סנהדרין | דף נט | נוכרי ששבת ונוכרי העוסק בתורה

בדף נ"ו נפתח דיון ארוך במצוות בני נח. הגמרא מביאה דעות שונות בעניין הדברים שבני נח נאסרו בהם והדברים שנצטוו בהם. והנה בסוגייתנו בא חידוש מעניין:

"ואמר ריש לקיש: נכרי ששבת חייב מיתה...      
ואמר רבי יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה".

האמוראים קובעים שבני נח אסורים לעסוק בשתיים מן המצוות המרכזיות בתורת ישראל: תלמוד תורה, שהוא "כנגד כולם" (פאה א, א), ושמירת שבת, שהיא אות לעולם בין הקב"ה ובין בני ישראל (שמות לא, יב–יז).

היה מקום לומר שבני נח נאסרו בשתי מצוות אלו משום שהן ניתנו לישראל דווקא, ועל כן בן נח המקיים אותן מטשטש את הגבול בין ישראל לעמים. ואולי זו כוונת דברי הגמרא בסוגייתנו שבן נח הלומד תורה דינו כבא על נערה המאורסה, משום שהתורה היא מורשה-מאורסה לישראל. נערה המאורסה מיועדת ומיוחדת לארוס, וזר הבא עליה חודר לשטח שאינו שלו ומטשטש את גבולות המשפחה.

עם זאת, בראשונים מצאנו גם הסברים אחרים. על דברי רבינא (נח ע"ב) שגוי אסור לשבות לא רק בשבת, אלא בכל יום מימות השבוע, כתב רש"י:

"מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו ממלאכה".

לפי הסבר זה, בני נח באו לעולם כדי לעבוד, ואסור להם להיבטל מחובתם. לא מדובר באיסור הנוגע לעצם הקיום של מצווה המיוחדת לישראל אלא בהוראה כללית לבני נח שלא ישבתו ממלאכה.

היד רמ"ה על אתר נותן טעם אחר לאיסור השביתה, החושף גישה אחרת בביאור סוגייתנו:

"כיון שמתכוון לשבות חייב, לפי שנראה כקובע שבת לעצמו ובודה דת מליבו".

בדרך זו דרך גם הרמב"ם (מלכים י, ט):

"עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה; לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד. וכן עכו"ם ששבת, אפילו ביום מימות החול, אם עשאהו לעצמו כמו שבת – חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו. כללו של דבר: אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצוות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצוות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע. ואם עסק בתורה או שבת או חדש דבר – מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה, אבל אינו נהרג".

הרמב"ם סבור שגוי ששבת מחדש כביכול דת לעצמו, וכך הוא מסביר גם את איסורו לעסוק בתורה.

לסיום נעיר כי בהלכה שלאחר מכן פוסק הרמב"ם שמותר לגוי לקיים מצווה ממצוות התורה כדי לקבל שכר. פסיקה זו מחדדת את טעם האיסור כפי שהוסבר: אם הגוי עושה דבר מה מתוך רצון פרגמטי לקבל שכר – הדבר מותר, אך אם מגמתו לחדש וליזום עולם רוחני שונה מזה שקבעה לו התורה – הדבר אסור, והוא עתיד ליתן את הדין על כך.