קהלת | פרקים ח-ט | לא ידע האדם

רוב הכתיבה בפרקים ח-ט היא כתיבה של פסקאות רציפות, ולא רק קובץ של משפטי חכמה. אולם, קשה לעקוב אחרי הקו השוזר את מסעו המחשבתי של קהלת בפרקים אלה, ואולי זו בדיוק הנקודה – קהלת מעלה כל מיני כיוונים אבל מתקשה להכריע ביניהם. נתייחס לשתי נקודות שעולות בפרקים:

א – הצדק בעולם

קהלת כבר העלה את בעיית הצדק בעולם, ואת ספקנותו ביחס למקומה של הרוח לאחר המוות. בפרקנו נראה בתחילה שקהלת מוצא פתרון לשתי בעיות אלה: "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת... וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו" (ח, ח). לפי פסוק זה, לאחר המוות הרוח עולה למעלה ושם נעשים הצדק והמשפט. העולם אינו מקום מופקר, ובסופו של דבר יש גמול.

לאחר מכן, מתייחס קהלת לקיומו של הרוע בעולם ומסביר מדוע הוא קיים: "אֲשֶׁר אֵין נַעֲשָׂה פִתְגָם מַעֲשֵׂה הָרָעָה מְהֵרָה עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם בָּהֶם לַעֲשׂוֹת רָע" (ח, יא). השכר והעונש, על אף שקיימים – מגיעים רק לאחר זמן, אחרי השהייה משמעותית. לכן, מתאפשר לבני האדם בינתיים לבחור ברע. אבל נדמה שקהלת מוצא את סיפוקו בכך שבטווח הארוך, ירא הא-לוהים יצליח ואילו הרשע לא יצליח: "וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱ-לֹהִים" (ח, יג). פתרון זה לבעיית הרע בעולם מובא עוד מספר פעמים במקרא (עיינו למשל חבקוק ב, תהילים צב): אכן יש רע, אבל בטווח הארוך הטוב מנצח. ההשהייה של ניצחון הטוב, היא זו שמאפשרת את הבחירה החופשית של האדם.

אבל מיד לאחר מכן, קהלת מתבונן בעולם ושוב מתייאש מאפשרות הצדק: "יֶשׁ הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יֵשׁ צַדִּיקִים אֲשֶׁר מַגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים וְיֵשׁ רְשָׁעִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵהֶם כְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים אָמַרְתִּי שֶׁגַּם זֶה הָבֶל" (ח, יד) ומשם עובר שוב לפתרון ההדוניסטי – יש להנות ממה שאפשר. מוזמנים לשמוע על מעבר זה בסרטון של ד"ר יושי פרג'ון: https://youtu.be/PVGfABz_DRA .

ב – לא ידע האדם

אחד התסכולים הגדולים ביותר של קהלת נובע מהכשלון של הניסיון שלו להבין את העולם. האדם בעולם מצוי במצוקה קיומית ביחס לשאלת משמעות החיים. קהלת מנסה להפעיל את חכמתו כדי להבין את ההיגיון המסדר של העולם. אם היה מצליח, היה מקבל לכל הפחות תחושה של בהירות, שליטה והבנה על הנעשה בעולם. אצלנו הוא מגיע למסקנה שבאופן מובנה, האדם אינו מסוגל להגיע לכך: "וְרָאִיתִי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי לֹא יוּכַל הָאָדָם לִמְצוֹא אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ בְּשֶׁל אֲשֶׁר יַעֲמֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ וְלֹא יִמְצָא וְגַם אִם יֹאמַר הֶחָכָם לָדַעַת לֹא יוּכַל לִמְצֹא" (ח, יז). בפרק ט', נוגע קהלת שוב בנקודה זו דרך חוסר הוודאות התמידי האופף את חיי האדם: "כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם" (ט, יב).

שימו לב לדימוי, "כדגים שנאחזים במצודה". נדמה לי שחווית חוסר ההבנה של העולם והערפל המוחלט של העתיד – מתארים את התסכול הגדול של קהלת בספרו. מאחר שפשר העולם סתום וחתום בפניו, קהלת מרגיש חסר אונים, ניצב בסרט שאת כלליו אינו יודע. הוא מוצא את עצמו חסר יציבות ומעורער.