בבא בתרא | דף פב | כמלוא אורה וסלו
המשנה (פא ע"א) קובעת כי מי שקנה שלושה אילנות קנה גם קרקע, והגמרא בסוגייתנו מוסיפה: "וכמה? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו".
על כך שאל רבי אלעזר: איך ייתכן שהלוקח זוכה בקרקע שסביב האילנות אך אינו זוכה (לדעת חכמים במשנה לעיל סד ע"א) בדרך אליהם, הנראית כצורך בסיסי יותר? ותשובתו – יש הבדל עקרוני בין דרך ובין הקרקע שתחת האילנות: הדרך היא בקרקעו של המוכר, ולפיכך אין הקונה זוכה בה; אבל קרקע כמלוא אורה וסלו היא תחת העצים, ועל כן נחשבת קרקעו של הלוקח.
מדברי רבי אלעזר משתמע שסבר כחכמים (שם) ש"מוכר בעין רעה מוכר", ודלא כשמואל רבו, שפסק כרבי עקיבא ש"מוכר בעין יפה מוכר", והקונה אילנות יש לו דרך. רב נחמן בר יצחק שאל על כך את רבא, ורבא ניסה ליישב שרבי אלעזר הוכרח להעמיד את המשנה כחכמים, ועל כן הקשה ותירץ כשיטתם. אך הגמרא דוחה את ההכרח הזה, וקושייתו של רב נחמן בר יצחק נותרת בלא מענה. הרשב"ם (ד"ה דמי) מסיק מכאן שרבי אלעזר אכן חלק על שמואל רבו בעניין זה. ברם ייתכן שנוכל ליישב את הקושיה על ידי ביאור אחר בדברי רבי אלעזר.
בהמשך העמוד שואל אביי את רב יוסף: "אותן אורה וסלו – מי זורען?”. הריטב"א ביאר כי שאלתו של אביי נוגעת ליסוד קניינו של הלוקח בקרקע שסביב העצים: האם אכן יש לו קניין גמור בה, ולכן הוא זורעה, או שמא היא של המוכר, ואין לו ללוקח אלא שעבוד בה כדי שיוכל לקטוף את פירותיו. ונראה שאלו שתי הבנות שונות בתכלית: על פי האפשרות הראשונה יש ללוקח קניין גמור בקרקע, משום שמה שנצרך לעצים נמכר עימם, ואילו על פי האפשרות השנייה אין כאן תוספת למכירה אלא רק שעבוד של הקרקע ללוקח כדי שיוכל לממש את קניינו.
שתי הבנות אלו אינן תלויות כלל במחלוקת רבי עקיבא וחכמים, שהרי מחלוקת זו לא נשנתה כלל בעניין תוספות למכירה. רבי עקיבא לא אמר מעולם שהמוכר בית מכר גם את הבור או הדות מפני שמוכר בעין יפה מוכר. כל שאמר היה שהמוכר אינו משייר לעצמו שעבודים במה שנמכר, ואדרבה, הוא נותן ללוקח שעבוד ברכושו כפי הנצרך לגשת למה שקנה.
נראה אפוא לבאר שרבי אלעזר הבין כי הקרקע כמלוא אורה וסלו קנויה ללוקח קניין גמור (ודלא כמסקנת אביי ורב יוסף). ממילא התעוררה – בין לרבי עקיבא בין לרבנן – שאלה: כיצד ייתכן שהדרך, שהיא צורך בסיסי, אינה קנויה ללוקח, ולכל היותר יש לו שעבוד להשתמש בה, ואילו קרקע כמלוא אורה וסלו, שהיא צורך משני יחסית לעצם ההגעה לעצים, קנויה לו לחלוטין? רבי אלעזר מתרץ כי את הקרקע שסביב העצים אפשר לראות כחלק אינטגרלי של הפרדס; אבל הדרך, העוברת בשדה המוכר, ודאי אינה חלק ממנו, ואין בצורך של הלוקח בה כדי להקנותה לו.
אם כן, דבריו של רבי אלעזר אינם אליבא דרבנן דווקא, ואפשר להבינם גם אליבא דרבי עקיבא.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)