ברכות | זמני תפילת מנחה

הרב גיגי עסק היום בזמני תפילת מנחה.
בגדול עסקנו בארבע נושאים:
- תחילת זמן הקרבת התמיד ומנחה
- מנחה גדולה ומנחה קטנה
- פלג המנחה
- סוף זמן תפילת מנחה לחכמים
תחילת זמן התמיד ומנחה
אם תפילות כנגד אבות אז מנחה אמורה להתחיל מחצות היום, אך לפי תפיסת התמידין זה מסתבך בגלל מחלוקת ר' יהושע בן לוי ורבא.
הפסוק קובע את זמן התמיד ב'בין הערביים' והם נחלו בפירוש הפסוק. ר' יהושע בן לוי מבין שצריך לחלק את הזמן מחצות והילך לשני חלקים (- ערבים), ולהקריב את התמיד באמצע משמונה ומחצה עד תשע ומחצה. לעומתו, רבא מפרש ממתי שנוטים צללי ערב (יש צל).
ממתי יש צל? הגמרא ביומא אומרת שעקרונית כבר משש שעות, אך לאנשים לא בקיאים זה משש שעות ומחצה וכך הקריבו את התמיד.
רש"י והרמב"ם הבינו שזמן התמיד מוגדר על פי מה ש'ניכר לכל', ולכן מדאורייתא זמנו הוא משש שעות ומחצה, בניגוד לפסח ואיסור חמץ שתלויים בזמן האובייקטיבי משש שעות. לעומתם, לפי התוס' תמיד קרב עקרונית משש שעות אך גזרו הרחקה.
הצענו שזה ישליך על הבנת החצי שעה. רש"י והרמב"ם רואים בחצי שעה ענין עקרוני, ויבינו שמדובר בחצי שעה זמנית, לעומת תוס' שמתרכזים בחשש טעות ויבינו שמדובר בשלושים דקות.
תחילת זמו תפילת מנחה
מכאן עברנו לדון בתפילת מנחה. לתוס' צריך לדון האם הולכים אחרי זמן ההקרבה העקרוני משש שעות או זמן ההקרבה בפועל משש שעות ומחצה, וגם לפי רש"י והרמב"ם אם כולם היו יודעים מתי בין הערביים, היה ניתן להקריב את התמיד משש שעות?
האחרונים התחבטו בשאלה זו, אך הערנו שגם אם נקבע את הזמן משש וחצי, אדם שהתפלל בשש שעות יצא ידי חובתו למרות שלא התפלל מנחה בזמנה, כמו שניתן להתפלל שחרית מצד תפילת האבות בין ארבע שעות לחצות.
מנחה גדולה ומנחה קטנה
מושגים אלו לא ברורים בכלל והתקשנו בכך.
קראנו את הברייתא, וראינו שבפשט מנחה קטנה נועדה להסביר את שיטת ר' יהודה בלבד. ר' יהודה אומר שזמן מנחה הוא עד פלג המנחה, וצריך להסביר לאיזו מנחה הכוונה. ראינו שגם המאירי לא ראה זמנים אלו זמנים עקרוניים ועצמאיים.
אולם, הרמב"ם והגאונים ראו בזה זמנים עקרוניים, ואפילו אמרו להתפלל פעמיים מנחה!
הסברנו ש'בין הערביים' הוא מושג דו משמעי בכוונה, שנועד לתת לחכמים לקבוע מתי מקריבים את התמיד בשמונה וחצי עד תשע וחצי, ומתי בשש וחצי. גם בתפילת האבות יש מודל כפול. התפילות מייצגות את מצב האדם - שחרית מייצגת עלייה, וערבית ירידה (ע"פ הירושלמי). מנחה היא מצד אחד המעבר בין עליה לסטטיות (ומנחה זו היא "צלותיה דאברהם" [יומא]), ומצד שני היא גם אמצע השגרה הסטטית.
פלג המנחה
לקראת סוף השיעור דנו בסוף זמן תפילת מנחה.
לר' יהודה ניתן להתפלל עד פלג המנחה (אחת עשרה שעות חסר רביע). למרות שהנצי"ב התקשה בכך, טענו שעבודת המקדש הכוללת מנחת נסכים וקטורת, נגמרת כשעה ורבע לאחר סוף הקרבת התמיד, ואז מתחיל הלילה המקדשי ולא ניתן להתפלל כבר מנחה.
ראינו שהתוס' הסבירו שר' יהודה מתבסס על זמן הקטרת הקטורת, וכך גם עולה מהירושלמי.
סוף זמן תפילת מנחה לחכמים
מקור הדיון הוא בגמרא בזבחים שדורשת מהפסוק שהדם נפסל בשקיעת החמה, כי אחרי שהדם נפסל כבר לא ניתן להקריב את התמיד. הראשונים נחלקו בהסבר הגמרא:
- לפי רש"י, הדם נפסל מהלילה ומהשקיעה מתחיל ספק לילה, ולכן ניתן להתפלל מנחה עד חשכה.
- לפי תלמידי ר' יונה הדם נפסל כבר בשקיעה, ובהתאם תפילת מנחה היא עד השקיעה.
- ר"ת הסביר שהדם נפסל כבר בשקיעה הראשונה למרות שזה וודאי יום. בעקבות קושיית הגרי"ז ותירוץ הגר"ח הסברנו שלמרות שהדם נפסל כבר אז, ניתן להתפלל מנחה אח"כ כי זה דין בזריקת הדם ולא בזמן השחיטה העקרוני

File

סיכום מאת צבי שיננזון שיעור ד' מחזור נ"ב. הסיכום לא עבר את ביקורת הרב:

זמני תפילת מנחה

פתיחה

זמן תפילת מנחה מורכב יותר מאשר התפילות האחרות, הן לגבי תחילתה והן לגבי סופה. בנוסף, לא ברור למה הכוונה ב'מנחה גדולה' וב'מנחה קטנה', ומה המשמעות של זמנים אלו. בשיעור זה ננסה לענות על שאלות אלו.

כזכור, הגמרא מציעה מערכת תפילות שמבוססת על אבות, ומערכת שמבוססת על הקרבת התמידין, ולמסקנת הגמרא "אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אקרבנות".

ע"פ תפילות האבות מנחה אמורה להתחיל מחצות היום, מכיוון שהבוקר יכול להימשך רק עד חצות, וממילא הצהריים יתחילו מיד לאחריו. כך עולה גם לפי הירושלמי שתולה את התפילות במיקום החמה בשמיים, ודבר דומה נראה מפירושו של המנהיג למילה "צהרים" - חצות יום.

תחילת זמן הקרבת התמיד

לפי ההסבר השני שתפילות נתקנו כנגד התמידין, צריך לבדוק בלבד מתי הקריבו את התמיד של בין הערביים. הבעיה היא שקיים ערפול בגמרא:

משנה. תמיד נשחט בשמונה ומחצה, וקרב בתשעה ומחצה.
גמרא. מנא הני מילי? - אמר רבי יהושע בן לוי: דאמר קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, חלקהו לבין שני ערבים, שתי שעות ומחצה לכאן שתי שעות ומחצה לכאן, ושעה אחת לעשייתו. מתיב רבא...     
אלא אמר רבא: מצותו דתמיד משינטו צללי ערב. מאי טעמא - דאמר קרא בין הערבים - מעידנא דמתחיל שמשא למערב.

תלמוד בבלי פסחים דף נח עמוד א

בגמרא מובאת מחלוקת מהו 'בין הערביים'. לפי ר' יהושע בן לוי צריך לחלק את הזמן לשני חלקים ולכן מקריבים את התמיד משמונה ומחצה עד תשע ומחצה, אך רבא דוחה פירוש זה. לפי הפירוש השני שרבא מציע, בין הערביים מתחיל מרגע שהשמש מתחילה להעריב, ומאחרים את הקרבת התמיד לשמונה ומחצה כדי להקריב נדרים ונדבות לפניו, אך בערב פסח שחל בערב שבת ויש צורך להקדים אותו: "מוקמינן ליה אדיניה בשש ומחצה".

שיטת רש"י והרמב"ם- זמן אובייקטיבי וזמן אנושי

ברש"י קיים מתח בהבנת שיטת רבא:

בין הערבים - משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינן בין הערבים...
אלא אמר רבא - כולה תקנתא דרבנן היא, דמדאורייתא כל שש שעות אחרונות כשירות, דהיינו מכי ינטו צללי ערב, דהיינו מחצי שבע ואילך שהחמה נוטה למערב והצל למזרח, כשאדם עומד כנגד החמה צלו נוטה למזרח, חצי שש וחצי שבע היא עומדת באמצע הרקיע, ואין צל נוטה אלא צל כל אדם תחתיו.

רש"י מסכת פסחים דף נח עמוד א

בהתחלה רש"י אומר שבין הערביים מתחיל מסוף שש שעות, ולכן מתחילת השעה השביעית יהיה ניתן להקריב את התמיד, אך הוא ממשיך ואומר שניתן להקריב רק אחרי שש שעות ומחצה.

בסוגייה אחרת בפסחים רש"י מסביר את השניות הזו:

ותמיד, אף על פי שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבע ואילך, שמתחלת החמה להתעקם כלפי מערב קצת, ומשחרי כותלי, דהכי אמרינן ביומא בפרק שלישי (כח, ב): צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, והיינו מחצות היום ולהלן, ופרכינן עלה מהא דתנן: תמיד נשחט בשש ומחצה, ומשני: שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני רחבם מתחתיהן, ולא משחרי בעיקום פורתא עד חצי שבע, ומיהו, זמן שחיטה מתחלת שבע ואילך

רש"י מסכת פסחים דף צג עמוד ב

זמן התמיד הוא משעה שביעית ואילך, אך כיוון שקשה לדייק מתי השמש עוברת לצד מערב, שחטו את התמיד משש שעות ומחצה.

לעומת זאת אצלנו רש"י רואה את שש שעות ומחצה כזמן מהותי:

מנחה גדולה - אם בא להקדים תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם שש שעות ומחצה, דבין הערבים כתיב ביה מכי ינטו צללי ערב, משהחמה נוטה למערב, דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה, דאמר מר: חצי שש וחצי שבע - חמה עומדת בראש כל אדם, באמצע הרקיע (פסחים דף צ"ד א').

רש"י מסכת ברכות דף כו עמוד ב

האם זמן מנחה מתחיל בחצות אחרי שש שעות, אלא שקשה לעמוד על כך, או שהוא מתחיל רק אחרי שש שעות ומחצה?

יש התייחסות נוספת של רש"י לגבי איסור אכילת חמץ מתחילת זמן שחיטת הפסח, שיכולה להבהיר לנו את הנקודה:

לא תשחט על חמץ וגו' - ושחיטת פסח זמנה מתחלת שבע, שהוא בין הערבים, שכבר נוטה חמה לצד שקיעתה, והכי אמרינן בפרק אמר להן הממונה (יומא כח, ב): צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי - דהיינו מחצות ואילך, וגמרינן מינה דשחיטת התמיד מתחלת שבע, וקשיא לן התם מתניתין דתמיד נשחט בשש שעות ומחצה, ומשני לן: שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני - רחבין תחתיהן מאד, ולא משתחרי עד שש ומחצה.

רש"י מסכת פסחים דף ה עמוד א

הרב סולובייצ'יק מסביר שזמן ההקרבה מדאורייתא מתחיל מחצות, סוף שש שעות, ומדרבנן הרחיקו את זמן השחיטה עד שש ומחצה, ולכן זמן איסור חמץ יתחיל כבר מסוף שש שעות.

אך כנראה צריך לומר ברש"י הסבר אחר. ההגדרה האובייקטיבית- עקרונית של בין הערביים הוא משש שעות ולמעלה ומשעה זו ניתן להקריב פסח (למרות שנצטרך לקחת מרווח ביטחון של חצי שעה. אולם, שונה הדבר בקרבן התמיד שמוטל על הציבור, ולכן ניתן להקריב אותו רק ממתי שניכר לכל שהשמש התחילה להעריב. ממילא, מדאורייתא ניתן להקריב תמיד רק משש שעות ומחצה מתי שבין הערביים ניכר לכל, לעומת איסור חמץ שמתחיל כבר מסוף שש שעות ומתחילת השעה השביעית מתי שבין הערביים מתחיל בפועל.[1]

הרמב"ם משתמש בניסוח דומה לשלנו:

תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך, והוא משש ומחצה ומעלה עד סוף היום

רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק א הלכה ג

הגדרת זמן התמיד היא משעה שנראה לכל שיש צל, בניגוד לאיסור חמץ:

אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ח

גם כאן נצטרך לומר שבין הערביים העקרוני הוא משש שעות, ולכן מצוות שתלויות בזמן אובייקטיבי מתחילות משש שעות, לעומת הקרבת התמיד שתלויה בהכרה האנושית.

מחלוקת רש"י ותוס'

נראה שרש"י ותוס' בפסחים נח. נחלקו בהצעה שלנו. רש"י[2] מסביר שעיקר הדין של תפילת מנחה הוא משש ומחצה כמו ההסבר שלנו, לעומת תוס' שטוענים שזה כבר מתחילת שבע, בסוף שש שעות:

מוקמינן ליה אדיניה בו' שעות ומחצה - בריש אמר להן הממונה (יומא דף כח:) פריך ונשחטיה מכי משחרי כתלי פי' מתחלת שבע ומשני משום דלא מכווני.

תוספות מסכת פסחים דף נח עמוד א

כנראה, תוס' מבינים כהצעת הרב סולובייצ'יק שתחילת זמן התמיד הוא משש שעות מדאורייתא, ומדרבנן דחו את הזמן לשש שעות ומחצה.

שאלה צדדית שהאחרונים נחלקו בה, היא לגבי זמן שחיטת התמיד – האם הכוונה היא לשש וחצי שעות זמניות מתחילת היום, או בהוספת חצי שעה רגילה? נראה שרש"י שרואה את החצי שעה כעניין עקרוני כנראה יגיד שהיא זמנית, ותוס' שרואים בכך גזירת הרחקה בגלל חשש טעות יטענו שזו חצי שעה רגילה.

תחילת זמן תפילת מנחה

עד כה עסקנו בזמן הקרבת התמיד, אבל יתכן שזמן התפילה יהיה שונה. השאלה היא האם נקבע את התפילה לפי הזמן העקרוני של ההקרבה, או לפי זמן ההקרבה בפועל? לפי התוס' ניתן לדון האם קבעו את זמן התפילה ע"פ ההקרבה בפועל או זמן ההקרבה העקרוני, אך השאלה זו רלוונטית גם לשיטת רש"י והרמב"ם, שהרי אם כולם היו יודעים מתי בין הערביים בדיוק, היה ניתן להקריב מסוף שש שעות (ומסיבה זו חמץ אסור מזמן זה).

הפרי חדש מתייחס לשאלתנו. בתחילת דבריו הוא נוטה לומר שניתן יהיה בשעת הדחק מנחה מחצות, אך בסוף דבריו הוא חוזר בו בגלל העיקרון שהעלנו:

ומיהו יש לדחות כל אלו הראיות דכי היכי דבתמיד מגזרת חכמים לא היה נשחט עד שש ומחצה, הוא הדין לתפילת מנחה שכנגד התמיד תקנוה ודוק:

פרי חדש אורח חיים סימן רלג סעיף א

המשנה ברורה מתלבט בכך רבות ונשאר בצ"ע.

בפועל, נראה שכיוון שיש פוסקים רבים שאומרים שיוצאים ידי חובה כבר מחצות ניתן לסמוך עליהם. בנוסף, גם אם מסוף שש שעות עד שש שעות וחצי זה לא זמן תפילה, או בגלל רש"י והרמב"ם או בגלל הגזירה של תוס', עדיין יכול להיות שאדם שהתפלל אז יצא ידי חובה, כמו אדם שהתפלל שחרית שלא בזמנה. אדם שמתפלל שחרית עד ארבע שעות קיים תפילה כנגד תמידין, אך גם אם הוא מתפלל בין ארבע שעות לחצות עדיין עלתה לו תפילה, כי תפילת שחרית של אבות עדיין לא נגמרה. כך אצלנו, מי שמתפלל בין שש שעות לשש שעות וחצי יצא לכל הפחות ידי תפילת אבות, גם אם לא יצא ידי תפילה בזמנה.

בין מנחה גדולה למנחה קטנה

עכשיו נעבור לבאר מה זה 'מנחה גדולה' או 'מנחה קטנה'. מקור מושגים אלו הוא בברייתא על זמני התפילה:

ואיזו היא מנחה גדולה - משש שעות ומחצה ולמעלה; ואיזו היא מנחה קטנה - מתשע שעות ומחצה ולמעלה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד ב

מה תפקיד שתי המנחות האלו? מה המשמעות של תשע וחצי, אם כבר משש וחצי ניתן להתפלל?

מנחה קטנה כהסבר לר' יהודה

אם נקרא טוב, נראה שהברייתא מדברת על מנחה קטנה רק כדי להסביר את שיטת ר' יהודה, אבל לפי חכמים יש רק מנחה אחת משש ומחצה עד הערב. ר' יהודה אומר שזמן תפילת מנחה הוא עד פלג (-חצי) המנחה, והברייתא נצרכת להסביר לאיזו מנחה הוא מתכוון. אחרי הקרבת (לא שחיטת) התמיד בתשע וחצי צריך להספיק להקריב את מנחת הנסכים של התמיד, ואת קטורת בין הערביים, ולכן ר' יהודה נותן חצי מזמן זה לסיים את פעולות המקדש.

לפי זה, מושג מנחה קטנה נועד רק כדי להסביר את שיטת ר' יהודה, ואין לו משמעות עצמאית.

נדמה שכיוון דומה עולה במאירי למרות שההסבר שונה משלנו:

ואף על פי שלהתחלת מנחה אנו מונים מט' שעות ומחצה ולמעלה שהוא זמן הקרבתו והיה לנו לדון להתחלת מנחה גדולה משעת הקרבה גם כן והוא ז' ומחצה הדין נותן לומר כן כלומר שהמתחיל להקדים בזמנה אינו מקדים יתר על שחיטה שבערב הפסח והמאחר לא ישער התחלת זמן יותר משעת הקרבה שבכל יום:

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף כו עמוד א

המאירי שואל למה מנחה גדולה תלויה בשעת השחיטה, ומנחה קטנה בשעת ההקרבה? תשובתו היא שאין משמעות עצמאית לזמן מנחה גדולה או מנחה קטנה, ופשוט זה זמני מינימום מקסימום – הזמן המוקדם והמאוחר להתפלל מנחה. אמנם, קיים קושי הוא שלא מצינו שיש עניין להתפלל מנחה עד תשע ומחצה.

רמב"ם- שני זמני תפילות מנחה

כיוון שונה עולה מהרמב"ם שכותב:

כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ב

הרמב"ם מבחין בין מנחה גדולה – זמן התמיד בפועל בכל יום וזמן מנחה לכתחילה, לבין מנחה קטנה – זמן התמיד בערב פסח וזמן מנחה בדיעבד.

ההבחנה הזו בכלל לא ברורה, שהרי בתשע וחצי הקריבו את התמיד, ואילו בשש וחצי שחטו. למה במנחה גדולה הולכים אחרי השחיטה, ובמנחה קטנה הולכים אחרי ההקרבה? בנוסף, למה ליצור שתי מנחות? ממה נפשך, אם מתחשבים בזמן ההקרבה העקרוני תתפלל משש וחצי, ואם מתחשבים בזמן ההקרבה בפועל אז תלך רק ע"פ מנחה קטנה ולא מנחה גדולה?!

חשוב להדגיש שהרמב"ם רואה את שתי המנחות כזמנים עקרוניים, ומביא את הגאונים שאומרים להתפלל גם מנחה גדולה וגם מנחה קטנה:

נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ג

כדי להבין את השיטה הזו, נשאל שתי שאלות – מה המקור לכך שיש שני זמנים, ומה המשמעות של שתי תפילות מנחה?

קרבן התמיד נקרב ב'בין הערביים', ולא ברור בין מה למה צריך להקריב את התמיד? ר' יהושע בן לוי הבין שבין שמונה וחצי לתשע וחצי מקריבים את התמיד, כך שיש ערב של שעתיים וחצי לפני ואחרי. רבא התקשה בפירוש מסיבות צדדיות, ופירוש שמדובר משעה שהשמש מתחילה להעריב, אך זה קשה כפירוש מילולי.

ייתכן שהתורה השתמשה בביטוי כפול משמעות שיכול להשתמע כפירוש ר' יהושע בן לוי או כפירוש רבא. כך, "מסרו הכתוב לחכמים" והם יכולים להחליט בהתאם לצרכי היום האם להקריב את התמיד ע"פ ר' יהושע בן לוי משמונה ומחצה עד תשע ומחצה, או כמו רבא משש ומחצה.

המאירי באמת אומר כהצעתנו, עם הבדל משמעותי – לדעתו זה בגדר אסמכתא בעלמא:

אף על פי ששחיטת התמיד בכל השנה כשהיא בשמונה ומחצה תקנת חכמים היא כמו שביארנו מ"מ יש בה סמך מן המקרא והוא שנאמר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים והיה לו לומר בערב על הדרך שאמר בבקר אלא בא ללמד שנחלק את הערב לשני ערבים ושש שעות אחרונות כלן בכלל ערב הן וחלקהו לשני חלקים שתי שעות ומחצה לכאן ושתי שעות ומחצה לכאן ושעה אחת אמצעית לעשייתו ומ"מ אינו אלא אסמכתא בעלמא שאלו היה מן התורה לגמרי לא היינו משנים את הזמן בערב הפסח מפני הפסחים אלא קרא אסמכתא בעלמא ומן הדין כל שמחצי שעה שביעית ולמעלה ערב הוא וחכמים תקנו באיחורו מן הטעם שהזכרנו וסמכוה מן המקרא ועל אותו סמך קבעו זמן תפלת מנחה קטנה לתשע שעות ומחצה

בית הבחירה למאירי מסכת פסחים דף נח עמוד א

לפי זה, יש שני זמני הקרבה עקרוניים – בין שני ערביים, ומ'כי ינטו צללי ערב', וננסה לייבא מודל כפול זה גם לתפילה מנחה.

לפי הירושלמי, הרעיון של שלוש תפילות מבוסס על שלושת מצבי האדם שזוקקים את האדם להתפלל:

·        עלייה (כאברהם שהולך ונוסע הנגבה)

·        ירידה (כיעקב שבורח מעשיו ולבן, וגולה למצרים)

·        מצב סטטי (כיצחק)

במצב הסטטי של מנחה יש שתי נקודות משמעותיות:

·        המעבר בין עליה לסטטיות, כאשר האדם מבין שיש גבול להתקדמות והוא לא שולט בעולם

·        אמצע השגרה הסטטית

ניתן להתקדם ולהסביר שמנחה גדולה היא עדיין "צלותיה דאברהם" כגמרא ביומא כח:, ורק מנחה קטנה היא תפילת יצחק, ולכן היא משמעותית יותר.

לפי מה שהצענו בגאונים וברמב"ם, מובן למה יש שתי מנחות ושמנחה קטנה עדיפה בגלל הייצוג ליצחק שחסר במנחה גדולה, אך יש ראשונים שחלקו על גישה זו ולא נתנו שום חשיבות למנחות השונות, אלא רק ביססו את עדיפות מנחה גדולה על "זריזין מקדימין", או את עדיפות מנחה קטנה על הפסוק "יראוך עם שמש".

קושיית הרא"ש על הרמב"ם

הרא"ש תוקף את דעת הרמב"ם, שהרי לא ניתן להתפלל תפילת נדבה משהגיע זמן מנחה לפני שאדם התפלל את חובתו:

תשובה להתפלל שתי תפלות של מנחה לא ידעתי מקום לתפלה זו... ולפי המנהג שאתם מקריבין מנחת חובה ומנחת נדבה יראה לי דכיון שהגיע זמן המנחה לא יתכן שיהיה הראשונה נדבה.

שו"ת הרא"ש כלל ד סימן ט

אולם, הרמב"ם עצמו לא מדבר על תפילת נדבה אלא על תפילת רשות כמו ערבית, שהרי אין צורך לחדש במנחה זו דבר וניתן להתפלל אותה גם בשבת ובציבור.

סוף זמן תפילת מנחה

משמעות פלג המנחה

התנאים נחלקו מתי סוף זמן מנחה:

תפלת המנחה עד הערב; רבי יהודה אומר עד פלג המנחה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד א

לא ברור מאיפה ר' יהודה לקח את זמן פלג המנחה? מה שורש המחלוקת?

ההסבר הפשוטה ביותר הוא שסוף זמן מנחה לר' יהודה הוא סוף זמן העבודה במקדש בפועל (לאחר הקרבת התמיד יש להקריב גם מנחת נסכים וקטורת הערב), וחכמים הולכים ע"פ סוף הזמן העקרוני לעבודה.

הנצי"ב במרומי שדה מעלה אפשרות זו, אך דוחה אותה שהרי שלמרות שתמיד של שחר קרב בפועל לפני הנץ, לא מתפללים לכתחילה לפני הנץ. ניתן לתרץ שאף פעם לא סיימו מעבר לפלג המנחה את העבודה, ובנוסף בפלג המנחה מתחיל הלילה המקדשי גם אם הלילה האסטרונומי עדיין לא הגיע (ונראה שגם ר"ת מסתפק בלילה המקדשי בשביל הקדמת ק"ש).

כלומר, ר' יהודה וחכמים נחלקו האם הולכים לפי זמן סוף העבודה העקרוני (עד הערב - רבנן), או לפי הזמן אנושי והלילה המקדשי (פלג המנחה - ר' יהודה).

שיטה נוספת היא התוס', ולפיהם ר' יהודה מתבסס על זמן הקטרת הקטורת, וכך עולה מהירושלמי.

עד מתי ניתן להתפלל לפי חכמים?

דיון נוסף המתעורר הוא סביב המושג "עד הערב", ונחלקו בזה הראשונים:

לדעת רש"י, מדובר בצאת הכוכבים:

עד הערב - עד חשכה.

               רש"י מסכת ברכות דף כו עמוד א

לעומתו, תלמידי ר' יונה חולקים וסוברים שמדובר בשקיעת החמה, שהרי מהשקיעה והילך דם נפסל לזריקה, ולא יהיה ניתן להקריב את התמיד:

תפלת המנחה עד הערב אין לפרש עד יציאת הכוכבים שהוא לילה ממש דע"כ אית לן למימר דעד הערב האמור בכאן אינו ר"ל אלא עד שקיעת החמה משום דהכי אמרינן בזבחים (דף נו א) מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו' רוצה לומר דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים ותפלת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים ועיקר התמיד הוא זריקת הדם וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה הכא נמי תפלת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה

רבינו יונה מסכת ברכות דף יח עמוד א

פסול דם בשקיעה

נסתכל בגמרא ונראה כיצד הראשונים הבינו אותה, ואיך זה משפיע על זמן מנחה:

אמר רב יצחק בר אבודימי: מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה? שנאמר: ביום הקריבו את זבחו יאכל, ביום שאתה זובח אתה מקריב, ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב.

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף נו עמוד א

רש"י מפרש:

והכי פירושה ביום הקריבו את זבחו שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד ולא מהניא ליה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר.

רש"י מסכת זבחים דף נו עמוד א

גם במנחות דף כ: רשי מסביר כך: "דם נפסל בשקיעת החמה - דאינו ראוי לזרוק בלילה". כלומר, לפי רש"י הדם נפסל עקרונית בלילה, וכיוון שמהשקיעה מתחיל ספק לילה לא ניתן לזרוק אותו כבר מאז. ממילא, ניתן יהיה להתפלל תפילת מנחה עד הלילה כי לא מתחשבים בספק יום וספק לילה.

תלמידי ר' יונה מבינים שהדם נפסל בשקיעה ומאז כבר לא ניתן להקריב את התמיד, ולכן גם תפילת מנחה ניתן להתפלל עד שקיעה בלבד.

ר"ת חולק על שניהם וחושב שבגלל דרשת הכתוב הדם נפסל מתחילת השקיעה הראשונה (לפני סוף היום של ר"ת). לכאורה לפי ר"ת יוצא, שגם סוף זמן מנחה יצטרך להיות בתחילת השקיעה הראשונה, אך בהמשך נציע אפשרות אחרת

קושיית הגרי"ז על ר"ת

לפי ר"ת יוצא לנו מצב מעניין. כאמור, איסור חמץ בי"ד הוא בגלל הפסוק "לא תשחט על חמץ דם זבחי". לפי רש"י, ניתן להקריב פסח משש שעות עד צאת הכוכבים שאז הדם נפסל בלינה, ומיד אח"כ הוא אסור מצד איסור חמץ בפסח. אך לפי ר"ת, דם נפסל בתחילת שקיעה, ומאז ועד צאת הכוכבים לא ניתן להקריב קרבן פסח ועדיין לא הגיע פסח! האם זמן זה יהיה מותר בחמץ?

הגרי"ז שאל שאלה זו את הגר"ח:

והשיב לו הגר"ח זצ"ל שאף שהדם נפסל בשקיעת החמה, אין זה נקרא שאין אז זמן שחיטת הפסח, אלא כל יום ארבעה עשר מחצות היום הוא זמן שחיטת הפסח, אלא שהוא פסלות מה שאיפסל בשקיעת החמה, וע"כ נאמר בזה הלאו דלא תאכל עליו חמץ.

חדושי הגר"ח מסכת זבחים דף נו עמוד א

זמן הקרבת פסח מוגדר משש שעות ועד סוף היום, ויש הלכה צדדית שדם נפסל בשקיעה. לכן, למרות שמהשקיעה לא יהיה ניתן להקריב בפועל פסח, זה לא משנה את זמן פסח העקרוני, בדיוק כמו שחמץ אסור מסוף שש שעות למרות שצריך לחכות בפועל לשש ומחצה.

תירוץ זה מאפשר לר"ת להתפלל מנחה גם לאחר השקיעה, כיוון שזה דין בזריקת הדם ולא בהקרבת התמיד.

להלכה, השו"ע פסק שניתן להתפלל מנחה לאחר השקיעה עד צאת הכוכבים וכך גם המגן אברהם, אך המשנה ברורה מסתייג כיוון שיש ראשונים שחולקים. למעשה, ניתן להתפלל מנחה לאחר השקיעה לפחות שלוש עשרה דקות וחצי, שזה לפני צאת הכוכבים לרוב הדעות.

שאלה נוספת שניתן להעלות היא האם עדיפה תפיל ביחידות לפני השקיעה, או בציבור לאחר השקיעה. המשנה ברורה מעדיף תפילה לפני השקיעה, אך הרב עובדיה הולך בעבות השו"ע ואומר להתפלל בציבור.