סנהדרין | דף עג | דין רודף

סוגייתנו עוסקת בדין רודף. זוהי סוגיה רחבה ביותר, ורבו הדיונים בפרטיה ובגדריה. כאן נציין בקצרה לדברים אחדים בעניין זה.

ראשית חוכמה, יש לעמוד על מחלוקת ראשונים יסודית בביאור המשפט הפותח את המשנה:

"ואלו הן שמצילין אותן בנפשן".

הנפש שעליה מדברת המשנה היא נפשו של הרודף, שמותר להורגו. אך מה פירוש "מצילין אותן"? רש"י על אתר כתב:

"ואלו שמצילין אותן – מן העבירה".

לדעתו, גם כאן מדובר ברודף: מצילים את הרודף מן העבירה אפילו במחיר נפשו.

התוספות על אתר (ד"ה להצילו) הציעו פירוש אחר:

"משמעות הלשון שמצילין הנרדף בנפשו של רודף".

נראה שפירוש זה מבוסס בעיקר על המילה "מצילין": המשנה עוסקת באדם שמאיימים לרוצחו או בנערה המאורסה שמאיימים לאונסה, והמונח 'הצלה' מתאים לחילוצם מן המצר. אומנם למסקנה דחו התוספות פירוש זה, אבל היו ראשונים שקיבלו אותו.

שאלה פרשנית זו עשויה להתקשר גם להבנת יסוד הדין. המשנה מציינת שני מקרים של רודף: מי שעומד לרצוח את חברו, ומי שעומד לעבור על איסור עריות שיש בו משום פגיעה בזולת (למעט רודף אחר בהמה לרובעה). ואולם בברייתא המובאת בגמרא מצאנו דעות נוספות, המתירות לפגוע גם במי שמתכוון לעבור עבירה שאין בה משום פגיעה בזולת, כגון חילול שבת או עבודה זרה. דעות אלו הולכות בוודאי בדרכו של רש"י, הממקד את דין רודף בהצלת הרודף עצמו מן העבירה. אבל במשנה עצמה בולט בעיקר ממד ההצלה, הקיים, כאמור, רק כשהרודף מאיים לפגוע באדם אחר.

ביטוי נוסף להבחנה בין הצלת הרודף מן העבירה להצלת הנרדף מצוי בדיון בגמרא ובראשונים בדין רודף קטן. בדף עב ע"ב מפורש שגם קטן בן יומו עשוי להיות רודף (אלא אם כן מדובר בעובר שיצא לאוויר העולם והוא מסכן את אימו, שאין להורגו כי "משמיא קא רדפי לה" [סוגייתנו היא גם סוגיית מפתח בדיונים הנרחבים בפוסקים בענייני הפלות, ואין כאן המקום להאריך בזה]). קטן אינו בר חיובא ואינו בר עונשין, ולא שייך להצילו מן העבירה, והעובדה שדין רודף נוהג בו מלמדת אפוא שהמוקד של דין זה בהצלת הנרדף.

אלא שנחלקו הדעות בדין קטן לעניין הדין השני שבמשנה – רודף אחר נערה המאורסה. המנחת חינוך (תר, ח) כותב שקטן מבן תשע ומעלה (שביאתו ביאה) יכול להיות רודף לכל דבר גם לעניין זה, ויש לפגוע בו. אבל אחרונים רבים (המצוינים בהערת השוליים במהדורת מכון ירושלים) חלקו עליו וקבעו שאומנם בהלכות רוצח אפשר להגדיר קטן כרודף מחמת פיקוח נפשו של הנרדף, אך בעריות אין קטן יכול להיחשב רודף. מסתבר שאותם אחרונים הבינו כי עניינו של דין רודף אינו רק בהצלה אלא גם בענישת הרודף, ולכן מי שאינו בר עונשין – אין לו דין רודף.

לסיום נזכיר שאתמול העלינו שאלה דומה בהבנת דין הבא במחתרת: האם הריגת החותר, כל עניינה להציל את בעל הבית, או שמא יש בה גם ממד של דין וענישה.