שיר השירים | א-ב | תחילת החיזור

בחלקו הראשון של פרק א' אנחנו נפגשים במערכת יחסים חד-צדדית. בפסוקים ב-ד הרעיה כוספת לנשיקותיו של הדוד, אבל ניתן לראות שהיא מתחרה בעלמות רבות אחרות: "שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" (א, ג). בפסוק ד' היא מתמודדת עם בנות ירושלים המפקפקות ביופיה וממילא בשאלה האם היא אכן ראויה למושא אהבתה, ובפסוק ה' היא משיבה לאחיה ששמו אותה בתפקיד שומרת הכרמים. נתוני הפתיחה, אם כן – הם לרעת הרעיה. החיזור כרגע הוא חד-צדדי, וסביבתה של הרעיה מנסה לרפות את ידיה.

הסצנה הבאה מתרחשת בפסוק ז', בו הרעיה אוזרת אומץ. היא מכנה את הדוד "שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" ושואלת אותו היכן הוא. היא מנסה לחזר אחריו. תגובתו צוננת ומעורפלת: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים" (א, ח). הוא אינו דוחה את בקשת החיזור, אבל מצד שני הוא אינו נעתר לבקשתה לחסוך לה את החיפושים, ועונה לה תשובה מתחמקת. בשלב זה הוא משאיר את עצמו קשה להשגה.

בשלב שלאחר מכן, מערכת היחסים נעשית הדדית יותר ואנחנו מוצאים שלושה קטעי שירה רומנטית הן מן הרעיה אל הדוד והן מן הדוד אל הרעיה: 1. א, ט-יד – שיר אהבה הדדי. 2. א, טו-ב, ג – שיר אהבה הדדי. 3. ב, ד-ז – שיר ערגה של האישה. בפסוק ח' (פרק ב') הדוד מתקרב מן ההרים לקראת הרעיה ומזמין אותה למפגש עמו: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (ב, יד). באופן מפתיע, האישה מסרבת ושולחת את הדוד בחזרה לדלג על ההרים: "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר" (ב, יז). היא איננה שוללת את הדוד על הסף אבל אומרת שעוד לא הגיעה העת ("עד שיפוח היום").

מדוע הרעיה אינה נעתרת להזמנתו של הדוד? פרופ' אלי עסיס (בספרו: אהבת עולם אהבתיך, עמ' 72) מציע שסגנון ההזמנה של הדוד את רעייתו הוא בוסרי. בהזמנתו הדוד אמר: "קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ" (ב, י). במקום לומר: בואי אלי, ההתנסחות של הדוד אומרת לרעיה ללכת, "לכי לך"; לולא ההקשר, גם אנחנו לא היינו מבינים שמדובר בהזמנה לצאת יחד. הדוד עוד אינו מסוגל להישיר מבט ולנסח הזמנה אוהבת, הוא עוד אינו מחזר כראוי. לכן, בשלב זה, הרעיה דוחה את בקשתו.