איכה | פרק ג | זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל

המגילה בנויה במבנה קונצנטרי, כאשר הפרק הראשון מקביל לחמישי והשני מקביל לרביעי. המבנה מכוון אותנו לכך שהמוקד נמצא בדיוק באמצע – בקינה השלישית. הקינה השלישית היא בדיוק באותו אורך של שתי הקינות שלפניה. אמנם מבחינת הפסוקים היא כוללת פי שלושה פסוקים, אך כל פסוק הוא באורך של צלע אחת בלבד, לעומת שלוש צלעות בקינות הקודמות. השינוי הסגנוני מעניק לקינה קצב גבוה ומתאים לשינוי הגישה שמשתקף בקינה.

פתיחת הקינה היא ביאוש מוחלט. המקונן מתלונן שהקב"ה לא שומע את תפילתו: "גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי", ומזהה את הקב"ה כאויב שפגע בו: "דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים... דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ". תיאור הפגיעה יוצא דופן וחריג גם ביחס לשאר התיאורים במגילה. הקינה מקבלת תפנית באמצע הדרך, כשהמקונן לפתע מבין: "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל: ס  חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו:  חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:  חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ" (ג, כא-כד). המקונן מבין שגם אם ה' היה האויב, חסדיו לא תמו, אמונתו (=נאמנותו) היא נצחית ותמיד ניתן להתפלל אליו. לפי פרופ' אלי עסיס (בספרו על המגילה "מיאוש לתפילה") זוהי המטרה של מגילת איכה – להעביר את העם המיואש לאחר החורבן תהליך שיחזיר אותם למערכת יחסים קרובה עם הקב"ה ויוביל אותם להתפלל.

לאחר רצף של דברי חכמה ומוסר שמכווינים את דרכו של הסובל, המקונן עובר ללשון רבים ומכריז: "נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה':  נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם" (ג, מ־מא). כך נראה שהציבור הבין את המסר ורוצה לחזור בתשובה ולהתפלל. בכל זאת, ההמשך עד לסוף הקינה הוא לא סוף שמח וגאולה, אלא חזרה לתיאורי הפגיעה: "סַכֹּתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ" (ג, מג). למרות שהקינה חוזרת לתאר את הפגיעה, יש הבדל גדול בין התיאורים בסוף הקינה לבין התיאורים מתחילת הקינה. כעת ה' הוא לא  רק אויב, אלא גם כתובת לתפילה ותחנונים: "עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה מֵאֵין הֲפֻגוֹת:  עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמָיִם" (ג, מט-נ). בינתיים הוא לא שומע, ואכן בזמן כתיבת המגילה עם ישראל עוד היה בגלות, אבל היחס של עם ישראל משתנה ומתוך מערכת יחסים, עם ציפיות מהקב"ה, זועקים: "קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי" (ג, נו).