תענית | דף כט | כיבוס בשבוע שחל תשעה באב

במשנה  שבסוגייתנו אנו למדים שבשבוע שחל בו תשעה באב אסור לספר ולכבס. רב נחמן סובר שהאיסור הוא ללבוש בגדים מכובסים אך מותר לכבס בגדים ולהניחם לאחר תשעה באב, רב ששת סובר שעצם הכיבוס נאסר, ואסור אפילו לכבס ולהניח את הבגדים לאחר תשעה באב.

נראה כי יסוד מחלוקתם הוא האם האיסור הוא ללבוש בגדים מכובסים, או שעצם הכיבוס עצמו הוא שנאסר. הראשונים נחלקו בהבנת דברי הגמרא 'גיהוץ שלנו ככיבוס שלהן', רבנו ניסים כותב שכיוון שהמים שלנו נקיים (בשונה מהמים בבבל), דין כיבוס בזמננו ככיבוס ארץ ישראל האסור בשבוע שחל בו. רבנו אשר כותב שבארץ ישראל ידעו לכבס היטב ולכן נאסר הכיבוס, אבל משום שאנחנו מכבסים פחות טוב אף מבני בבל, מותר לנו לכבס.

בסוגייתנו אנו למדים שמותר לגהץ כלי פשתן ואסור ללבוש בגדי פשתן מגוהצים בשבוע שחל בו תשעה באב. בספר הכלבו (סימן סב) מובאת סברא האומרת כי האיסור מתייחס לפעולת הגיהוץ ולא לפעולת הכיבוס שלנו  ועל כן מותר לכבס וללבוש בגדים שכובסו בכיבוס שלנו. אולם רוב הראשונים סוברים שהאיסור מתייחס אף לכיבוס שלנו, ואסור ללבוש בגדים המכובסים בכיבוס שלנו; על פניו נראה לומר שהמחלוקת היא ביחס למה אומר כיבוס – כיבוס רגיל או כיבוס שנעשה היטב.  

הרמב"ן מוסיף על האמור בכלבו, לדבריו הדין של בגדי פשתן מתייחס לבגדים ישנים, אבל בבגדים חדשים יש איסור משום גיהוץ – בשונה מבגדי צמר שאסור אפילו כשהם ישנים. הרב סלוביצ'יק מבין מהאמור שהאיסור על כיבוס  נובע מן האבלות על החורבן, ועל כן איסור הכיבוס ב'שבוע שחל בו' חמור מאיסור כיבוס של אבל; אבל אסור בלבוש ומראה נקי, באבלות על החורבן הכיבוס של כל בגד אסור, ואין הבחנה בין סוגי בגדים שונים, זאת משום שצריך להיות מרוכז במשמעות החורבן וחסרון של התגלות הקב"ה בעולם.