אבות דר' נתן | עלייתו של משה להר

משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה מסיני, שנאמר "וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן" – למשה לקדשו. זה היה אחר עשרת הדברות, דברי ר' יוסי הגלילי.

 

ר' עקיבא אומר: "וישכון כבוד ה'" מראש חודש, "ויכסהו הענן ששת ימים" – להר ולא למשה. "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" – משה וכל העם עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה.[1] (נו"א א, א, על פי הגהות הגר"א)[2]

 

בעוד המשנה הראשונה במסכת אבות עוסקת בשושלת המסירה ממשה ועד אנשי כנסת הגדולה, חלקו הראשון של פרק א באבות דר' נתן מתרכז בדרך קבלת התורה ובהכנות אליה. בנושא זה נעסוק בשיעורים הקרובים.

 

ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא חולקים האם הפסוקים בפרשת משפטים (שמות כד) עוסקים בימים שלאחר מעמד הר סיני או שהם חוזרים ומתארים את הימים שלפני מתן תורה, החל מראש חודש סיוון. מתוך הבנה שונה של הפסוקים, מבינים התנאים באופן שונה לחלוטין את סדר האירועים שלאחר מעמד הר סיני. כדי להבין את מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא, נעיין בפסוקים במקורם:

 

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם: וַיָּקָם מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הַר הָאֱ-לֹהִים: וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם: וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: (שמות כד, יב-יח)

 

לפי הפשט, לאחר מעמד הר סיני ולאחר שניתנו כל המצוות שבפרשת משפטים, משה עולה שוב להר. אם מבינים כך, משמע מהפסוקים שמשה שוהה על ההר שישה ימים ("ויכסהו הענן ששת ימים") לאחר שהוא שומע מפי הקב"ה את דיני פרשת משפטים, ורק ביום השביעי ("ויקרא אל משה ביום השביעי") הוא נקרא לבוא פנימה למשך ארבעים יום וארבעים לילה. ר' יוסי הגלילי מבין את הפסוקים כפשוטם וטוען לפי זה שקבלת התורה על ידי משה ("ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם") מתרחשת רק לאחר שהוא מתקדש על ההר במשך שבעה ימים אחרי מעמד הר סיני. ובלשון התנא כאן: "משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה מסיני שנאמר 'וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן' למשה לקדשו, זה היה אחר עשרת הדברות, דברי ר' יוסי הגלילי". לאחר שהענן מכסה את משה על ההר הוא נקרא פנימה. לדעת ר' יוסי מעמד הר סיני היה כמובן אירוע דרמטי וחשוב ביותר, מעמד שבו כל עם ישראל ראה את הקולות, שמע את הקב"ה אומר "אנכי ה' א-להיך" ו"לא יהיה לך", אך כדי שמשה יקבל לאחר מכן את התורה הוא צריך להתקדש בעצמו שבעה ימים על ההר.

 

ר' עקיבא אינו מקבל זאת, ולדעתו הפסוקים בפרק כד אינם מתייחסים לימים שלאחר מעמד הר סיני, אלא הם תיאור נוסף ושונה של אותם שישה ימים שבהם העם התכונן למעמד. כלומר לדעתו, ששת הימים הנזכרים כאן בפסוקים הם אותם הימים שעליהם מספרת התורה בפרשת יתרו, כולל הימים שבהם משה מכין את העם למעמד הר סיני וכולל שלושת ימי הגבלה. הענן לא כיסה את משה, שהרי כפי שמופיע בשמות פרק יט משה עלה להר וירד לדבר עם העם כמה פעמים בטרם מעמד הר סיני. כיוון שכך טוען ר' עקיבא שבמילים "ויכסהו הענן" מתכוונת התורה לומר שהענן מכסה את ההר, ולא את משה כפי שטען ר' יוסי הגלילי. וכך בלשון המופיעה באדר"נ: "ר"ע אומר 'וישכון כבוד ה'' מראש חודש, 'ויכסהו הענן ששת ימים' להר ולא למשה". ר' עקיבא מסתמך על הכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ולדעתו התורה כאן חוזרת לראשית חודש סיוון כדי לתאר שוב את אותם הימים.

 

לשיטתו של ר' עקיבא מהלך האירועים הכרונולוגי לאחר מעמד הר סיני מובן מאוד. למחרת המעמד משה נקרא אל הענן ונשאר שם על ההר ארבעים יום וארבעים לילה. לעומת זאת, להבנת ר' יוסי הגלילי הפסוקים אומנם מובנים כפשטם אך מהלך האירועים פחות מובן. הרי אם משה עולה להר לאחר מעמד הר סיני, כלומר לפחות בו' בסיוון, נמצא שם שישה ימים, ונקרא פנימה אל הענן בי"ג בסיוון (כפי שמבינה הגמרא המקבילה ביומא), הרי שארבעים היום מסתיימים בכ"ג בתמוז ולא בי"ז בתמוז, ויוצא שמשה שובר את הלוחות בכ"ג בתמוז!? יתרה מכך, ירידתו מן ההר עם הלוחות השניים לא מתרחשת ביום הכיפורים כמקובל! לאור הקשיים הללו הגמרא אינה מקבלת את האפשרות הזו, ומסיקה שארבעים היום הראשונים כוללים לדעת ר' יוסי הגלילי גם את אותם שישה ימים בהם משה שוהה על ההר ואת היום השביעי בו הוא נקרא על ידי השכינה. אם כך, כאשר משה נקרא פנימה, הוא שוהה שם רק שלושים ושלושה ימים נוספים מעבר לשבעת הימים הראשונים. בצורה זו, הן לר' יוסי הגלילי והן לר' עקיבא, משה יורד מההר ושובר את הלוחות בי"ז בתמוז.

 

 

ברצוני לטעון שמחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא מובאת כאן באדר"נ לא רק כדי לדון בשאלה הפרשנית באילו תאריכים מדובר בפסוקים שבפרשת משפטים. כיוון שהנושא אצלנו באדר"נ הוא קבלת התורה על ידי משה, נראה שהמחלוקת מובאת כדי להדגיש פן נוסף הקשור לקבלת התורה. לשם כך, נוסיף מעט רקע שיאפשר להבין את הסוגיה.

 

כידוע, במהלך חנוכת המשכן עבד משה בעצמו במשכן והכין את אהרן ובניו לעבודה. במהלך ימים אלו אהרן ובניו עדיין לא עבדו במשכן, וכהכנה לעבודתם שתתחיל לאחר מכן הצטוו שלא לצאת מאוהל מועד במשך שבעת ימים:

 

וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי: (ויקרא ח, לג-לה)

 

כפי שמתואר לאחר מכן בתחילת פרשת שמיני, לאחר שבעת ימים אלו קרא משה לאהרן ובניו, וביום השמיני הם התחילו לכהן במשכן. כאמור, קדמו לכך שבעה ימים של פרישה, הימים שבהם לא יצאו מפתח אוהל מועד.

 

בזמן המקדש, בשני מקרים נוספים היו מופרשים הכהנים קודם לעבודה. המקרה הראשון הוא פרישת הכהן הגדול לפני סדר העבודה ביום הכיפורים:

 

שבעת ימים קודם יום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. (יומא ב ע"א)

 

המקרה השני הוא לפני הכנת אפר פרה אדומה, כפי שמופיע במשנה במסכת פרה (ג, א). שתי פרישות אלו אינן נזכרות בתורה והגמרא בתחילת מסכת יומא מנסה לברר את מקורן. הגמרא אומרת שניתן לקשור זאת לפרישתם של אהרן ובניו לאוהל מועד בזמן חנוכת המשכן קודם שהתחילו לעבוד. כפי שאהרן ובניו הסתגרו באוהל מועד שבעה ימים לפני שנחנכו לעבודת המשכן, כך גם הכהן הגדול והכהן שמכין את הפרה לטהרה צריכים לפרוש ללשכת הפרהדרין למשך שבעה ימים.

 

אולם בגמרא שם מובאת גם האפשרות ללמוד זאת לא רק מפרישתם של אהרן ובניו בעת חניכתם, אלא גם משהייתו של משה על ההר לפני שנקרא אל תוך הענן.[3] לטענה ששהייתו של משה על ההר היא מקור לפרישת הכוהנים לפני העבודה, מוצאת הגמרא תימוכין במחלוקת שבה דנו עד כה, מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא. זו לשון הגמרא ביומא:

 

תניא כוותיה דריש לקיש: משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה שנאמר "וישכון כבוד ה' על הר סיני" זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיו תחלה לארבעים יום, דברי רבי יוסי הגלילי. ר"ע אומר "וישכון כבוד ה'" מראש חודש, "ויכסהו הענן" – להר, "ויקרא אל משה" וכל ישראל עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה. (יומא ד ע"א)

 

לפנינו אפוא כמה סדרות של שבעת ימי הכנה. משה עולה להר ונקרא פנימה רק ביום השביעי, אהרן ובניו עוברים תהליך הכנה של שבעה ימים בזמן חניכתם לעבודת המשכן,[4] הכהן השורף את הפרה מופרש שבעה ימים לפני כן, והכהן הגדול מופרש ללשכת פרהדרין שבעה ימים לפני סדר עבודת יום הכיפורים.

 

 

ננסה כעת להבין את ההבדלים בין גישתו של ר' יוסי הגלילי לזו של ר' עקיבא. כאמור המחלוקת ביניהם היא בהבנת הפסוקים בשמות פרק כד: ר' יוסי הגלילי טוען שמשה נקרא אל כבוד ה' ביום השביעי, אחרי ששהה על ההר שישה ימים לאחר מעמד הר סיני, ואילו ר' עקיבא טוען שמשה נקרא פנימה מיד למחרת מעמד הר סיני. ברם מחלוקת נוספת ביניהם מתגלעת בשאלה מהי כוונת התורה במילים "ויכסהו הענן":

 

"ויכסהו הענן" למשה לקדשו... דברי ר' יוסי הגלילי. ר"ע אומר... "ויכסהו הענן ששת ימים" להר ולא למשה. "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" משה וכל העם עומדין, ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה.

 

לדעת ר' יוסי הגלילי כוונת הפסוק היא שהענן כיסה את משה, בעוד לפי ר' עקיבא התורה אומרת שהענן כיסה את ההר. ר' עקיבא אף הוסיף וביאר, שהפסוק שממנו משתמע לכאורה שהענן כיסה את משה ("ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן"), נאמר כדי ”לחלוק לו כבוד למשה". בעצם, טוען ר' עקיבא, הענן לא כיסה את משה אלא את ההר, בעוד "משה והעם עומדין" – הם רואים זה את זה – ומשה אינו מכוסה על ידי הענן. הכתוב רוצה לחלוק כבוד למשה שעומד להיות על ההר ולקבל את התורה, ולכן מהפסוק משתמע כאילו משה הוא המכוסה על ידי הענן ומשם הוא נקרא.

 

כלומר, ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא חולקים לא רק לגבי התיארוך של האירועים, אלא גם לגבי מה שקרה על הר סיני. ננסה להבין מעט יותר את מהלך עלייתו של משה לקבל את התורה לפי כל אחד מהם.

 

ר' יוסי הגלילי טוען שלאחר מעמד הר סיני, לאחר קבלת הדינים שמופיעים בפרשת משפטים ולאחר ברית האגנות, משה עולה להר והענן מכסה אותו למשך שישה ימים. כך משה מובדל מהעם ומתכונן לשלב השני שבו הוא נקרא על ידי כבוד ה' כדי לקבל את התורה. לדעתו כדי להיכנס להר ולקבל את התורה מהקב"ה משה חייב ליצור חיץ בינו ובין העולם המוכר, חייב לחרוג מהתחום האנושי המוגבל. הענן מכסה את משה כיוון שהוא מופרש מהעם בימים אלו.

 

לעומת זאת, לפי ר' עקיבא, מיד למחרת מעמד הר סיני[5] נקרא משה על ידי כבוד ה' לארבעים יום. לדעת ר' עקיבא משה לא פרש כלל מהעם לפני קבלת התורה. משה עולה להר כנביא ולא נדרש לתהליך של היבדלות, וכך הוא נקרא מתוך הענן על ידי כבוד ה'. הפסוק "ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר" והפסוק שאחריו "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן", אינם באים אפוא לתאר את הפרדתו של משה מהעם כפי שטוען ר' יוסי הגלילי, שהרי לדעת ר' עקיבא לא הייתה כלל הפרדה כזו. מדוע אם כן משתמע באופן רמוז בפסוקים שהענן מכסה את משה? ר' עקיבא מסביר שלא בא הכתוב אלא "לחלוק לו כבוד למשה". בתארו את הענן על ההר בא הכתוב להדגיש את מעמדו המיוחד של משה, לתת לו כבוד בהיותו האדם שיקבל את התורה עבור העם ולהראות לאיזו דרגה אנושית הוא הגיע בהיותו ראוי לכך.

 

על פי זה ייתכן שכל אחד מהתנאים רואה אחרת את תפקידו של משה בעת קבלת תורה. לר' יוסי הגלילי משה לא יכול לנהוג כחלק מהעם, וכדי להיכנס להר ולקבל את התורה הוא חייב לחרוג ולהיבדל ממנו. משום כך מכסה אותו הענן שישה ימים עד שנקרא פנימה ביום השביעי. לעומתו, לדעת ר' עקיבא נשאר משה חלק בלתי נפרד מהעם, אלא שהוא הנביא שבשל גדולתו וייחודו נבחר לייצג את העם ולקבל עבורו את התורה.

 

 

נראה שהד מסוים להבדל הגישות בין ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא אפשר למצוא במחלוקת אחרת שלהם בגמרא במסכת חגיגה:

 

כתוב אחד אומר "כרסיה שביבין דינור" וכתוב אחד אומר "עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב"! לא קשיא אחד לו ואחד לדוד. כדתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' יוסי הגלילי, עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא אחד לדין ואחד לצדקה. (חגיגה יד ע"א)

 

בפסוק המובא מספר דניאל יש קושי ליישב את שני התיאורים השונים של כיסאות, והגמרא נעזרת בדברי ר' עקיבא ומבארת שכיסא אחד הוא כיסא מיועד לקב"ה והכיסא השני מיועד לדוד. ר' יוסי הגלילי נזעק ומקשה: "עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול?". הוא אינו מעלה בדעתו אפילו לכאורה שיכולה להיות השוואה שכזו, ולכן מפרש את הפסוק אחרת, ואומר ששני הכיסאות אינם כאלה שאחד מהם משויך לקב"ה ואחד לבשר ודם; אלא מדובר פה בתיאור רעיוני של שני כיסאות הנמצאים באותה רמה של הפשטה – שני כיסאות שונים שאחד מהם לדין והשני לצדקה.

 

נראה שיש הבדל משמעותי בין ר' יוסי הגלילי לר' עקיבא ביחס לקרבה לשכינה. ר' יוסי הגלילי מתייחס למגע עם קדושה בחומרה רבה יותר מאשר יחסו של ר' עקיבא והדברים דורשים עיון נוסף.

 

 

לסיכום, משמעות הדיון כאן היא ההבנה כיצד אפשר לקבל את התורה ולהורידה לבני אדם. בעוד המשנה באבות מתארת בקיצור נמרץ "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע", באדר"נ ניתנת תשומת לב לכך שהחוליה הראשונה בשרשרת שונה באופן מהותי מהחוליות הבאות – משה כאדם מוסר את התורה ליהושע ברם משה עצמו לא קיבל את התורה מאדם אחר אלא מסיני. איך קרוץ חומר יכול לקבל תורה מהקב"ה? בכך חולקים ר' עקיבא ור' יוסי הגלילי. ר' יוסי הגלילי טוען שהדבר אינו אפשרי בלי פרישה והכנה, בעוד ר' עקיבא טוען שזו מהותה ודרגתה של נבואתו של משה, ולדעתו משה אינו צריך ימי פרישה מיוחדים. כבר למחרת מעמד הר סיני יכול משה לעלות להר ולקבל את התורה, ולא בא הכתוב אלא לחלוק לו כבוד למשה.