אישות | מזונות ומעשה ידיה ומציאתה

מה הפירוש תקנו מזונות תחת מעשה ידיה?

מקורות:

כתובות דף מו עמוד ב

מתני'. האב זכאי בבתו בקידושיה - בכסף, בשטר, ובביאה, זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה. נשאת, יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה, וחייב במזונותיה, ובפרקונה, וקבורתה;

 

כתובות דף מז עמוד ב

תנו רבנן: ... חסורי מחסרא והכי קתני: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופירקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה 

 

כתובות דף נח עמוד ב

גמ'. אמר רב הונא אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה. קסבר: כי תקינו רבנן - מזוני עיקר, ומעשה ידיה משום איבה, וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה - הרשות בידה. מיתיבי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה! אימא: תקנו מעשה ידיה תחת מזונות. 

ופליגא דריש לקיש, דאמר ריש לקיש: לא תימא טעמא דרבי מאיר משום דקסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, אלא טעמא דרבי מאיר, מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה, נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם.

 

אבני מילואים סימן פא, ב

ולפמ"ש גם ריש לקיש סובר דעיקר התקנה הי' מזונות ואפ"ה ס"ל דאינה יכולה לומר א"נ ומשום דחכמים תקנו לו זכי' בגוף הידים כמו שתקנו זכי' בשדה לפירות ומש"ה אינו מגי' הברייתא ושונה תקנו מזונות תחת מע"י כדי לאשמעינן שאינה יכולה לומר איני ניזונת אף על גב דלטובתה תקנו וכמ"ש תוס' שם ד"ה זמנין דלא מלו ז"ל ואף על גב דעיקר תקנה בשביל דידה כדמשמע הכא כו' מ"מ אינה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות דהא תני בברייתא ופרקונה תחת פירותי' משמע דאינה יכולה לומר כי היכי דדייק לקמן דאין האשה יכולה לומר איני ניזונית מברייתא דלעיל דתני תקנו מזונות תחת מע"י אלמא דאינה יכולה והוצרך להגי' הבריית' בשביל כך ע"ש, ומבואר דאע"ג דעיקר התקנה לטובתה אפ"ה כל היכא דלא מצי למימר אי אפשי תני התקנה להיפך ומש"ה לריש לקיש נמי כיון דאינה יכולה לומר איני ניזונת כו' שונה תקנו מזונות תחת מעשי ידיה כמו ששונה פרקונה תחת פירותיה אף על גב דתקנה לטובתה.

 

רשב"א כתובות דף נח עמוד ב

כי תקינו רבנן מזוני עיקר, כלומר עיקר התקנה לא היתה אלא על מעשה ידיה שיהיו תחת מזונותיה ועל המזונות לא הוצרכו לתקן שהן העיקר לפי שהוא מחוייב לה מדין תורה, דלמ"ד מזוני עיקר מן התורה הן ונפקא ליה משארה כסותה ועונתה כדאיתא בפרק נערה שנתפתתה ורבנן הוא דתקון ליה לבעל מעשה ידיה משום איבה, וא"ת א"כ אף למ"ד מזוני דאורייתא מעשה ידיה עיקר התקנה והאיך היא יכולה לבטל תקנת הבעל, י"ל דעיקר התקנה מ"מ לא לתקנת הבעל היתה אלא לתקנתה כדי שיתן לה מזונותיה בלא איבה ויכולה היא לומר איני רוצה בתקנת חכמים, ומיהו אלמוה רבנן לתקנתן דכל שאינה עושה אפקעינהו למזונותיה ממנה ומדין הפקר נגעו בה, כנ"ל.

 

תוספות מסכת כתובות דף מז עמוד ב

תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה - בפ' אף על פי דקאמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר כו' ופריך מהכא ומשני אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות והשתא ריש לקיש דפליג עליה התם ואמר מעשה ידיה עיקר אינו מגיה ברייתא דהכא אלא שונה תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה ולכאורה לדידיה יכול הבעל לומר לאשתו צאי מעשה ידיך למזונותיך ואף על גב דלא ספקה כיון דקסבר דמעשה ידיה עיקר אבל אי אפשר לומר כן כדמוכח בריש המדיר ובפ"ק דגיטין דבלא ספקה חייב לזונה וצ"ל דלא אמר ריש לקיש דמעשה ידיה עיקר אלא לענין שאינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה. 

 

הר"ן על הרי"ף כתובות דף כג עמוד ב

דקסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר. תחלת תקנתם לטובתה תקנוה משום דזמנין לא ספקא במעשה ידיה למזוני ותקנו תחלת עיקר תקנתם שיזון איש את אשתו והדר תקון שיהא מעשה ידיה לבעלה משום איבה וכיון דעיקר תקנתם לטובתה ומשום דידה הוא אי אמרה לא ניחא לי בהך טיבותא שומעין לה ומשמע נמי דהוא הדין דיכולה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר וכ"כ רב אחא גאון ז"ל בשאלתות בפרשת ואלה המשפטים ודבר ברור הוא שאם במעשה ידיה דשכיחי יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה כל שכן במותר דלא שכיח וכתב הרא"ה ז"ל דכל שאמרה איני ניזונית ואיני עושה מיד נתבטלה תקנתה ושוב אינה יכולה לומר ניזונת אני ועושה שאינו בדין שיהא הרשות בידה לשנות הדבר כל פעם כמו שתרצה שאם כן כשלא תמצא מלאכה תרצה להיות ניזונת וכשתמצא תאמר איני ניזונת ולקתה מדת הדין אלא ודאי מיד שאמרה אי אפשי בתקנת חכמים הפסידה ושוב אין לה מזונות והה"נ דאין לה כסות דכסות בכלל מזונות הוא ומיהו כי אמרינן שיכולה אשה שתאמר לבעלה כו' דוקא במעשה ידיה דמעשה ידיה הוא דתקינו ליה רבנן תחת מזונות אבל שאר מלאכות השנויות במשנתנו כגון טוחנת ואופה ומבשלת אינה יכולה להפקיע עצמה מהן וכמו שאכתוב בסמוך 

 

שולחן ערוך אבן העזר סימן סט סעיף ד

מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך אם אמרה: איני ניזונית ואיני עושה, שומעין לה. הגה: וע"ל סימן פ'. י"א דכל אשה האומרת: איני ניזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונית ואני עושה (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם הרמ"ה). ויש חולקים (ר"י נכ"ג). וכל שאינה ניזונית, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות (שם בהר"ן). אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו. 

 

כתובות דף נח עמוד ב

מתני'. המקדיש מעשה ידי אשתו - הרי זו עושה ואוכלת. המותר - רבי מאיר אומר: הקדש, רבי יוחנן הסנדלר אומר: חולין. 

המותר - רבי מאיר אומר: הקדש. אימת קדוש? רב ושמואל דאמרי תרווייהו: מותר - לאחר מיתה קדוש, רב אדא בר אהבה אמר: מותר - מחיים קדוש. הוי בה רב פפא, במאי? אילימא במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף לצרכיה, מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש? ואלא כשאין מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה, מ"ט דמאן דאמר מחיים קדוש? לעולם, במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לצרכיה, רב ושמואל סברי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה, ומעה כסף תחת מותר, וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף - מותר דידה הוי; רב אדא בר אהבה סבר: תקנו מזונות תחת מותר, ומעה כסף תחת מעשה ידיה, וכיון דקא יהיב לה מזוני - מותר דידיה הוי. במאי קמיפלגי? מר סבר: מידי דשכיח ממידי דשכיח, ומר סבר: מידי דקייץ ממידי דקייץ. מיתיבי: תקנו מזונות תחת מעשה ידיה! אימא: תחת מותר מעשה ידיה. תא שמע: אם אינו נותן לה מעה כסף לצורכיה - מעשה ידיה שלה! אימא: מותר כמה הוי, דלידע מותר דידה כמה? משקל חמש סלעים שתי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל.

 

שולחן ערוך אבן העזר כתובות סימן פ סעיף א

מעשה ידיה לבעלה, כיצד, הכל כמנהג המדינה; מקום שדרכן לארוג, אורגת; לרקום, רוקמת; לטוות צמר או פשתים, טווה; ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו, אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד. דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה, המותר לבעל. הגה: ודוקא שנותן לה מעה כסף כל שבוע, כמו שנתבאר לעיל סימן ע'. ויכולה אשה לומר: איני נוטלת מעה כסף ואיני נותן המותר; אבל הבעל לא יוכל לומר כן (טור בשם הרמ"ה וכ"כ הר"ן פרק אף על פי וכ"כ השאלתות פרשת משפטים).

 

שאילתות דרב אחאי פרשת משפטים שאילתא ס

ברם צריך אילו אשה דאמרה לא בעינא מזונות ולא מעה כסף לצורכי ומעשה ידיי ליהוו דילי מי שמעינן לה אי לא מי אמרינן עיקר תקנתא לדילה עבדו רבנן דתיתזין מבעל והיא קא אמרה לא בעינא או דילמא עיקר תקנתא לדיליה עבדו רבנן דליהוו מעשה ידיה לבעלה ת"ש דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה לומר איני ניזונת ואיני עושה אלמא עיקר תקנתא לדילה עבדו רבנן והיא קא אמרה לא קא בעינא וכדרבא דאמר כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו והא קתני תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה איפוך אימא תיקנו מעשה ידיה תחת מזונותיה לאפוקי דר' שמעון בן לקיש מתוך שיכול לכופה על מעשה ידיה יכול לומר לה טול מעשה ידייך במזונותייך נעשה כאומר לה יקדשו ידים לעושיהם והילכתא כרב הונא אמר רב.

 

טור אבן העזר הלכות כתובות סימן פ

כתב ה"ר יונה דוקא בעיקר מעשה ידיה אבל המותר על ה' סלעים שהוא שלו ותקנו לה כנגדו מעה כסף אינה יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר לפי שתקנו לו מותר משום חינא ובתר הכי תקנו לה כנגדו מעה כסף והרמ"ה כתב שגם במותר יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר:

 

פני יהושע מסכת כתובות דף סו עמוד א

מיהו למאי דפרישית לעיל דלכו"ע לא מציא למימר איני נוטלת מעה כסף אא"כ אמרה ג"כ איני ניזונית ואיני עושה א"כ ודאי לא שכיח ומקשה שפיר ודו"ק:

 

כתובות דף נט עמוד א

והתנן: קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר, רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו,

 

רי"ף כתובות דף כח עמוד ב וכ"ד, עמוד א 

תנן התם קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו כי אתא רבין אמר ר' יוחנן בהעדפה שלא ע"י הדחק כ"ע לא פליגי דבעל הוא כי פליגי בהעדפה שע"י הדחק ת"ק סבר לבעל ור"ע סבר לעצמה והלכתא כת"ק והכין פסק רבינו האי גאון ז"ל:

כי פליגי בהעדפה שעל ידי הדחק רבנן סברי דבעל הויא ור"ע סבר לאשה הוי איכא מ"ד הלכה כר"ע ואיכא מ"ד הלכה כרבנן ואנן ס"ל הלכה כרבנן:

 

רמב"ם הלכות אישות פרק כא הלכה ב

דחקה עצמה ועשת יתר מן הראוי לה המותר לבעל.

 

רא"ש מסכת כתובות פרק ו סימן ב

ור"ח ז"ל פי' דהני בעיות אליבא דר"ע ובעי לר"ע דאמר העדפה שע"י הדחק לעצמה הוא הדין נמי כשעשתה שתי מלאכות או דלמא כיון שלא ע"י הדחק הוי לבעלה הוא הדין שתי מלאכות הוי לבעלה דלא אמר ר"ע לעצמה אלא כשעושה מלאכה בשעה שבני אדם ישנים אבל לרבנן דאמרי דהעדפה שע"י הדחק לבעלה כ"ש עשתה שתים שלא ע"י הדחק מתוך זה (הפסק) נראה דהלכה כר"ע.

 

טור אבן העזר הלכות כתובות סימן פ

דחקה ועשתה מלאכה יותר ממה שהאשה חייבת פסק רב האי שהוא לבעל אפי' ביתרון שבא ע"י הדחק ודוקא שדוחקת להרבות במלאכה כגון שעושה בלילה בשעה שבני אדם ישנים אכל אם עושה ב' וג' מלאכות ביחד המותר לעצמה ור"ח פסק דלא הוי המותר לבעל אלא במותר שלא ע"י הדחק אבל בכל שדחקה בין שעושה בלילה או שעשתה ב' וג' מלאכות ביחד הכל לעצמה וא"א ז"ל הביא דברי שניהם ולא פסק כמי והרמב"ם כתב בסתם דחקה ועשתה יותר מהראוי לה המותר לבעלה

 

תוספות כתובות דף סו עמוד א ד"ה 'והא כי אתא רבין'

ומפרש רבין דבהעדפה דמעשה ידיה שלא על ידי הדחק כולי עלמא לא פליגי דבעל הוי משום מעה כסף כי פליגי בהעדפה דע"י הדחק דהוי כעין מציאה דפליגי נמי בה

 

בית שמואל סימן פ ס"ק ב

דחקה עצמה וכו'. הן שעשתה בלילה הן שעשתה ב' וג' מלאכות בפעם אחת הכל נקרא מחמת דחק לשיטת הרי"ף והרמב"ם וי"א אם עשתה ב' וג' מלאכות בפעם אחת לא זכה הבעל ואם עשתה בלילה זכה הבעל וי"א הכל לעצמה וכתב ב"ח מנהג שלנו שאין מוציאין מידה דמי מלאכה שע"י דחק, כתבו תוס' בכתובו' דף נ"ט וביבמו' דף צ"ג ובמ' מה ששייך לה לוקחים בהם קרקע והוא אוכל פירות:

 

כתובות דף סו עמוד א

בעי רב פפא: עשתה לו שתים בבת אחת, מהו? בעי רבינא: שלשה או ד' בבת אחת, מהו? תיקו.

 

מלאכות שאישה חייבת לעשות לבעלה

כתובות דף נט עמוד ב

מתני'. ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: 1. טוחנת, 2. ואופה, 3. ומכבסת, 4. מבשלת, 5. ומניקה את בנה, 6. מצעת לו המטה, 7. ועושה בצמר. הכניסה לו שפחה אחת - לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת, שתים - אין מבשלת ואין מניקה את בנה, שלש - אין מצעת לו המטה ואין עושה בצמר, ארבע - יושבת בקתדרא; רבי אליעזר אומר: אפי' הכניסה לו מאה שפחות - כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה. רשב"ג אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום.         גמ'. טוחנת ס"ד? אלא אימא: מטחנת. ואיבעית אימא: בריחיא דידא.

 

כתובות דף סד עמוד ב

ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל.  

 

תוספתא כתובות פרק ה הלכה ד

מלאכות שהאשה עושה לבעלה שבעה גופי מלאכות מנו ושאר לא הוצרכו לימנות הכניסה לו בין משלו ובין משלה לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת כופה לעשות לבנו ולבתה לאחיו ולאחיה ולהטיל לפני בהמתו מקום שנהגו שלא לעשות אחת מכל אילו אינו יכול לכופה ר' יהודה או' אף אין כופה לעשות פשתן מפני שמסריח את הפה ומשרביט את השפתים

 

רמב"ם אישות פרק כא הלכה א

מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה, ומה היא עושה לו, הכל כמנהג המדינה, מקום שדרכן לארוג אורגת, לרקום רוקמת, לטוות צמר או פשתים טווה, ואם לא היה דרך נשי העיר לעשות כל המלאכות האלו אינו כופה אלא לטוות הצמר בלבד, שהפשתן מזיק את הפה ואת השפתים, והטווי היא המלאכה המיוחדת לנשים שנאמר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו.

 

תוספות מסכת כתובות דף סג עמוד א

רב הונא אמר מתשמיש - אבל ממלאכה לא הוה מורדת דרב הונא לטעמיה דאמר לעיל יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה ור' יוסי בר חנינא סבר כר"ל וליכא למימר דקסבר כרב הונא דאמר שיכולה אשה שתאמר לבעלה כו' ומורדת ממלאכה היינו מזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו דמסתברא דחייבת אפילו אמרה איני ניזונית ואיני עושה מידי דהוה איושבת בקתדרא דחייבת בהן דאין נראה שתהא מורדת אלא מהמלאכות המפורשות במתני' ועוד מדקאמר בסמוך חולה בת מלאכה היא ואותן מלאכות אפילו חולה יכולה לעשות דאינה חולה כל כך כיון שיכולה לסבול תשמיש ואי הוה אמרינן דכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה לא מפקעת עצמה אלא מעשיית צמר שהוא עיקר מעשה ידיה אבל שאר מלאכות כגון טוחנת ואופה כו' עבדא הו"מ שפיר סבר כרב הונא וכן משמע קצת דקרי לעיל מעשה ידיה מידי דקייץ ובשאר מלאכות כגון טוחנת ואופה לא שייך קיצותא אבל אין נראה אלא כי אמרה איני ניזונת ואיני עושה פטורה מכל ז' מלאכות וכי עבדא שאר מלאכות פוחתין לה מעשיית בצמר כדתנן במתניתין ואם היתה מינקת פוחתין לה ממעשה ידיה ונראה דהוא הדין טוחנת ואופה והא דנקט מינקת משום דאיירי במשרה אותה על ידי שליש דאינה יכולה לעשות לו מלאכה אחרת כיון דאינה עמו בבית ומיהו יש לדחות דאיכא למימר דדווקא נקט מניקה ומשום דטורח ממעט חלב פוחתין לה ממעשה ידיה אבל מכל מקום נראה דכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה דפטורה מכל המלאכות שאם תעשה לו מלאכות אחרות אם כן לעולם לא תעשה לעצמה ובמאי תהא ניזונת ואם תאמר מורדת ממלאכה אמאי פוחתין לה מכתובתה לינקוט פיזרא וליתיב דהא יכול לכופה למעשה ידיה לריש לקיש וי"ל כיון דאינה רוצה לעשות אלא ע"י כפייה חשיבא מורדת ופוחתין דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת.

 

ריטב"א כתובות דף נח עמוד ב

גמרא אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה. פירוש וכיון שאמרה כן אין הבעל חייב במזונותיה וכסותה ופרנסתה, אבל ברפואתה חייב למאי דפרישית לעיל דרפואתה תקנתא באפי נפשה מפני שהיא חייבת לשמשו, וכי אמרה הכי שעושה לעצמה דוקא לענין מלאכת צמר וכיוצא בו משאר מלאכות שמרווחת לעצמה וזנה לעצמה, אבל חייבת היא לשמשו בשאר מלאכות להיות אופה ומבשלת ומצעת מטה ומניקה שאין מלאכות אלו תחת המזונות, אלא משועבדת היא למלאכות אלו בין ניזונית בין שאינה ניזונית, וכן כתב ה"ר אפרים ז"ל בתשובת שאלה, ותדע לך דהא אמרינן לקמן בפירקין דרב הונא אמר מורדת מתשמיש אבל מלאכה לא ואם איתא דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה מלאכות אלו פשיטא דאינה מורדת, וליכא למימר דרב הונא מהאי טעמא הוא דאמר לה, דאם כן הוה לן למימר דרב הונא לטעמיה דאמר יכולה אשה לומר לבעלה וכו', אלא ודאי כדאמרן.

 

הר"ן על הרי"ף כתובות דף כד עמוד א

דאפילו לרב הונא דאמר יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה דוקא במעשה ידיה אבל בשאר המלאכות השנויות במשנתינו כגון טוחנת ואופה ומבשלת לא כל הימנה להפקיע זכותו של בעל

 

רמב"ם אישות פרק כא הלכה ב-ז

ב. היה לו ולה ממון הרבה אפילו היו להן כמה שפחות אינה יושבת לבטלה בלא מלאכה שהבטלה מביאה לידי זמה, אבל אין כופין אותה לעשות מלאכה כל היום כולו אלא לפי רוב הממון ממעטת במלאכה. 

ג. המדיר את אשתו שלא תעשה מלאכה כלל יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי זמה. וכן כל אשה רוחצת לבעלה פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ועומדת ומשמשת בפני בעלה כגון שתתן לו מים או כלי או תטול מלפניו וכיוצא בדברים אלו, אבל אינה עומדת ומשמשת בפני אביו או בפני בנו. 

ד. ומלאכות אלו עושה אותן היא בעצמה ואפילו היו להן כמה שפחות אין עושין מלאכות אלו לבעל אלא אשתו. 

ה. יש מלאכות אחרות שהאשה עושה לבעלה בזמן שהן עניים ואלו הן: אופה את הפת בתנור, ועזרא תיקן שתהיה אשה משכמת ואופה כדי שתהיה הפת מצויה לעניים, ומבשלת את התבשילין ומכבסת את הבגדים, ומניקה את בנה, ונותנת תבן לפני בהמתו אבל לא לפני בקרו, ומטחנת, כיצד מטחנת יושבת ברחים ומשמרת את הקמח ואצה בטוחנת או מחמרת אחר הבהמה כדי שלא יבטלו הרחים, ואם היה דרכן לטחון ברחים של יד טוחנת. 

ו. במה דברים אמורים בעניים אבל אם הכניסה לו שפחה אחת או נכסים שראוין לקנות מהן שפחה אחת או שהיתה לו שפחה אחת או שהיה לו ממון כדי לקנות ממנו שפחה אחת אינה מטחנת ולא אופה ולא מכבסת ולא נותנת תבן לפני בהמתו. הכניסה לו שתי שפחות או נכסים הראויין לקנות מהן שתי שפחות או שהיו לו שתי שפחות או שהיה ראוי לקנות שתי שפחות אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה אלא נותנת אותו לשפחה להניק. 

ז. נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות, טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו, והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות שש מלאכות, מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו.

 

טור אבן העזר הלכות כתובות סימן פ

וכמה עושה לשבוע משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהן עשר בגליל וזה השיעור לא נתנו אלא במשרה אשתו על ידי שליש שאינה עמו בבית ואין עושה לו שום דבר אבל אם היא עמו בבית ועושה כל צרכי הבית אינה חייבת לעשות כ"כ אלא לפי המנהג שדרך נשים לעשות

וה' מלאכות הן שכל אשה עושה לבעלה טווה ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ועומדת לשמש לפניו ושש מלאכות שמקצתן עושות ומקצתן אינן עושות כגון טוחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו ע"כ

כתב הרמב"ם כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה שהיא חייבת לעשותה כופין אותה ועושה אפילו בשוטים והראב"ד השיג עליו ואומר מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים אלא ממעט לה מזונותיה וצרכיה עד שתכנע

 

בית שמואל סימן פ ס"ק כא

באומרת איני ניזונית ואיני עושה: צריכה לעשות. הר"ן ס"ל דצריכה לעשות כל צרכי הבית טוחנת ושאר מלאכות וחייבת להניק אלא דאינה עושה בצמר ... ותוספות והרא"ש כתבו כשאמרה איני ניזונית ואיני עושה פטורה מכל מלאכות ופטורה להניק אלא חייבת במזיגת הכוס והרחצת פניו והצעת המטה, וכבר כתבתי במקום פלוגתא היא פטורה וי"ל לשיטות הר"ן אם אין לה לזון את עצמה יכול הבעל לכוף אותה שתעשה כדי מזונות של מניקה, גם נראה אלו ג' דברים של חיבה מזיגת הכוס וכו' אין כופין אותה בכפיות דהא תוס' כתבו אלו ג' דברים חייבת לעשות ומ"מ כתבו אף למ"ד דס"ל מורד' ממלאכה הוי מורדת לא קאמר אלא מה שמפורש במתני' אבל אם היא מורדת מאלו ג' מלאכות לאו מורדת היא כן י"ל לענין כפי' נמי אין כופין אותה ... דהא כבר כתבתי בשם רש"י דס"ל דאינו אלא עצה טובה שתעשה אלו ג' מלאכות וכן ס"ל הטור:

 

מציאתה

כתובות דף סה עמוד ב

מתני'. מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה,  

 

כתובות דף סו עמוד א

אמר רב פפא: מציאתה - כהעדפה שעל ידי הדחק דמי, פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן.

 

תוספות כתובות דף סו עמוד א

מציאתה כהעדפה שע"י הדחק - הכא משמע דמציאתה תחת מזונות כמו מעשה ידיה מדמדמי מציאה להעדפה ואף על גב דאמר בפ"ק דב"מ דמציאת האשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי לה איבה לא קשה מידי דמעשה ידיה נמי משום איבה הן כדאמרינן בפ' אף על פי קסבר מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה ומיהו קשה דאמרינן בהאשה רבה גבי לא זה וזה זכאין במציאתה ובמעשה ידיה ומפרש טעמא בגמרא דאין זכאין במציאתה טעמא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום דלא תיהוי לה איבה הכא תיהוי לה איבה וגבי מעשה ידיה קאמר טעמא מאי אמור רבנן דמעשה ידיה לבעלה משום דקא מיתזנא מינייהו הכא לית לה מזוני ואי מציאה תחת מזונות ה"ל למנקט בתרוייהו חד טעמא או משום איבה או משום דמיתזנא מינייהו.

 

בית שמואל סימן פד, א

מציאת האשה לבעלה. כתבו תוס' ר"פ מציאת האשה ב' טעמים למה הבעל זוכה במציאה א' משום מזונות שנותן לה, ואחד משום איב' ובירושלמי איתא הטעם שלא תהא מברחת ותאמר מציא' מצאתי ובש"ס איתא מציאה כהעדפה ע"י דחק דמי ופרש"י הואיל רוב מציאות באין ע"י הדחק לכן דינם כהעדפה ע"י דחק אבל הרא"ש כתב דוקא מציאה ע"י דחק דינו כהעדפה ע"י דחק אבל שאר מציאות י"ל לכ"ע מוציא ממנה ובסי' פ' נתבאר הפלוגתא בהעדפה ע"י דחק ושם פסק ב"ח דאין מוציאין מיד האשה העדפה ע"י דחק גם מציאה אין מוציאים מיהו אם בא לידו זכה אפי' אם אינו נותן לה מעה כסף ועיין בטור דפליגו הרא"ש והרמ"ה אם האשה י"ל איני ניזונית ואיני נותן לך המציאה: