סוכה | דף י | סוכה על גבי סוכה

המשנה בדף ט ע"ב עוסקת בדינן של שתי סוכות העומדות זו על גבי זו, וקובעת שהסוכה העליונה פוסלת את הסוכה התחתונה. הגמרא מסבירה שמקור הדין בפסוק "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", הנוקט את הכתיב "בסכת" ולא "בסוכות" ומלמדנו שעל האדם לשבת בסוכה אחת בלבד, ולא בשתי סוכות העומדות זו על גבי זו.

בעקבות זאת מביאה הגמרא שלוש דעות ביחס לשאלה מה צריך להיות גובהה של הסוכה העליונה כדי שהיא תפסול את הסוכה שתחתיה:

א. רב הונא – טפח, שכן לעניין טומאה הגדרת 'אוהל' תלויה בשיעור זה.

ב. רב חסדא ורבה בר רב הונא – ארבעה טפחים, משום שזהו שיעור 'מקום חשוב'.

ג. שמואל – עשרה טפחים, כשיעור סוכה כשרה.

לכאורה נראה שהאמוראים נחלקו בנוגע ליסוד הפסול של סוכה תחת סוכה: לדעת רב הונא יסוד הפסול הוא בקיומם של שני סככים זה על גבי זה, ושיעור טפח נדרש לצורך הגדרת הסכך העליון כ"סכך" המסוכך ומאהיל על דבר מה. רב חסדא ורבה בר רב הונא מסכימים עקרונית להבנה זו, אך לדעתם "סכך" הוא רק כיסוי המאהיל על שיעור חשוב – ארבעה טפחים. לעומת זאת, שמואל חולק עקרונית על שתי הדעות הקודמות, ולדעתו הפסול במשנתנו אינו נובע מקיומם של שני סככים זה על גבי זה אלא מקיומן של שתי סוכות זו על גבי זו, ולכן הוא נוהג רק כשיש בסוכה העליונה שיעור הכשר סוכה.

על פי הבנה זו מסתבר היה לקשר את דעות האמוראים בסוגייתנו לדעות התנאים. המשנה לעיל (ט ע"ב) מביאה שתי דעות ביחס לסוכה על גבי סוכה: רבי יהודה סובר שרק אם "יש דיורין בעליונה", כלומר הסכך של הסוכה התחתונה יכול להחזיק כרים וכסתות הדרושים ליושב בסוכה העליונה, הסוכה התחתונה אכן פסולה, ואילו חכמים פוסלים את הסוכה התחתונה בכל עניין. לדעת שמואל יש להסביר את מחלוקת התנאים כפי שהסביר הר"ן (ה ע"ב באלפס):

"ואזדו (=חכמים) לטעמייהו, דסברי דסוכה דירת עראי בעינן, ורבי יהודה סבר דלא חשיבא עליונה סוכה להכשירה ולא לפסול חברתה עד שתהא ראויה לקבל כרים וכסתות שלא ע"י הדחק, דאזדא לטעמיה דסבר סוכה דירת קבע בעינן".

הר"ן מסביר שמחלוקת התנאים בסוגייתנו מתאימה למחלוקתם בשאלה אם סוכה דירת קבע או דירת עראי. לדעת רבי יהודה סוכה דירת קבע, ולכן אם הסוכה העליונה אינה יכולה לקבל כרים וכסתות היא אינה נחשבת סוכה ואינה פוסלת את הסוכה התחתונה, ואילו לדעת חכמים סוכה דירת עראי, ולכן גם אם הסוכה העליונה אינה מקבלת כרים וכסתות היא פוסלת את הסוכה שתחתיה. בהמשך מביא הר"ן את דברי הגמרא, הקובעת שחכמים מודים שיש צורך לכל הפחות בסוכה הראויה לקבל כרים וכסתות "על ידי הדחק". הר"ן מוכיח מכאן שהלכה כשמואל, הסובר שיש צורך בעשרה טפחים, והדברים מתאימים להבנתנו: אם הפסול בסוכה על גבי סוכה נובע מקיומם של שני סככים זה על גבי זה, אכן מסתבר שהסכך העליון נחשב כסוכך גם אם הסכך שתחתיו אינו מסוגל להחזיק כרים וכסתות, ולכן הסוכה התחתונה פסולה. רק אם יסוד הפסול הוא קיומן של שתי סוכות זו על גבי זו, יש מקום לדון בחוזקה של רצפת הסוכה העליונה.

אולם הר"ן מוסיף ומביא את דבריו של בעל המאור, שמהם עולה הבנה שונה:

"והר"ז הלוי ז"ל ארכבה אתרי רכשי, דפסק כרבה בר רב הונא ורב חסדא דאמרי ארבעה, ופסק כרב דימי שתהא יכולה לקבל כרים וכסתות...".

לפי בעל המאור די בארבעה טפחים כדי לפסול את הסוכה התחתונה, אך זאת רק אם הסוכה העליונה יכולה לקבל כרים וכסתות. לכאורה, כפי שטוען הר"ן, בעל המאור מתבסס על שתי הבנות סותרות: הצורך ביכולת לקבל כרים וכסתות נובע מכך שהסוכה העליונה צריכה להיחשב 'סוכה', ואילו ההסתפקות בארבעה טפחים מבוססת על כך שדי בקיומו של 'סכך' עליון.

כדי לבאר זאת נוכל להעלות אפשרות אחרת, שלפיה גם רב חסדא ורבה בר רב הונא מודים שפסול סוכה תחת סוכה תלוי בהגדרת 'סוכה', אך לדעתם אין זה פסול סוכה על גבי סוכה, אלא סוכה בתוך סוכה (כפי שמשמע מן הילפותא שמביאה שמביאה הגמרא, שלפיה על האדם לשבת בסוכה ולא בשתי סוכות יחדיו). לפי הבנה זו הסוכה העליונה מכילה בתוכה את הסוכה התחתונה ובכך פוסלת אותה, ולכן הסוכה העליונה אינה זקוקה לשיעור עשרה טפחים משל עצמה, ודי לה בשיעור מקום חשוב, המבחין בין הסוכות ומאפשר את הגדרת הסוכה העליונה כסוכה נפרדת. הסוכה העליונה אמנם זקוקה להגדרה כסוכה עצמאית, ולצורך כך היא צריכה לקבל כרים וכסתות ושיהיה בה מקום חשוב לעצמה, אך כדי לעמוד בגדרי סוכה מלאים היא יכולה להסתמך גם על הסוכה התחתונה ולהצטרף אליה (אפשר לדון בכך גם על פי ההבנה הקודמת, שהפסול הוא סוכה על גבי סוכה, אך נלע"ד כדברינו, ואכמ"ל).