סוכה | דף לט | עובר לעשייתן

אגב דיון בברכת ההלל מביאה הגמרא בדף לט ע"א את הדברים המפורסמים ביחס לזמנה של ברכת המצוות – "כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן". הגמרא מוכיחה מפסוקים שונים שמשמעות הביטוי "עובר לעשייתן" היא "קודם עשייתן", ומכאן שזמנה של ברכת המצוות היא קודם עשיית המצווה עצמה.

הראשונים נחלקו בנוגע למעמדו של דין זה. לדעת הרמב"ם (ברכות יא, ה) זהו דין המעכב את הברכה, ואדם שלא בירך קודם המצווה הפסיד את הברכה ואינו יכול עוד לברך לאחר שעשה את המצווה. לעומת זאת, האור זרוע (קריאת שמע סימן כ"ה) פסק שלכתחילה יש להקדים את הברכה למצווה, אך מי שעשה את המצווה תחילה יכול לברך לאחר מכן ולצאת ידי חובת ברכה.

נראה שמחלוקת זו קשורה ליסוד דין ברכת המצוות. מקובלנו בשם הגרי"ד סולובייצ'יק שלדעת הרמב"ם ברכת המצוות דומה לברכות הנהנין, כפי שעולה מלשונו בהלכות ברכות (א, ג):

"וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה ואח"כ יעשה אותה".

לדעת הגרי"ד, הדמיון בין ברכות המצוות לברכות הנהנין מבוסס על כך שגם ברכת המצוות היא 'מתיר' המאפשר את קיום המצווה – היכולת לגשת אל הקודש ולקיים את המצווה אינה מובנת מאליה, ועל האדם לבקש תחילה רשות לכך.

[אפשר להעלות כיוון שונה מעט, שלפיו המצוות מצריכות ברכת הנהנין קודם להן משום שהן כרוכות בהנאה רוחנית.]

הריטב"א (פסחים ז ע"ב) העלה שני הסברים נוספים להקדמת הברכה למצווה:

"וטעם זה שאמרו חז"ל לברך על המצוה עובר לעשייתן כדי שיתקדש תחלה בברכה ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני מצות השי"ת, ועוד כי הברכות מעבודת הנפש וראוי להקדים עבודת הנפש למעשה שהיא עבודת הגוף".

על פי הטעם הראשון שמביא הריטב"א הברכה מכינה את האדם ואת תודעתו לקראת המצווה – באמצעות הברכה האדם מכוון דעתו ומתייחס למצווה כראוי לה.

לעומת זאת, על פי הטעם השני הברכה נלוית למצווה אך יש לה ערך עצמאי – הברכה היא עבודה בלב וברגש, ואילו המצווה היא עבודה בפועל. על פי הסבר זה הברכה קודמת למצווה לא משום שהיא משמשת אותה, אלא משום שהיא חשובה ממנה.

יתכן שבין הטעמים הללו יש הבדל ביחס לברכה הבאה לאחר קיום המצווה: על פי טעמו הראשון של הריטב"א מסתבר שאם האדם כבר קיים את המצווה אין עוד תועלת בברכה, שהרי המצווה כבר נעשתה בכוונה חלקית, ללא הברכה, אך לפי הטעם השני יש לברכה ערך עצמאי, ואף שהאדם החמיץ את הקדמתה, סוף סוף עליו לקיימה לכל הפחות לאחר המצווה, כדעת האור זרוע.

[עוד בעניין 'עובר לעשייתן' ראו בעיוננו לדף מ"ב ביחס לברכה על נטילת לולב.]