יומא | דף נה | אחת למעלה ושבע למטה

הגמרא בדף נה ע"א עוסקת בסדר הזאת דם הפר והשעיר ביום הכיפורים – הזאה אחת למעלה ושבע למטה, ומבארת את קביעת המשנה שהכוהן הגדול היה צריך למנות את ההזאות באופן מיוחד: במקום למנות את ההזאות "אחת, שתים שלוש" או "אחת (למעלה), אחת (למטה), שתיים (למטה)", היה הכוהן מונה "אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים". האמוראים נחלקו בנוגע לסיבת הצורך במניין מעין זה: לדעת רבי אלעזר הדבר נועד למנוע טעות במניין ההזאות, ואילו לדעת רבי יוחנן יש לכך סיבה עקרונית יותר – הפסוק "ולפני הכפורת יזה שבע פעמים" מלמד שההזאה הראשונה צריכה להימנות עם כל אחת משבע ההזאות האחרות.

מה טיבו של מניין זה?

הגרי"ז (פסולי המוקדשין, בהוספות שלאחר פי"ד ה"ז) הסביר שבמקום שהתורה קבעה שבע הזאות שונה הדבר מבמקום שהתורה קבעה שיש להזות ארבע הזאות, כגון ארבע ההזאות שעל ארבע קרנות המזבח:

"דשאני מתן ז' ממתן ד' ביסוד דינן ועצמותן, דבמתן ד' ליכא דין בגוף המתנות עצמן שיהיו ד' דוקא, ואין המספר דין בהמתנות שאחת תהא צריכה לחברתה רק כל אחת לחודה קיימא, משא"כ במתן ז' המספר שבע הוא דין בגוף המתנות עצמן ומעכבות זו את זו".

לדעת הגרי"ז ארבע המתנות שעל מזבח הזהב אינן אלא מתנה אחת על כל קרן – אין עניין בהזאה מרובעת, אלא שיש להזות על כל אחת מקרנות המזבח, וממילא יוצא שיש ארבע הזאות. לעומת זאת, שבע ההזאות שבסוגייתנו הן יחידה אחת, הכוללת שבע הזאות.

כך הסביר הגרי"ז את דברי התוספות (מנחות טז ע"א ד"ה בין), שקבעו שגם לדעת רבי מאיר, הסובר שאפשר לפגל ב'חצי מתיר' – חצי עבודה הנעשית בקורבן – מחשבה בחלק מן ההזאות אינה יכולה לפגל את הקורבן, משום שהדבר דומה לפיגול בחצי קומץ של מנחה: בדומה לקומץ המנחה, גם כאן נדרשת יחידה שלמה של שבע הזאות, העומדות יחדיו.

הגרי"ז מסביר שזוהי גם הסיבה לכך שאף לדעת רבי אלעזר בסוגייתנו הצורך במניית "אחת ואחת" וכו' נועד למנוע מצב שבו הכוהן יטעה בספירת ההזאות: אין כאן רק חשש שהכוהן יטעה ויזה פחות ממספר ההזאות הנחוצות, אלא חשש שמא הוא יטעה במניין, ויקרא להזאה השישית 'שביעית' וכדומה. המניין מהווה חלק מן ההזאות עצמן, משום שהוא מקנה להן סדר ומבנה, הנחוצים להגדרתן כיחידה שלמה של שבע הזאות.

אפשר שלפי הבנה זו נוכל להסביר את המחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יוחנן בסוגייתנו: רבי אלעזר רואה את ההזאה הראשונה כהזאה נפרדת, העומדת לעצמה, ולכן כל מטרת הזכרתה יחד עם ההזאות האחרות היא למנוע טעות אפשרית בספירה. לעומת זאת, לדעת רבי יוחנן כל ההזאות מהוות יחידה אחת, ולכן ההזאה הראשונה צריכה להימנות בנפרד אך גם יחד עם ההזאות האחרות, כדי ליצור מסגרת שלמה של שמונה הזאות, המחולקות לאחת ולשבע.