סנהדרין | דף צח | מי יאכל שני משיח?

אנו לומדים היום סוגיה מפורסמת, המספרת על חששם של גדולי האמוראים מזמן ביאת המשיח:

"אמר עולא: ייתי ולא איחמיניה. וכן אמר רבה: ייתי ולא איחמיניה".

בפשטות חששו אותם אמוראים מפני הצרות הגדולות שיפקדו את עם ישראל בעת הגאולה. אולם לריש לקיש היה (על פי פירוש רש"י) ביאור אחר, מפתיע, לחשש זה:

"וכן אמר רבי יוחנן: ייתי ולא איחמיניה.  
אמר ליה ריש לקיש: מאי טעמא? אילימא משום דכתיב 'כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב [ובא הבית] וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש' – בֹּא ואראך דוגמתו בעולם הזה: בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר – דומה כמי שפגע בו ארי; נכנס לעיר, פגע בו גבאי – דומה כמי שפגעו דב; נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב – דומה כמי שנשכו נחש. אלא משום דכתיב 'שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון'.          
מאי 'ראיתי כל גבר'? אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו. ומאי 'ונהפכו כל פנים לירקון'? אמר רבי יוחנן: פמליא של מעלה ופמליא של מטה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו מעשה ידי והללו מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו? אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי: רהיט ונפל תורא, ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה".

רש"י מפרש כי מדובר כאן בצערו של הקב"ה על שהוא צריך לאבד את הגויים מפני ישראל. ונראה שריש לקיש מסביר כי דברי רבי יוחנן, "ייתי ולא איחמיניה", מוסבים אף הם על אותו צער גדול שילווה את ביאת המשיח – "היאך אאבד אלו מפני אלו?!".

ושמא זה מה שהביא את רבי הילל לחידושו הגדול:

"אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה".

כלום אפשר שרבי הילל כופר לחלוטין ברעיון הגאולה העתידית?! ייתכן שנוכל להבין את דעתו מתוך דבריו של רב, החולק עליו:

"אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני משיח".

רב מדגיש שהמשיח בא בעיקר לטובת ישראל, ורבי יוחנן, שסבר מן הסתם כדעת רב, אמר כי מוטב לו שלא לראות בביאת המשיח ולא להצטער באובדנם של הגויים. רבי הילל חולק על רב וטוען כי העדפת ישראל כבר הייתה בימי חזקיה, ובגאולה העתידית ייהנו האומות כולן: המשיח הוא אוניברסלי, והגאולה העתידית היא גאולה כללית.

ייתכן שעל פי זה תתבאר השיחה המשונה שבין שבור מלכא לשמואל:

"אמר ליה שבור מלכא לשמואל: אמריתו משיח על חמרא אתי, אישדר ליה סוסיא ברקא דאית לי!        
אמר ליה: מי אית לך בר חיור גווני?".

רש"י מבאר ששבור מלכא לגלג על שמואל: עד שאתם מחכים למשיחכם הרכוב על חמור ומתנהל לאיטו, אשלח לו סוס זריז (היד רמ"ה מסביר ש"סוסיא ברקא" היינו סוס מהיר כברק). שמואל משיב ללגלוגו של שבור בהדגשת ההבדל שבין סוס מהיר שיש לו צבע אחד ובין חמור איטי בעל מאה גוונים. ייתכן שכוונתו לומר כי הגאולה באה לאיטה מפני שהיא כוללת ומקיפה, ושינוי גדול כל כך אינו יכול להיעשות בזמן קצר. משיח הבא עבור ישראל בלבד אכן יכול להגיע על סוס מהיר וחדגוני, אך לגאולה כלל עולמית, הכוללת את כל הצבעים והגוונים, דרוש מהלך יסודי, שהוא מטבעו איטי הרבה יותר, וכדברי המהר"ל המפורסמים (בחידושי אגדות על אתר ועוד), שהרכיבה על חמור רומזת לגאולת החומר.

אם כנים דברינו, שמא נוכל לדייק גם בלשונו של רב יוסף, החלוק על חבריו:

"רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה".

רב יוסף רוצה לראות בעצמו בביאת המשיח, למרות הצרות המלוות אותה, ובדבריו הוא רומז לסיבה לכך: כדאי הוא משיח הרוכב על חמור – קרי: משיח המביא גאולה כוללת ומקפת – לשבת בצל גללי חמורו.