מי נולד מהול | 1

 

אלא מלמד שיצא איוב מהול. אף אדם הראשון יצא מהול שנאמר "ויברא א-להים את האדם בצלמו". אף שת יצא מהול שנאמר "ויולד בדמותו כצלמו". אף נח יצא מהול שנאמר "איש צדיק תמים היה בדורותיו". אף שם יצא מהול שנאמר "ומלכי צדק מלך שלם". אף יעקב יצא מהול שנאמר "ויעקב איש תם יושב אהלים". אף יוסף יצא מהול שנאמר "אלה תולדות יעקב יוסף", והלא אין ראוי לומר [אלא] אלא תולדות יעקב ראובן ומה תלמוד לומר יוסף? אלא כשם שיצא יעקב מהול כך יצא יוסף מהול. אף משה יצא מהול... אף בלעם הרשע יצא מהול... [אף שמואל יצא מהול...] אף דוד יצא מהול... אף ירמיה יצא מהול... אף זרובבל יצא מהול... (נו"ב ב, ה)

בשיעור הקודם שאלנו אם יש 'יתרון' רוחני בלהיוולד מהול[1] ובחנו אם לדעת חז"ל אדם שנולד כשהוא מהול שלם יותר מאדם שיש למולו. מוקד השאלה היה אם עיקר המצווה הוא בהגעה לתוצאה – היות אדם נימול – או שיש חשיבות גם למעשה עצמו. לאחר שהכנו את הקרקע נעסוק בשיעור זה ברשימת האישים שמזכיר התנא באבות דרבי נתן וננסה להבין את תוכנה. בשיעור זה נתמקד בכמה מהאישים; בשיעור הבא נמשיך בכך וננסה לראות אם ישנו מכנה משתף בין הדמויות הנזכרות.

ראשית, גם במדרש תנחומא מובאת רשימה דומה, אך היא כוללת שבעה אנשים בלבד:

'תמים' זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם. אדם הראשון נולד מהול, ושת בנו נולד מהול... נח נולד מהול... יעקב נולד מהול... ויוסף נולד מהול... משה נולד מהול... ואיוב נולד מהול. (מדרש תנחומא נח, ה)

בשיעור הבא נבין גם מדוע רשימה זו מצומצמת יותר ונפקדו ממנה כמה מהאנשים המוזכרים באדר"נ. 

***

וַיִּבְרָא אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (בראשית א, כז)

אדם הראשון נברא בצלם א-להים ולכן מן הנמנע שלא יהיה שלם. מצוות מילה התחדשה אצל אברהם, ולפני כן לכאורה אין משמעות לשאלה אם אדם מהול, ובכל זאת חז"ל מציינים שאדם הראשון נברא מהול, שהרי שנברא בצלמו של הקב"ה.

כאשר התורה מתארת את השתלשלות הדורות, היא חוזרת ואומרת שאדם נברא בדמות א-להים:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱ-לֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ: (בראשית ה, א)

קין בכורו של אדם הוא 'הילד הראשון של האנושות', אך בלידתו נאמר רק "ותאמר קניתי איש את ה'". שמו מסמל אמנם את השותפות בין אדם, חווה וה' ("שלושה שותפים באדם") אך אין בו ביטוי לשלמות. מעשהו של קין מנע ממנו לתפוס מקום מרכזי בבניית האנושות. את התפקיד הזה יקבל שת, עליו נזכר תיאור דומה לזה של אדם:

וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת: (בראשית ה, ג)

מהלשון 'בדמותו כצלמו' מבינים חז"ל שבדומה לאביו, אף שת נולד מהול.

על נח נאמר "איש צדיק, תמים היה בדורותיו". פסוק זה מדבר אמנם על מעשיו של נח ולא על לידתו, אך חז"ל קושרים את התיאור 'תמים' לדרך בה הוא נולד ומסיקים שנולד מהול.

כשמגיעים לשם, בנו של נח, מצפה לנו הפתעה. הפסוק המצוטט כהוכחה לכך ששם נולד מהול מדבר בכלל על אדם אחר! מלכיצדק מוכר לנו מברכתו לאברהם:

וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן: (בראשית יד, יח)

מהיכא תיתי לזהות בינו לשם בן נח?

קושי נוסף הוא באופן שבו מובנת ההוכחה. חז"ל לומדים מהמילה 'שלם' ששם נולד מהול. אבל שלם כאן הוא שם מקום ואינו תיאור לאדם.

נשים לב שבמדרש תנחומא שהובא לעיל, שם בן נח אינו מוזכר כאחד האנשים שנולדו מהולים. ייתכן שבקשיים שהעלינו יש בכדי להסביר זאת.

לעומת זאת, ישנו מדרש בו לומדים חז"ל שמלכיצדק היה מהול. גם כאן הלימוד נעשה מהמילה 'שלם' – אך על פניו חז"ל אינם מקשרים בין מלכיצדק לשם בן נח:

"מלכי צדק"... רבי יצחק הבבלי אומר: שנולד מהול. (בראשית רבה מג, ו)

כלומר עד כה ניתן לאחוז בכמה היגדים אפשריים: שם לא נולד מהול (כפי שעולה במדרש בתנחומא בו אינו מוזכר); מלכיצדק נולד מהול (כפי שאומר רבי יצחק הבבלי בבראשית רבה); מלכיצדק הוא שם בן נח וממילא שם נולד מהול. באופן מפתיע, ההבנה זו האחרונה רווחת בחז"ל ונזכרת בכמה מקומות.

לאחר מלחמת המלכים נגלה הקב"ה אל אברהם ומבטיח לו זרע, אך עוד לפני כן מבטיח לו שיגן עליו. על כך אומר המדרש:

"אל תירא אברם"... ממי היה מתירא? משם בן נח שהרג את בנו[2]... והיה מתירא לומר שהרגתי בנו של צדיק, עכשיו יקללני ואמות. אמר לו הקב"ה: אל תירא, לא דייך שלא יקללך אלא יצא לקראתך בדורון ומברכך שנאמר "ומלכי-צדק מלך שלם" וגו'. (מדרש תנחומא לך לך, טו)

לאחר עקידת יצחק קורא אברהם למקום 'ה' יראה'. המדרש אומר שמקום העקידה הוא ירושלים ומסביר זאת כך:

אברהם קרא אותו 'יראה' שנאמר "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה". שֵם קרא אותו 'שלם' שנאמר "ומלכי צדק מלך שלם". אמר הקב"ה: אם קורא אני אותו 'יראה' כשם שקרא אותו אברהם, שֵם אדם צדיק מתרעם. ואם קורא אני אותו 'שלם', אברהם אדם צדיק מתרעם. אלא הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם 'יראה' 'שלם' – ירושלים. (בראשית רבה נו, י)

במדרש זה עולה שבקריאת שמה של ירושלים הקב"ה ראה צורך להתחשב בשם בן נח – שוב, על פי הפסוק שנאמר אצל מלכיצדק ("ומלכיצדק מלך שלם") – לא פחות מהתחשבותו באברהם אבינו.

הפסוק על מלכיצדק ("ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין...") מתורגם כך בתרגום יונתן:[3]

וּמַלְכָּא צַדִיקָא הוּא שֵׁם בַּר נחַ מַלְכָּא דִירוּשְׁלֶם נָפַק לִקְדָמוּת אַבְרָם וְאַפֵּיק לֵיהּ לֶחֶם וַחֲמַר בְּהַהוּא זִימְנָא הֲוָה מְשַׁמֵשׁ קָדָם אֱלָהָא עִילָאָה: (תרגום יונתן על בראשית יד, יח)

במקורות השונים חז"ל קושרים באופן ברור בין מלכיצדק לשם ואף אינם חשים צורך להסביר זאת. כך ניתן בקלות לקרוא את דברי המדרש או דברי התנא באדר"נ, לחלוף על הפסוק המוזכר, להבין ששם נולד מהול ולהמשיך הלאה בלי לשים לב שהפסוק מדבר על מלכיצדק מימי אברהם.

מדוע מניחים חז"ל שיש זהות בין שתי הדמויות עד כדי כך שאין צורך להסביר? לא מצאתי בין הפרשנים מי שהתייחסו לשאלה זו כך שכל שיש בידינו הוא להעלות השערות.

התורה מתארת מפגש חד פעמי בין אברהם לבין מלכיצדק לאחר מלחמת המלכים, מפגש בו מלכיצדק מוציא לחם ויין ומברך את אברהם. התורה אינה מספרת לנו מנין הופיע ולאן הוא משתייך. אנחנו יודעים שהיה מלך שלם וכהן לא-ל עליון, וגם שאברהם כיבד אותו ונתן לו 'מתנות כהונה' ("ויתן לו מעשר מכל"). ניתן להבין מכך שמדובר באדם רוחני בעל שיעור קומה המוכר ומכובד באותה תקופה, אך מעבר לכך איננו יודעים עליו כלום. מלכיצדק נשאר דמות חידתית.

חז"ל מנסים לפשוט את החידה ולשפוך אור על דמותו. במדרש שהבאנו לעיל, המדרש בו נאמר שמלכיצדק נולד מהול, נאמר גם כך:

"מלכי צדק", אדוני צדק. צדק נקראת ירושלים שנאמר "צדק ילין בה". מלך שלם. רבי יצחק הבבלי אומר: שנולד מהול. "הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון", רבי שמואל בר נחמן ורבנן. רבי שמואל אמר: הלכות כהונה גדולה גילה לו, 'לחם' זה לחם הפנים ו'יין' אלו הנסכים. ורבנן אמרי תורה גילה לו שנאמר "לכו לחמו בלחמי ושתי ביין מסכתי". (בראשית רבה שם)

במדרש זה רואים חז"ל את מלכיצדק כדמות מיוחדת ביותר. הוא נולד מהול, מלך במקום שלימים נבנה בו המקדש, החזיק בתקופתו את דגל הכהונה ואף לימד תורה לאברהם. לפי מדרש זה (ולמעשה גם לפי הפסוקים), אברהם הוא אמנם אבי האומה שעומד בניסיונות ומקבל הבטחות לזרע וארץ, אך מי שמחזיק באותה עת את 'שרביט' הכהונה הוא מלכיצדק.

גם שם בן נח זוכה אצל חז"ל למעמד מיוחד כפי שאומר בשמם רש"י. כאשר רבקה מבקשת הסבר למה שמתרחש בבטנה היא נועצת בו:

לבית מדרשו של שֵם. (רש"י על בראשית כה, כב, ד"ה ותלך לדרוש)

כך גם בהמשך כשהיא מקבלת תשובה:

לשֵם נאמר ברוח הקודש והוא אמר לה. (רש"י שם, כג, ד"ה ויאמר ה' לה)

כיצד מגיעים לכך חז"ל?

וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה': (בראשית כה, כב)

על פניו ניתן לומר שרבקה זכתה לנבואה בעצמה, אך חז"ל טוענים שאת התשובה קיבלה משֵם. נראה שאילו רבקה הייתה מתנבאת על כך לא היה צריך לומר 'ותלך לדרוש את ה''. מכך שהיא פנתה וביקשה תשובה במקום אחר מבינים חז"ל שמישהו אחר השיב לה ברוח הקודש.

כך גם מבין המדרש:

"ותלך לדרוש את ה'", וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן ימים? והלא לא הלכה אלא למדרש של שם ועבר? אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה. (בראשית רבה סג, ו)

אך מדוע שֵם?

לאחר שנח מקיץ מיינו, הוא מזהה שאבי כנען ראה את ערוותו ופרסם זאת לאחיו, בעוד שם ויפת כיסו אותה תוך שנהגו בצניעות רבה. על כך מקלל נח את כנען ואילו את יפת ושם הוא מברך:

וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: יַפְתְּ אֱ-לֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: (בראשית ט, כו-כז)

ההבדל בין הברכה ליפת לבין הברכה לשֵם בולט. לעומת יפת שמבורך ביפיפיות, שם מבורך שה' ישכון באהליו. שם זכה לאריכות ימים[4] וחי גם בימיו של אברהם, יצחק ויעקב. אם כך על פי ברכת נח, השכינה בדורות שבין נח לאברהם שוכנת בקרבתו של שם.

נראה שחז"ל מבינים ששם נושא את הרוח ו'מעביר את הלפיד' לאבות. משום כך, כאשר מלכיצדק מלך שלם מתואר ככהן לא-ל עליון, חז"ל מבינים שהוא הוא שם בן נח.

נראה כעת מקור נוסף בו חז"ל מבינים כדבר ברור שמלכיצדק הוא שם בן נח, אך כאן הם מצביעים על תמורה שמתרחשת:

אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל: ביקש הקב"ה להוציא כהונה משֵם שנאמר "והוא כהן לא-ל עליון". כיוון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא-ל עליון קונה שמים וארץ וברוך א-ל עליון". אמר לו אברהם, וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם... והיינו דכתיב "והוא כהן לא-ל עליון", הוא כהן ואין זרעו כהן. (נדרים לב ע"ב)

מלכתחילה הכהונה הייתה צריכה להישאר בידי שם אך כיוון שבירך קודם את אברהם ורק אחר כך את הקב"ה ניטלה ממנו הכהונה והועברה לזרעו של אברהם. על פי רעיון זה המובע בגמרא חז"ל מתארים מהלך רוחני-היסטורי מעניין מאוד: זרעי הכהונה לא נבטו אצל אהרן הכהן אלא התקיימו הרבה לפני כן. התורה הרי מזכירה את הכהונה אצל מלכיצדק, ואם שֵם – שבאוהלו על פי ברכת נח שרתה שכינה – הוא מלכיצדק, הרי שמתקיימת רציפות רב דורית של תפקיד זה – החל מימי נח (ושמא עוד לפניו). אולם בימי אברהם מתחולל שינוי; כעת מסתבר שמי שימשיך את התפקיד של קירבה לשכינה יהיה אברהם וזרעו.

מתוך כל דיוננו עולה ששם בן נח נתפס כדמות מיוחדת ושלמה. זהו כנראה הבסיס לדברי התנא באדר"נ "אף שם יצא מהול שנאמר 'ומלכיצדק מלך שלם'". ובכל זאת, מכלל תחושת חידה לא יצאנו.

***

אין הפתעה בכך שחז"ל קובעים שיעקב נולד מהול. על יעקב נאמר 'איש תם' וכבר ראינו הן אצל איוב והן אצל נח שמלשון זו חז"ל לומדים שהאדם נולד מהול. גם ברמה הרעיונית ניתן לצפות זאת שהרי אילו היינו מתבקשים לחשוב מי נולדו שלמים, סביר מאוד שהיינו חושבים על שלושת האבות. אך אברהם הצטווה למול את בשרו ויצחק הוא הראשון שנימול סמוך ללידתו כך שנותרנו עם יעקב.[5]

אולם הלימוד על יוסף קשה. חז"ל לומדים זאת מכך שבהתייחס ל'תולדות יעקב' התורה אינה מדברת על ראובן בכור יעקב אלא על יוסף. אך מי אמר שניתן ללמוד מכך שיוסף נולד מהול כאביו?

אפריורית ניתן להעלות על הדעת כמה מקורות אפשריים לבחינת האפשרות שאחד מבני יעקב נולד מהול. אפשרות אחת היא ללמוד מהאופן בו מתוארת לידתם וקריאת שמם. אם נעיין בתיאור זה[6] נראה ששמותיהם של כל בני יעקב ניתנו על ידי האימהות כתיאור של חווייתן סביב הלידה ואופי הקשר עם יעקב. יוצא הדופן היחיד הוא בנימין[7] ששמו ניתן לו על ידי יעקב, אך שם זה מקביל בהוראתו לשם שניתן על ידי רחל. מכל מקום בכל המקרים אין רמז ממנו ניתן ללמוד שאחד הבנים מהול מלידה.

אפשרות שניה היא למצוא תיאור של אחד הבנים, אם במקום בו מוזכרים מעשיו ואם בברכת יעקב. גם מאלו קשה ללמוד. כך למשל אצל ראובן:

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז: (בראשית מט, ג)

ראובן מתואר כמי שהוא יוצא חלצי יעקב וכמי מבטא את ראשית כוחו אך לא כמי שדומה לו.

הגמרא במסכת סוטה מתבטאת לגבי כמה מבני יעקב:

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא נקרא כולו על שמו של הקב"ה... זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה.[8] (סוטה לו ע"ב – לז ע"א)

ניתן להצביע על תכונות ייחודיות של בני יעקב: ראובן הוא הבכור; מיהודה לא יסור שבט; בני לוי זכו בכהונה; יששכר וזבולון חלקו בתפקידי הלימוד והפרנסה; בגמרא הנזכרת יהודה זוכה לשבח גדול מזה של יוסף כיוון שקידש שם שמיים בפרהסיא; בנימין זוכה לארח את השכינה בנחלתו. אך כל אלו אינן מקושרים לאפשרות שמי מביניהם נולד מהול.

כדי להסיק על כך חז"ל מבקשים משהו אחר. נראה את הפסוק בעזרתו מוכיחים חז"ל שיוסף נולד מהול:

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם: (בראשית לז, ב)

נשים לב – פסוק זה אינו מדבר בשבחו של יוסף דווקא. יתרה מכך, מפשט הפסוק ודאי לא עולה דמיון בין יעקב ליוסף. ובכל זאת, מכך שהתיאור 'תולדות יעקב' לכאורה אינו קשור להמשך הפסוק, לומדים חז"ל שהתורה מלמדת אותנו על ההמשכיות של יעקב דרך יוסף.

בעיני יעקב, יוסף הוא לא רק בכיר הבנים – בנה הבכור של אשתו האהובה רחל ומי שגם זוכה בהמשך לבכורה[9] – אלא גם ממשיכו. כידוע, שני בניו של יוסף הופכים להיות שבטים בפני עצמם:

וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: (בראשית מח, ה)

יתרה מכך, אילו היינו שואלים את עצמנו בסיום חומש בראשית מיהו ממשיכם של אברהם, יצחק ויעקב, ככל הנראה היינו מצביעים על יוסף. קורותיו כמי שנמכר לישמעאלים, כצדיק שגבר על יצרו, כפותר חלומות שהראה את חכמתו, כמאמין שתלה את הצלחתו בקב"ה, כמנהיג שתפס עמדה שלטונית מרכזית ולבסוף אף כלכל והנהיג את אחיו, מקנים לו מקום מרכזי של מנהיג ממשיך.[10] אמנם כל השבטים הם ממשיכי דרכו של יעקב, אך ליוסף מקום מיוחד שכן הוא זה שבמצרים תופס את תפקיד אביו.

ייתכן שזה מה שבאים חז"ל לומר כשהם מבקשים לדמות בין יעקב ויוסף במדרש. רש"י מצטט מדרש זה בפירושו על הפסוק 'אלה תולדות יעקב יוסף', אותו פסוק המובא אצלנו באדר"נ:

ומדרש אגדה דורש: תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים. אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף. זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכן הרבה בבראשית רבה. (רש"י על בראשית לז, ב, ד"ה יוסף בן שבע עשרה שנה)

את ההמשכיות של יעקב בדמותו של יוסף מבטאים חז"ל גם באומרם שכפי שיעקב נולד מהול, גם יוסף נולד מהול.

***

בשיעור הבא נסיים את הדיון באישים עליהם נאמר שנולדו מהולים וננסה למצוא אפיון משותף הקושר ביניהם.