רות | פרק א | בין רות לאיוב

במאמר הקצר המצורף, הרב אמנון בזק שואל מדוע מגילת רות נכנסה למקרא? במגילה זו חסרים שני מאפיינים מרכזיים שדומיננטיים כמעט בכל ספרי התנ"ך: ראשית, היעדר התייחסות למצבו של עם ישראל – הסיפור כולו עוסק בקורותיה של משפחה אחת. ומעבר לכך, הספר אינו מציג כלל את מעורבותו של ה' בסיפור. מדוע אם כן קורות חייהן של נעמי ורות הן סיבה לכניסת המגילה אל התנ"ך?

כדי לעמוד על טיבה של המגילה, מעלה הרב בזק את ההקבלה בין מגילת רות לבין ספר איוב: שני הספרים מספרים על טרגדיה של משפחה שאיבדה את זרעה ורכושה; בשני הסיפורים הסובל מתאונן על סבלו במילים דומות – "כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד" (רות א, כ; השוו: איוב כז, ב). בשני הסיפורים הסביבה החברתית מגיבה בתדהמה על הטרגדיה, ובשניהם יש סוף טוב של הקמת משפחה חדשה. אולם, הדמיון בין שני הסיפורים מחדד הבדל משמעותי ביניהם; מעבר לסיפור המסגרת הדומה, ההתרחשות בשני הספרים הפוכה לחלוטין: בספר איוב, הסבל מוליד שורת דיונים פילוסופיים על דרך הנהגת ה' את העולם – והמסקנה היא שגורלו של האדם תלוי בה', ואין לו יכולת ממשית להבין את דרכיו ולקחת את גורלו בידיו.

לעומת זאת, במגילת רות הסבל מוליד שורה של פעולות. הדמויות במגילה לוקחות את גורלן בידיהן – על ידי מעשי חסד; רות מתעקשת להישאר עם נעמי, ולאחר ההגעה לארץ היא קמה לכתת את רגליה כדי לאסוף בכוחות עצמה מזון לפרנסתה ולפרנסת חמותה. המשך הסיפור, כפי שנראה, מראה שורה של מעשי חסד אקטיביים מצד הדמויות המרכזיות בסיפור: בועז, נעמי ורות. הסבל כאן אינו מעורר דיון אלא דוחף לעשייה. הגאולה של מגילת רות, והקמת מלכות בית דוד שבעקבותיה – נוצרות מתוך סיפורה הטרגי של משפחה, שלאחר המכות שספגה לקחה את גורלה בידיה.