אבות דר' נתן | מבוא | 1 | בין אבות דר' נתן למסכת אבות

בפני המנסה לעמוד על טיבה של מסכת אבות דר' נתן עומדות כמה שאלות:

 

כפי שנראה עוד מעט, שאלות אלו קשורות זו לזו וקשה לענות עליהן בנפרד.

 

כבר הראשונים שפירשו את מסכת אבות הביאו בדבריהם מאדר"נ, ומתוך כך נגעו בשאלות אלו והציעו את דעתם לגבי היחס בין שתי המסכתות. הם גם עסקו בשאלת מהותה של אדר"נ והסיקו שהיא בעלת אופי ייחודי ושונה משאר המסכתות.

 

 

הרשב"ץ, בעל ספר התשב"ץ, כתב בספרו מגן אבות (חלק ד) פירוש למסכת אבות. בהקדמתו למסכת כתב כך:

 

ולא נמצאת לזאת המסכתא גמרא לא ירושלמית ולא בבלית, לפי שאינה מדברת בדין מהדינין, אבל יש קצת משניות נזכרות במקומות מהתלמוד ומהמדרשות. וכן לא נמצאת לה ברייתא ולא תוספתא כי אם אבות דר' נתן, כי רבינו הקדוש שחיבר המשנה ור' נתן היו סוף התנאים כמו שנזכר בפרק השוכר את הפועלים, והיו דברי רבינו הקדוש יותר קצרים מדברי ר' נתן על כן נזכרו במשנה ליופי סידורם ולצחות לשונם. (מגן אבות חלק ד, הקדמה)

 

משתמע מדבריו שאדר"נ היא מסכת מקבילה למסכת אבות ומזמנה, אך בבחירה בינה ובין מסכת אבות – הועדפה זו של ר' יהודה הנשיא, בשל "יופי סידורה וצחות לשונה". הרשב"ץ כותב שאדר"נ אינה ברייתא ואינה תוספתא ("וכן לא נמצא לה ברייתא ולא תוספתא כי אם אבות דר' נתן"). סמך לדבריו אפשר למצוא בעובדה שבסוף כל מסכת מופיעה ומוגדרת תוספתא משלה, בעוד אדר"נ מופיעה כמסכת בפני עצמה עם הייחוס לר' נתן.[3] אדר"נ גם אינה גמרא, ולדברי הרשב"ץ גם לא היה מקום לגמרא למסכת אבות ("ולא נמצאת לזאת המסכת גמרא לא ירושלמית ולא בבלית לפי שאינה מדברת בדין מהדינין"). אם כן, לדעתו אבות דר' נתן היא מסכת ייחודית מימי התנאים שאינה נכללת בש"ס.

 

גם המאירי בהקדמתו למסכת אבות כותב שאין למסכת אבות גמרא או תוספתא, ובלשונו "אלא שבאה עליה ברייתא גדולה קראוה אבות דר' נתן". המילים 'ברייתא גדולה' מראות שמדובר כאן במשהו שונה מהמוכר, אך לא ברור לגמרי מהי 'ברייתא גדולה' ומה היחס בין ברייתא זו לברייתות שבכל מסכת אחרת.

בשל הקשר העמוק למסכת אבות קיימת נטייה ברורה להתייחס לאדר"נ כחיבור תנאי המקביל למשנה. אך עיון במסכת מראה שהיא נושאת במידה רבה אופי מדרשי, המתבטא בדרשות פסוקים, בסיפורים, בדילוג תכוף מנושא לנושא ועוד. נביא לכך דוגמא אחת מני רבות. בשיחה של רבן יוחנן בן זכאי עם תלמידיו בעת פטירתו, שואלים התלמידים את ריב"ז מדוע הוא בוכה, והוא מתאר להם את חששו מפני הדין. מיד לאחר מכן נאמר כך:

 

ועליו הכתוב אומר "לפניו יכרעו כל יורדי עפר" וגו' (במשה הוא אומר "ויגוע וימת ויאסף אל עמיו") ואומר "והסירותי את כפי" ואומר "ויפרוש אותה לפני והנה כתובה פנים ואחור" וכו'.

'פנים' בעוה"ז ו'אחור' לעולם הבא. דבר אחר 'פנים' יסורין של צדיקים בעוה"ז ושלוותן של רשעים בעוה"ז, ו'אחור' מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא ופורענותן של רשעים בגיהנם.

וכתוב "אליה קינים והגה והי". 'קינים' זו פורענותן של רשעים בעוה"ז שנא' "קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה" ו'הגה' זה מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבא שנאמר "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור", ו'הי' זה פורענותן של רשעים לעולם הבא שנא' "הווה על הווה תבא ושמועה על שמועה תהיה". (נו"א כה, א)

 

העיסוק בשאלת שכר ועונש אצל צדיקים לעומת רשעים, תוך הוכחות המבוססות על מדרש המילים בפסוק ביחזקאל, הוא מאפיין מדרשי מובהק, בשונה ממסכת משניות רגילה. גם אם במשניות הש"ס ניתן למצוא מדי פעם מדרש של פסוקים (למשל המשנה במסכת ראש השנה "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל – וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?"), הדבר נדיר יחסית, ואילו באדר"נ זו הנורמה השגורה. זהו עוד סימן לכך שקשה להכריע מהו אופיה של המסכת.

 

 

ביחס לשאלה מתי נכתבה ונערכה אבות דר' נתן, במבט ראשון המסכת ערוכה כאילו היא מבארת את מסכת אבות ומוסיפה לה. אולם במבט מדוקדק יותר נראה כי אדר"נ נכתבה בתקופה קדומה, והיא כוללת תכנים מראשית תקופת התנאים שאינם מופיעים במקום אחר. בשיעור הקודם ראינו מובאה מאדר"נ העוסקת בדבריו של אנטיגנוס איש סוכו וראינו בהמשכה את סיפורם של צדוק ובייתוס שבעקבותיהם קמו כתות הצדוקים והבייתוסים. זוהי עדות ייחודית ביותר מימי בית שני, עוד בימי הזוגות שלפני התנאים. כעת נביא דוגמא נוספת:

 

וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם: שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש? וכי מה אני מבקש מכם, אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך [לי] מכם. אמרו לו: כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום, כך נצא לפניך ונהרגך. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם: בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את במה"ק? וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם... (נו"א ד, ה)

 

בהמשך מופיע כיצד ביקש רבן יוחנן בן זכאי שתלמידיו יוציאו אותו בארון מהעיר כדי שייפגש עם אספסיינוס ויעלה בפניו את בקשותיו להצלה פורתא. הגמרא במסכת גיטין (דף נ"ו ע"ב) מביאה את הסיפור על רבן יוחנן בן זכאי ובקשותיו מאספסיינוס, אך שם מוציאים אותו בארון ואין רמז למשא ומתן שהיה לפני כן בין אספסיינוס לאנשי ירושלים. משא ומתן זה מופיע באופן ייחודי כאן באדר"נ, ומדובר אפוא בעדות ייחודית וקדומה מימי רבן יוחנן בן זכאי.

 

אם כן, ניתן לשער לכאורה שמסכת אדר"נ קדומה למסכת אבות שיש בידינו. כך אכן מבין ר' יעקב בר' שמשון, מתלמידיו של רש"י. במחזור ויטרי מופיע פירושו של ר' יעקב בר' שמשון למסכת אבות. בדבריו על המשנה הראשונה הוא מאזכר את אדר"נ ומתוך כך דן במהותה. ראשית, הוא מתלבט מיהו ר' נתן ומדוע נקראת המסכת על שמו, ובהמשך עוסק בשאלה שאנחנו מתחבטים בה כעת – מהי בדיוק מסכת זו ולאן היא שייכת:

 

וברייתא זו קורין אותה אבות דר' נתן. ולא ידעתי על מה, אם פני שהוזכר בתחילה, הרי ר' יוסי הגלילי הוזכר שם ראשון, שני לו ר' עקיבא, שלישי לו ר' נתן... ויש לומר שר' נתן סידרה וכך מסורת בידם. כמו משנת ר' חייא ור' הושעיא... וזו היא משנת ר' נתן האמורה במדרש קהלת ומדרש פסיקתא רבתי. (מחזור ויטרי, פירוש לפרקי אבות א, א)

 

אף שר' נתן מוזכר בתחילת המסכת, עוד לפני דבריו מופיעה מחלוקת ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא, כך שהוא אינו התנא הראשון המוזכר, ולכן זו כנראה אינה הסיבה לשם המסכת. ר' יעקב בר' שמשון מסיק מכך שר' נתן, תנא בן הדור הרביעי שקדם לר' יהודה הנשיא, סידר את מסכת אבות דר' נתן, כפי שר' יהודה הנשיא סידר את המשנה. הוכחתו היא מהגמרא בבבא מציעא:

 

רבי ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה. (בבא מציעא פו ע"א)

 

ר' נתן אינו מוכר כעורך – ר' יהודה הנשיא ערך את שישה סדרי משנה, ר' חייא ור' הושעיא נחשבים מחברי התוספתא, ורב אשי ורבינא ערכו את התלמוד הבבלי. אזכורו של ר' נתן כאן לצד ר' יהודה הנשיא והאמירה כי שניהם יחד "סוף משנה", מרמזים בוודאי על תפקיד משמעותי שמילא באותה תקופה. הדבר מתיישב בהחלט עם ההבנה שערך את המסכת הקרויה על שמו, כפי שמסיק בעל הפירוש במחזור ויטרי.

 

חיזוק לכך שמסכת אבות דר' נתן אולי אף קודמת למסכת אבות, אפשר להביא גם מפירוט הניסים שהיו בבית המקדש. המשנה באבות מספרת כך:

 

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש: לא הפילה אשה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביוה"כ, ולא כיבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים. (אבות ה, ה)

 

באדר"נ ישנו דיון כפול בעניין הניסים שנעשו בבית המקדש. נביא כאן חלק מהאזכור השני של הניסים:

 

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש: מעולם לא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים חוץ מרבי ישמעאל בן קמחית שיצא להסיח עם שר אחד ונתזה צינורא מפיו ונפל על בגדיו ונכנס אחיו ושמש בכהונה גדולה תחתיו וראתה אותן אמן בו ביום שני כהנים גדולים, ראוה חכמים ואמרו מה זכות היה בידך ואמרה מעולם לא ראו קורות ביתי שער ראשי. (מעולם לא נפגע אדם בירושלים ולא ניזוק אדם ולא נכשל במקדש מעולם) לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם, ולא פיגלו הכהנים במקדש מעולם, וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במיעיהן כדרך שהמזון מתעכל. (נו"א לה, ה)

 

הסיפור על ר' ישמעאל בן קמחית, אינו מופיע במסכת אבות אלא קדום יותר. יש אמנם מקבילות לכך בגמרא יומא (מז ע"א) וכן בירושלמי (יומא א, א), אבל כאן מדובר במקור תנאי ולא בגמרות. יתרה מכך, העדויות בהמשך ש"לא פיגלו הכהנים במקדש מעולם" וכן שהכהנים היו שותים ממימי השילוח כשהיו מרבים לאכול בשר הקודשים, הן ייחודיות למסכת אדר"נ. עדויות אלו ככל הנראה קדומות מאוד, עוד מימי בית המקדש השני ולכל המאוחר בזמנם של ראשוני התנאים.

 

גם המהר"ץ חיות, שדן בזמנה של אדר"נ, ציין שהיא אינה מבוססת על מסכת אבות. הוא מוכיח את קדמותה של המסכת בכך שיש סיפורים רבים מימי התנאים המופיעים בש"ס בבלי, אך לא נמצא להם מקור תנאי אחר מלבד אבות דר' נתן.[4]

 

 

מאידך גיסא, יש באדר"נ גם סימנים לכך שמדובר במסכת מאוחרת דווקא. בפרקים רבים באדר"נ ניתן למצוא תכנים מדרשיים המקושרים לאמרות ממסכת אבות ומעשירים את הדיון במגוון דרכים. המסכת נראית כהרחבה של מסכת אבות, כפירוט ודיון בתכנים שנזכרים בה, כמעין גמרא שלה. למשל, הנה משנה מוכרת במסכת אבות:

שמאי אומר עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. (אבות א, טו)

 

וזו תחילתו של פרק י"ג באבות דר' נתן, פרק המוקדש כולו לדברי שמאי אלו:

 

שמאי אומר עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. עשה תורתך קבע כיצד? מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם בבית המדרש אל יעשה אותו עראי אלא יעשה אותו קבע. ומה שלמד אדם יעשה, וילמד לאחרים ויעשו. שנאמר "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". וכן בעזרא הוא אומר "כי עזרא הכין (את) לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשת" ואחר כך "וללמד בישראל חק ומשפט". (נו"א יג, א-ב)

 

הפרק כולו ממשיך ומבאר את דברי שמאי, מרחיב ומספר על אמירתו "אמור מעט ועשה הרבה" והמשך דבריו. על פניו נראה שמדובר בהרחבה ופירוש של דברי שמאי המוזכרים במסכת אבות.

 

דוגמא נוספת לפירוט של דברי המשנה באבות נביא ביחס למימרא של ר' דוסא בן הרכינס:

 

ר' דוסא בן הרכינס אומר: שינה של שחרית ויין של צהרים כו'. שינה של שחרית כיצד? מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש שאם ישן עד שתעבור עליו זמן ק"ש נמצא בטל מן התורה, שנאמר ("הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו") "אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות". יין של צהרים כיצד?... שיחת ילדים כיצד?... וישיבת בתי כנסיות של עם הארץ כיצד?... (נו"א כא, א)

 

לא רק שיש כאן הסבר לדברי ר' דוסא בן הרכינס במסכת אבות, אלא גם הנחה שדבריו מוכרים ואפשר לקצר באזכורם הראשוני. אולם מניין הם מוכרים? המקור היחיד לדברי ר' דוסא בן הרכינס במלואם הוא מסכת אבות:

 

ר' דוסא בן הרכינס אומר: שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת ילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם. (אבות ג, י)

 

ייתכן אמנם שהקיצור נעשה על ידי המדפיס (במהדורתו של שכטר לאדר"נ הוא משלים את המשנה ובהערותיו כותב כך: "והוספתי הכל עפ"י הכת"י", כך שלפחות בחלק מכתבי היד דברי ר' דוסא מופיעים בשלמותם). אך עדיין, הפרק כולו נראה כהרחבה ופירוט של המשנה המוכרת ממסכת אבות.

 

 

הצגנו עד כה שתי אפשרויות, ובשתיהן קשיים. על פניו יש סימנים לכך שאדר"נ היא מסכת קדומה, אולי אפילו קודמת למסכת אבות, אך אפשרות זו אינה מתיישבת עם הראיות לכך שמדובר במסכת מאוחרת המרחיבה ומבארת את מסכת אבות. מנגד, האפשרות שמדובר במסכת מאוחרת, אינה מתיישבת עם כל ההוכחות לקדימותה.

 

לאור קשיים אלו, נראה שיש לנקוט בגישה מורכבת יותר לגבי זמנה של אדר"נ. נראה כי ביסודה נשנו תכני המסכת בתקופה מוקדמת, אך שינויים, תוספות ועריכות חוזרות נעשו שוב בזמן מאוחר יותר.

 

החוקרים שהתחבטו מאוד בשאלת תארוך כתיבתה של המסכת הציעו השערות שונות ונציג אותן בקצרה. צונץ טען שאבות דר' נתן היא מין ילקוט מאוחר הכולל משניות מזמנו של ר' נתן, מ"ט מידות של ר' נתן ומדרשים נוספים, אך דעתו הופרכה על ידי שכטר. שכטר עצמו כתב כי משניות קדומות מחד גיסא, ותוספות ועריכה מאוחרות מאידך גיסא, מקשים מאוד לקבוע את זמנה של אבות דר' נתן, ולכן נמנע מתארוך מוגדר וחד משמעי. קיסטר ביקר את עמדתו, ולדעתו מדובר במסכת תנאית ביסודה, שיש להתחקות אחר שלבי עריכתה והגלגולים שעברה במרוצת הדורות. פינקלשטיין טען שמסכת אבות ומסכת אבות דר' נתן מבוססות שתיהן על מסכת משותפת קדומה יותר. בעוד מסכת אבות הינה תקציר מנופה ומסודר של אותה מסכת, אבות דר' נתן היא גירסת הלומדים של אותה מסכת. במהלך הלימוד שבעל פה נוספים הסברים, הערות, מקורות, סיפורים ודוגמאות. מסכת אבות דר' נתן היא הגירסא הכתובה של השיעורים, מעין שיחה בדברי תורה. משום כך היא מפורטת יותר, דינאמית יותר ויש שינויים רבים בין כתבי היד והנוסחאות. לדעתו, שלא כמו המשנה שנערכה על ידי ר' יהודה הנשיא ולא כמו התוספתא שנערכה בתקופת התנאים, אדר"נ נשארה "פתוחה" לעוד זמן, ושינויים ועריכות חוזרות נערכו שוב ושוב.

 

אף אחת מההבנות אינה חפה מקשיים, שכן אין בידינו להבין מדוע נעשו שינויים משמעותיים כאלו דווקא במסכת זו. הרי בכל מסכת משניות או תוספתא, גם אם יש שינויים בכתבי יד או תיקוני עריכה, קשה מאוד להעלות על הדעת שינויים מהותיים ורבים כל כך שנעשים לאחר מכן.[5] כל הסימנים מראים שיש כאן שילוב של משניות מוקדמות מאוד, ביאור והרחבה של מסכת אבות, תכנים מדרשיים ועריכות מאוחרות.

 

אם נסכם את דברינו, הראשונים סברו שאבות דר' נתן אינה מהמסכתות הקטנות אלא מעין ברייתא. יש במסכת תכנים תנאיים מובהקים עוד מימי בית המקדש השני וזמן קצר לאחר החורבן, אך מצד שני, המסכת כוללת תכנים מאוחרים יותר, וגובשה כך שהיא מבארת משניות ממסכת אבות. על פניו נראה שזו משנתו של ר' נתן, תנא שקדם לר' יהודה הנשיא, אך מצד שני נראה שהמסכת נערכה שוב מאוחר יותר. האם שתי המסכתות יונקות ממקור אחד, ואבות דר' נתן מבארת את אותן משניות שגירסתן המנופה מופיעה במסכת אבות, או שמסכת אבות דר' נתן עצמאית (כמו תוספתא) אך נערכה שוב כביאור והרחבה של מסכת אבות? זאת אי אפשר לדעת. כך או כך, יש באבות דר' נתן נושאים עצמאיים, אך יש בה גם עיסוק רב ומעמיק בתכניה של מסכת אבות וסביבם.