סנהדרין | דף מד | הטחת דברים כלפי מעלה

סוגייתנו דנה במעשה עכן, שמעל בחרם יריחו. בין היתר קובעת הגמרא שיהושע דיבר "עזות", כלומר פנה לקב"ה בתלונה על כך שהעניש את כלל ישראל בעוונו של אדם אחד. הגמרא אומרת שכך נהג גם פינחס: הוא תבע, כביכול, את הקב"ה לדין, ועשה עימו פלילות על המגפה שהייתה בעם ישראל בעקבות מעשה זמרי. דברים אלו מזכירים את דברי הגמרא במסכת ברכות (לא ע"ב – לב ע"א) שחנה, אליהו ומשה רבנו הטיחו דברים כלפי מעלה, ובאו אף הם אל הקב"ה בתביעה ובתלונה.

האם אפשר לפנות אל הקב"ה בתלונה? האם אפשר לתובעו לדין על שנהג 'שלא בצדק'? הראי"ה קוק (עין אי"ה למסכת ברכות שם, אות ל"ט) הציע ביאור מחודש בדבר. הוא מדגיש את ההנחה הברורה לכל אדם מישראל, שכל מעשי ה' הם לטובה. אלא שלטענתו, ידיעה זו היא ידיעה שכלית בלבד – "...בְּשִׂכלם יכירו בהכרה פנימית כי לה' הצדקה ולו נתכנו עלילות"; אבל ליבו של האדם, רגשותיו ותחושותיו, ממאנים לעיתים לקבל את הנהגת ה' בעולם. או אז אין האדם יכול לעצור בעד רגשותיו המתפרצים, והוא פונה בתלונה כלפי מעלה:

"...שלא יוכלו להבליג על רוחם הסוער כאשר יראו בהנהגה העליונה דברים שמונעים את השלימות... מצאו נכון להתיר לנפשם הרגש הקדוש הזה, אף על פי שאינו על פי טהרת השכל".

ובכן, לדעת הראי"ה, הטחת דברים כלפי מעלה נובעת מפער בין השכל, היודע שלה' הצדקה, ובין הרוח הסוערת והמתפרצת.

אומנם הצגה זו של הדברים אינה פותרת את השאלה אלא מעצימה אותה: האם ראוי לו לאדם שרגשותיו המתפרצים יובילוהו למחוזות שמחשבתו מבינה את הפסול שבהם? כלום ראוי ללב שיתגבר על השכל? חידושו הגדול של הראי"ה הוא שאומנם כן הדברים:

"יסוד חיוב כבוד שמים הוא כדי להביא את האדם אל השלימות... כאשר הכירו שבמערכי לבבם המתחמץ לא תתיישב תשוקת השלימות כראוי עד אשר יוציאו מן הכח אל הפועל מר רוחם נגד המושג להם נגד כיסופם הפנימי אל השלימות האמיתי, מצאו נכון להתיר לנפשם הרגש הקדוש הזה, אף על פי שאינו על פי טהרת השכל, מפני שעל ידי התגברות הרגש לשאיפת השלימות – מזה יוולד באמת כבוד שמים האמיתי, שהוא בהיות יצוריו, בייחוד בעלי הבחירה שבהם, שלמים במעשיהם ובמידותיהם".

השתלמות האדם היא יסוד מוסד בהגותו של הראי"ה קוק. בפסקה שלפנינו מסביר הראי"ה שלעיתים עיקרון זה מביא להטחת דברים כלפי מעלה. אדם מוכרח להשלים עצמו הן בשכלו הן ברגשותיו, ולדעת הראי"ה, שלמות הרגש תבוא רק אם האדם יבטא את אשר עם ליבו, אפילו במחיר הכנעת השכל. אף על פי שיש קושי רב בהבעת תלונה ותביעה כלפי הקב"ה, אם הדבר מוביל לשלמות רגשותיו של האדם – הריהו מרבה כבוד שמיים!