרפת עולם. וכן גם בפסוק הסיום של הספר שמאחל לדניאל לנוח על משכבו ולעמוד שוב בקץ הימים: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל פרק יב, יג).

בשיעור המצורף, הרב יעקב מדן סוקר את תפקידה ומשמעותה של תחיית המתים, וכן את משמעות היעדרה ממרבית התנ"ך והופעתה המפורשת דווקא אצלנו. הרב מסביר שתחיית המתים היא אמונה ששורשה בתורה שבעל פה, ושיש לה רמזים לאורך התנ"ך. במקור, האדם לא היה אמור למות, והמוות הגיע לעולם בעקבות חטא עץ הדעת – בהסטת הנחש. אם אין תחיית המתים המשמעות היא שכביכול הקב"ה הפסיד לנחש. לכן מובן שתהיה תחיית המתים, בה התוכנית תחזור למסלולה וכל החיים יחזרו. למרות שלאורך התנ"ך מתעלמים מתחיית המתים וממקדים את המבט בכאן ועכשיו, בספר דניאל הסיפור הוא אחר. כמו שהצגנו אתמול ספר דניאל מציג חזון מפורט על מאורע רחוק מאוד. מאורע חידתי, שאין איך להבין אותו עד הסוף. הרב מדן מסביר שזו הקדמת תרופה למכת הגזירות הקשות שיגיעו בימי אנטיוכוס: דניאל משרטט מראש את נתיב הפורענות, ויחד איתו גם את הנתיב לגאולה ואת גילוי הקץ. אלא, שבימים הקשים שעוד יגיעו, בהמתנה לקץ, ובמוות על קידוש ה' בגזירות הדת היווניות, הרבה מאוד צדיקים וצדיקות ימותו לפני שיזכו לראות את קץ הימים. ה' לא יתן לאנשים אלו להפסיד, והפרק האחרון בדניאל הוא מעין הרגעה והבטחה: יבוא יום והקץ יגיע, עד אז אין מה לדאוג או לנסות לחשב בעצמכם. הרי ממילא נזכה ל: "וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל פרק יב, יג).