אסתר | פרק ב | אסתר ומרדכי

אנחנו נחשפים לדמותם של גיבורי המגילה, אסתר ומרדכי, במסגרת החיפוש אחר נערה שתחליף את המלכה ושתי: "וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה" (ב, ב). לאחר שהקורא לומד על הצורך – נערה שתתאים למלוכה – הוא פוגש בדמותם של אסתר ומרדכי ויכול לבחון את מידת התאמתה של אסתר לתפקיד. המדרש (אסתר רבה ה, ד) משווה בין דרך ההצגה בסיפור שלנו, לסיפורים נוספים בתנ"ך בהם אנו פוגשים בגיבור רק לאחר הצגת הצורך בו. כך דמותו של משה שמוצגת לאחר הפסוק: "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" (שמות ב, כה), דמותו של שאול שמופיעה לאחר בקשת המלך (שמו"א ט), ודמותו של דוד שמופיעה לאחר החשש שמתעורר מאימתו של גלית (שמו"א יז).

פרופ' יונתן גרוסמן ("מגילת סתרים" עמ' 68־69) מצביע על הבדלים בולטים בין הסיפורים, לפחות במבט ראשון. כל הדמויות האחרות נבחרו על ידי ה', ואילו אסתר נבחרה על ידי אחשוורוש בגלל יופיה. כל הדמויות נבחרו כדי לגאול את ישראל, ואילו אסתר נבחרה כדי לגאול את אחשוורוש מבדידותו. גרוסמן מציע שהמדרש עומד על אחת מנקודות העומק של המגילה. המגילה מעוצבת כסיפור חילוני לחלוטין בו אנו קוראים את מה שמתרחש בסיפור, אבל לא מבינים את התמונה הגדולה. מה שנראה כצירוף מקרים במערכה הראשונה יהיה משמעותי מאוד במערכה השניה, ובאופן זה נלמד כי מי שמנהל את הסיפור באמת הוא לא המלך אחשוורוש, אלא מלכו של עולם. מחבר המגילה בוחר להתחיל את הסיפור מהדחתה של ושתי ובחירתה של אסתר, חמש שנים תמימות קודם לתחילת אירועי המן,  כי מהזווית הא–להית ה' כבר התחיל לתכנן את הגאולה.

אם היה צריך לבחור גיבור למגילה רק לפי הפרק שלנו, ברור שהיינו בוחרים במרדכי. מערכת היחסים בין אסתר ומרדכי היא מערכת יחסים היררכית וברורה: מרדכי לוקח את אסתר לבת, מצווה עליה מה לעשות, ומשגיח עליה. גם לאחר התמנותה למלכה אסתר ממשיכה להישמע להוראותיו, והיא מתנהלת לאורך כל הפרק באופן פאסיבי. בהמשך המגילה נבחן את התפתחות אישיותה של אסתר והתפתחות מערכת היחסים ביניהם עד להצדקת שמה של המגילה – מגילת אסתר.

בסוף הפרק המגילה מביאה בתיאור קצר ותמציתי ביותר את פרשית ההתנקשות במלך אחשוורוש. בקריאה ראשונה נראה שהרבה מידע חסר מהסיפור והפרשנים והמדרשים משלימים הרבה מהרקע שחסר: מה גרם לבגתן ותרש לנסות לשלוח יד במלך אחשוורוש, האם פעלו לבד או היו חלק ממזימה רחבה יותר ואיך מרדכי גילה על כך. אך בקריאה חוזרת אנחנו יודעים שהחלק החשוב בסיפור הוא בדיוק המעט שנכתב: "וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (ב, כג). בשיעור המצורף פרופ' יוני גרוסמן מדגיש שגם כאן חווית הקריאה המבלבלת והחסרה היא מכוונת. אנחנו אולי לא יודעים למה דברים קורים כפי שקורים, אבל עד לסוף הסיפור נבין שהקב"ה שמנהל את הסיפור יודע גם יודע.