שיר השירים | ח | ברח לך דודי

תחילת הפרק ממשיכה את תהליך ההתקרבות המחודש שפתחנו בפרק הקודם, עד שחוזרים לחלום: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (ח, ג), שהופיע כבר קודם החתונה וקודם המשבר (עיינו ב, ג).  השיר נחתם בפזמון החוזר: "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה־תָּעִירוּ וּמַה־תְּעֹרְרוּ אֶת־הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". אלא שהפעם היא משביעה "מה תעירו" ולא "אם תעירו" כמו בפעמים הקודמות. לא הנחיה שלא לגעת באהבה שמתפתחת מעצמה, אלא הנחיה כיצד לעורר את האהבה. מתוך בגרות והבנה שזכתה לה לאורך הסיפור — האהבה דורשת השקעה ומאמץ מתמיד. 

פסוקי הסיום של הספר מפתיעים מאוד: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי׃ בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה־לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים". הדוד נמצא עם אנשים ומבקש מהרעיה שתשמיע את קולה, אולי תשיר. הרעיה בתגובה אומרת לו לברוח. מה משמעות הפסוק, האם המגילה חותמת בסיום טראגי של פרידה נוספת?

בשיעור מימי העיון בתנ"ך, פרופ' יונתן גרוסמן מציג שתי גישות לפרשנות הפסוק, שמשליכות על המסרים המרכזיים של המגילה. יש פרשנים שלוקחים את סיום המגילה למקום טוב. יש פרשנים  שמפרשים "ברח לך" באופן שונה מבדרך כלל, ומסבירים שכוונתה שהוא ילך, והיא תבוא יחד איתו. בפירוש דעת מקרא, עמוס חכם, מציע שהדוד נמצא עם חברים, והיא מדגישה בפניו — האהבה שלהם דורשת אינטימיות. היא מבקשת שיברח ויתייחדו יחד רק שניהם. נושא הבלעדיות והאינטימיות חוזר לאורך המגילה. יוני גרוסמן מציע שיש לו משמעות חשובה גם בנמשל — ה' הוא מלך העולם, אבל עם ישראל מבקש ממנו — אנחנו צריכים להרגיש שאתה רק שלנו ואנחנו רק שלך. בלי אף אחד אחר בסביבה. כעין "בשבילי נברא העולם".

על דרך הפשט, וגם בחז"ל יש מקורות רבים שפירשו כך, הפסוק האחרון של המגילה הוא פסוק של פרידה. פרופ' אלי עסיס מפרש שזהו הסיום הראוי לסיפור אהבה — סוף פתוח. כיוון שבכל אהבה ובכל מערכת יחסים יש עליות ומורדות, התקרבות וכמיהה — המגילה מציירת סוף דינאמי וחי. הרב יהודה שביב עומד על פער משמעותי בין הפרידה בתחילת המגילה "עַל־הָרֵי בָתֶר" (ב, יז), לבין זו שבסוף המגילה "עַל הָרֵי בְשָׂמִים" (ח, יד). בסוף המגילה היא מבינה שמערכת יחסים חיה כוללת פרידות, והאש של האהבה לא מכלה. היא יכולה לחיות ברגעים בהם הם לא יחד בלי תחושה של "בתר", שבר, אלא בידיעה שדודה הוא עדיין אהובה, שיוצא להרי בשמים. במעבר לנמשל יוני גרוסמן מציע שלמגילה יש חידוש גדול — מערכת היחסים בין עם ישראל וא—לוהיו עוברת שינוי ממערכת יחסים של אב ובן, מערכת יחסים היררכית ויציבה, למערכת יחסים זוגית. למערכת יחסים זוגית יש יתרונות — בסימטריה, לא שוויוניות, אבל כן סימטריה, וגם חסרונות — היא יכולה גם להתנתק. בקשר שלנו עם הקב"ה יש עליות וירידות, אבל פתאום גם אנחנו חשובים — "ועלי תשוקתו".