אסתר | פרק ה | המשתה

אסתר אוזרת אומץ ונכנסת לחצר בית המלך. היא נושאת חן בעיני אחשוורוש, ולא זו בלבד – הוא שואל אותה ברוחב לב מה היא רוצה: "מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְיִנָּתֵן לָךְ" (ה, ג). נדמה לי שהקורא את סיפור המגילה בפעם הראשונה, מצפה שבשלב זה אסתר תאמר לאחשוורוש שישנו צורר שרוצה להשמיד את עמה. אבל זה לא מה שאסתר עושה. אסתר מזמינה את אחשוורוש, יחד עם המן (!), למשתה. גם במשתה, אחשוורוש שואל את אסתר שאלה בלשון דומה: "מַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ" (ה, ו). ושוב, אסתר מזמינה את אחשוורוש והמן למשתה נוסף.

מה פשר מעשיה של אסתר? מה היא מנסה להשיג בכך שהיא מזמינה את אחשוורוש והמן למשתה ואחר כך למשתה נוסף? כדאי לנסות להיכנס לנקודות המבט של כל אחת מן הדמויות כדי לנסות ולהבין את ההתרחשות. את ההשפעה של המשתאות על המן ניתן לראות כבר בפרק שלנו: המן, שכבר היה מנופח וזחוח, מקבל עוד שני קילוגרם של זחיחות בעקבות הכבוד הגדול שבהזמנתו למשתה בפורום המכובד והסגור של המלך והמלכה. הוא חוזר לביתו מנופח: "וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ" (ה, יא-יב). ולצד הסיפוק העצמי ותחושת הכבוד, הוא מציין את תסכולו מן המפגש עם מרדכי היהודי. שיחה זו בביתו עם אוהביו היא זו שתוביל לרעיון להכין עץ לתלות את מרדכי; תכנית שבהמשך נראה את השלכותיה על המן עצמו.

מה אחשוורוש חושב? כיצד הוא מפרש את הזמנתה של אסתר למשתה של שניהם יחד עם המן? בגמרא הובאו כמה הצעות, נביא כאן אחת מהן: "תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?... רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך, קנאתו בשרים" (מגילה טו:). המן הוא גם ככה מטאור פוליטי בבית המלוכה וצובר במהירות כוח וכבוד. אסתר מנסה לתת לו כבוד מופרז, עד שאחשוורוש עצמו כבר ירגיש מאוים מדמותו של המן (עוד על כיוון זה, מוזמנים לשמוע את שיעורו של הרב יעקב מדן) ויחשוד בו – מדוע ששר, בכיר ככל שיהיה – יוזמן למשתה אינטימי עם המלך והמלכה?

הכיוונים שהצענו למחשבות שעוברות אצל אחשוורוש והמן לקראת המשתה אינם ודאיים, וכנראה שגם הדמויות עצמן מצויות בבלבול מסוים לקראת המשתה השני. בלב הבלבול הזה, אסתר מכינה את הקרקע לבאות ומעצימה את השאננות של המן והחשדנות של אחשוורוש. שנתו של המלך תנדוד בפרק הבא, ושם ניפגש בסצנה חשובה נוספת להתפתחות העלילה.