המלך

המאמר פורסם בעלון שבות מס' 87

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך" (אסתר ו,א).

"אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם" (מגילה טו:).

א.

דמותו של המלך אחשורוש תופסת מקום מרכזי במגילה: הבא לדון בדמותו של המלך בעולם העתיק חייב לראות במגילת אסתר מקור חשוב לדיון זה, המתפרס על פני התנ"ך כולו (מלכי אומות עולם – מעצמות אדירות ועמים קטנים מחד גיסא, ומלכי יהודה וישראל, מאידך גיסא).

ראיה כוללת, המקיפה את העולם העתיק בשטח ובזמן, דורשת יריעה רחבה, ובעיון זה נתמקד בדוגמה אחת: המלך אחשורוש בהשוואה לדמותו האידיאלית של מלך ישראל, ע"פ תאור התורה בדברים יז, יד-כ.

בפתיחה לעיון רואה אני צורך להביא הערת מבוא, אשר תנוסח בתמציתיות, המשמשת בסיס גם לענייננו.

מעיקרי היהדות שיש לחזור ולהדגיש בדורנו ביותר: היותה של תורתנו האלוקית – נצחית. מצוותיה והגותה הם על זמניים ומשוחררים מהגבלות של תנאים משתנים. באותה מידה- שייכים ומשמעותיים הם בכל דור. הנסיון להבין משמעותה של תורה בדור מסויים משלים הוא את ההיבט הנצחי שבלימודה. הרבה נכתב על האקטואליה שבדברי תורה, כל כותב על מקומו וזמנו. מאידך גיסא, מעטים התמודדו עם משמעותה של תורה בעיניו של בן דור יוצא מצריים. מימד נוסף בתורה – לדעת ולחוש לא רק את שהתורה אומרת לנו, בדורנו, אלא גם את שנאמר לדור היוצא ממצריים, מקבל התורה, הכובש את הארץ ומתנחל בה.

התורה האלוקית שנתנה בדור יוצאי מצריים לכל הדורות עד אחרית הימים, נתנסחה תוך שימוש במושגים ארציים של אותה תקופה – "דברה תורה כלשון בני אדם". מושגים אלה מקפלים בתוכם הוראות הלכתיות ומחשבתיות לדורות, ומחובתם של חכמי התורה בכל דור לתרגם אותם וליישם אותם, ללא סטייה, למושגי דורם. (פרשת עבד עברי – יחסי עובד ומעביד; שור, בור מבעה והבער – הלכות נזיקין; פרשת המלך – הלכות מנהיג בישראל).

דרך חשיבה זו עולה ממקורות הרבה, ואציין כאן בודדים בלבד:

א. דברי רש"י ע"פ חז"ל: "דבר הכתוב בהווה" (שמות כא,כח וכן כב,יז).

ב. לדעתי, זהו יסוד שיטת הרמב"ם בטעמי מצוות במורה נבוכים ח"ג פרק כ"ה והלאה.

ג. הראי"ה קוק מדגיש יסוד זה פעמים רבות. ראה למשל באגרות אגרת פ"ט, ובאדר היקר עמ' מב, בקטע המתחיל "וכן...").

אמנם חלו שינויים רבים של צורה ותוכן, בדמותה של המלוכה בעולם העתיק מאז נתינת התורה ועד ראשית ימי בית שני – תקופתו של אחשוורש, אך קווי יסוד בולטים המודגשים בפרשת המלך מקבלים את צביונם המיוחד במלכות אחשוורוש. ענין זה יהווה תשתית לעיונינו במגילה.

ב.

תחום שלטונו של אחשוורוש היה אדיר, ולא בכדי ציינו אותו חז"ל (מגילה יא) כאחד משלושה שמלכו בכיפה. עוצמה זו משמשת כמסגרת למגילה כולה. ראשיתה: "הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש, שבע עשרים ומאה מדינה" (א,א) וסופה: "וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואי הים. וכל מעשה תקפו וגבורתו..." (י,א-ב). עוצמה זו חוזרת ונשנית בהדגשה מובלטת לאורך המגילה כולה, בהקשרים שונים. (בפרק א': ג,ד,יא,טז,כ,כב. בפרק ב': ג,ח,יח. בפרק ג': ב,יא-טו. וכן הלאה). פקודות קצרות היוצאות מפי המלך וקובעות גורל אנשים ועמים – המוני עם פשוטים ואף שרים ומלכות.

ניתן לציין מספר תחומים, אותם מבליטה המגילה, בהם מבלה מלך אדיר זה את זמנו. דגשים אלה במגילה אינם מקריים, אלא משקפים ומייצגים בהתאמה מצב קיים.

אווירת משתאות אופפת את המגילה, וכל מגמתם מוגדרת במשתה הראשון:

"עשה משתה לכל שריו ועבדיו – חיל פרס ומדי... ושרי המדינות לפניו. בהראותו את עושר כבוד מלכותו, ואת יקר תפארת גדולתו" (א,ג-ד).

משתה זה, הנמשך חצי שנה, בא להראות לעולם כולו את שלל שכיות החמדה המצויים תחת ידו של אחשורוש (ראה גוון הפירוט בפס' ו-ח בפרק א', תוך הדגשת הכסף והזהב כמרכיב מרכזי). תאוות עושר זו, המשמשת בטוי מרכזי לעצמת השלטון, היתה גורם מדרבן בהסכם עם המן: כסף תמורת עם (ראה ג,ט-יא).

במקביל נערך משתה נשים. כאן נפתח מעגל שני התופס מקום מרכזי במגילה: עסקי הנשים של המלך. "להראות העמים והשרים את יפיה..." (א,יא) הוא יעד מרכזי נוסף במשתה.

על משקל נושא הנשים במערכת הממלכתית ניתן לעמוד מתוך התאור על חיפוש ממלאת המקום לושתי שסולקה מתפקידה, כאשר לא מלאה את יעודה בבטוי עצמתו של המלך, ע"פ מערכת המושגים המקובלת. מנגנון ממשלתי אדיר מוקצה לצורך המשימה החשובה: מפקידים פקידים בכל מדינות המלך, המקבצים כל נערה טובת מראה אל שושן הבירה. שם נקלטות המוני הנערות ע"י סריס המלך שומר הנשים, ומערכת משרתים ומשרתות מספקת תמרוקיהן וצרכיהן במשך שנה תמימה. ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים. "כל אשר תאמר ינתן לה" (ב,יג) היא ההנחיה הבסיסית.

הכל מתנהל ע"פ תקנון ידוע וקבוע:

"בערב היא באה, ובבקר היא שבה אל בית הנשים שנית, אל יד שעשגז סריס המלך שומר הפלגשים. לא תבוא עוד אל המלך כי אם חפץ בה המלך, ונקראה בשם" (ב,יד).

עם בחירת אסתר למלכה נערך משתה גדול נוסף, ובעטיו: "הנחה למדינות עשה (= בתשלום מיסים) ויתן משאת כיד המלך" (ב,יח). עם גילוי עצמת מלך בתחום הנשים, אפשר להקל בתחום עצמה אחר – העושר, אסוף הממון. ומעניינת הערת המגילה: "ובהקבץ בתולות שנית..." (ב,יט) – גם לאחר הכתרת אסתר ממשיך המנגנון בפעולתו.

על משקלה של מגמה זו ניתן לעמוד במקרה נוסף: הדבר הצד את עינו של אחשורוש באחת משעותיו הקשות, ואף מכריע את גורל המן, הוא המראה: "והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה. ויאמר המלך: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?!" (ז,ח).

נמצאנו למדים: עושרו ועצמתו של מלך בעולם העתיק מתבטאים בשלטונו ללא מצרים בנשים הנמצאות במדינות מלכותו. (מקבילות לכך מתקופת האבות: פרעה ואבימלך לגבי שרה ורבקה).

שלטון עריץ ללא מצרים של מלך על כל נתיניו, לא רק בנשים, ללא הבדל דת וגזע, הוא מאפיין נוסף לביטוי שלטונו. פקודות שרירותיות על השמדת עם או חיסול אנשים הנראים למלך כמסוכנים הינם צדו האחד של המטבע, ואילו קידומם של אנשים שהמלך חפץ ביקרם, הינם צדו השני של מטבע זה.

לפקודת המלך יש תוקף מוחלט ("כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך – אין להשיב" (ח,ח)) ולכן אין לבטל צו קודם (השמדת היהודים), אפשר להתיר ליהודים "להקהל ולעמוד על נפשם" (ח,יא) נגד אויבים אשר ינסו לקיים את הפקודה הראשונה.

מנגנון אדיר עמד לרשות המלך להפצת פקודותיו (או בלשון הכתוב: "דבר מלכות" (א,יט)) המופצים בכל רחבי האימפריה האדירה ("ונשמע פתגם המלך אשר יעשה, בכל מלכותו כי רבה היא" (א,כ)). פקודות אלה אף נכתבות "בדתי פרס ומדי" (א,יט) – ספרי החוק הנשמרים בארכיון המלכותי, גנזי המלך (ראה עזרא ו,א-ב). סופרי המלך מעלים פקודותיו על הכתב "מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו" (ח,ט) לכל שבע ועשרים ומאה מדינה. הפקודות מופנות אל האחשדרפנים, והם מפיצים אותם אל הפחות ושרי המדינות. הספרים מועברים במהירות ביד הרצים בסוסים (ח,י) והם מתפסרמים בחוצות הערים ("ואת פתשגן כתב הדת, אשר ניתן בשושן להשמידם, נתן לו (=מרדכי להתך) להראות את אסתר" (ד,ח)). הסוס, אשר סמל בעולם העתיק עצמת שלטון צבאית מקבל במערכת הדואר הפרסי מימד נוסף של שלטון ועצמה. אין זה מקרה כי הסוס היה מרכיב מרכזי במערכת הכבוד והעצמה עליה המליץ המן לטובת "האיש אשר מלך חפץ ביקרו".

מכל האמור עולה דמותו של המלך בעולם העתיק כאל כל יכול. (ראה, למשל, רש"י בעקבות חז"ל על דמותו של פרעה – שמות ז,טו ד"ה "הנה יוצא המימה"). כדי לתת לעובדה זו תוקף חוקי – ממשי מתפרסם הכלל: "כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים: אשר כל איש ואשה אשר יבא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא – אחת דתו להמית, לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה" (ד,יא). הוראה זו תקפה גם לגבי אסתר המלכה (ד,יא) והמן ראש השרים (ו,ה-ו). (יוצאים מן הכלל הם: "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך, היושבים ראשונה במלכות" (א,יד)). בדעת גדולתו של המן מאציל המלך – האל חלק ממעמדו זה גם על המן – ראש השרים. ("וכל עבדי המלך... כורעים ומשתחוים להמן, כי כן צוה לו המלך" (ג,ב) רש"י: "כורעים ומשתחוים – שעשה עצמו אלוה").

במערכת המושגים היהודית מתמצים יסודות מלכות זו ביסודות הרע: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.

ג.

מלכות ושררה הניתנות בידי בשר ודם מחייבות זהירות רבה. בקלות יכול האדם להפוך עצמה אדירה זו שניתנה בידו, כמנוף להאדרת עצמו. יעודו של המלך היהודי ליצור ממלכה אנושית שתהיה כלי מרכזי דרכו תתגלה מלכות ה' בישראל ובעולם. פרשת המלך (דברים יז, יד-כ) – ניסוחה והמצוות הכלולות בה – מכוונת ליצירת מלוכה השונה לחלוטין מזו המקובלת בעולם העתיק. שלטון, כאל אחשורוש, הופך את העומד בראשו לסמכות על שאין למעלה ממנה – לאל. שלטון זה שולט ללא צרים בנתיניו ועושה בהם ככל העולה על רוחו. מאידך גיסא – מלך ישראל כפוף לסמכות מלך מלכי המלכים הקב"ה, ככל שאר נתיניו, בבחינת: הוא ואתם חייבים בכבודי. מלך ישראל מנוע מלפגוע בעמו – אחיו, עם ה', ולהם זכות קיום מכובדת ורחבה המעוגנת בדרך התורה ומצוותיה.

"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוקיך בו" (טו). גם הבחירה מעמידה את המלך כתלוי ברצון הקב"ה. ומאידך גיסא – "מקרב אחיך תשים עליך מלך..." (טו). –כך בפתיחת הפרשה וכך גם בסיומה "לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל" – כתנאי להארכת ימים על ממלכתו "בקרב ישראל" (כ).

ובתווך – סדרת מצוות היוצקות תוכן ממשי להשגת יעדים אלה בעצוב המלוכה:

א. "רק לא ירבה לו סוסים" (טו),

ב. "ולא ירבה לו נשים" (יז),

ג. "וכסף וזהב לא ירבה לו מאד" (יז).

כל זאת בבחינת סור מרע, בניגוד למקובל בממלכות העמים הסובבים. (יצויין כי מדין תורה הרי מלך ישראל הוא היחיד בעם שמספר נשיו הוגבל).

ובבחינת עשה טוב:

א. "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר" (יח)

ב. "מלפני הכהנים הלויים" (יח)

ג. "והיתה עמו, וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, לשמור את כל דברי התורה הזאת..." (יח).

גם מלך ישראל רשאי לכתוב ספרים לעמו ועבדיו, אלא שהם חייבים לעלות בקנה אחד עם הספר המצוי עמו תמיד.

אכן, אין כל אחד יכול להכנס למלך ישראל בכל עת, אבל חייב הוא להשמע לכהנים ולווים המדריכים אותו ביישום התורה האלוקית במלכות הארצית עליה הוא אחראי.

ההליכה על החבל הדק הזה, של עצמת מלוכה הנתונה ביד אנוש – הכפופה ליראת אלוקים מחד גיסא, והמונעת רום לב מאחיו, מאידך גיסא, היא תנאי לקיום ממלכתו.

ד.

שלטון מלכות אחשורוש – שעשה עצמו אלוה, יסוד ותכלית: שלטון האדם באדם לרע לו.

שלטון מלך ישראל – עיקרו וצירו גילוי מלכות ה' בעולם, להיטיב לישראל ולעולם כולו.