סוכה | דף ג | ראשו ורובו

דף מספר 3 

א. שאלות לעיון - המשך משבוע שעבר

נפתח בעיון במחלוקת בית שמאי ובית הלל בעניין "שולחנו בבית" (את הגמרא עצמה כבר ראינו לפני שבוע).

1. שולחנו מחוץ לסוכה - מחלוקת ב"ש וב"ה. נחלקו "הבתים" הן בסוכה קטנה והן בסוכה גדולה, ובמבט ראשון אין העניינים דומים. כאן דנים בשיעור המינימלי של סוכה, וכאן השאלה היא בהגדרת מעשה הישיבה. באיזו מידה יש לתלות, בכל זאת, את שתי השאלות זו בזו?

נעיין קודם ברי"ף בעניין זה. כפי שראינו בעבר, הוא מצטט את סוגייתנו להלן בפרק השני (יג. בדפי הרי"ף), וראה בפסיקת ההלכה שלו בסוף הסוגיה. בפרקנו (ג.-ד. בדפי הרי"ף, "ת"ר חמתה...אחר שולחנו"), מופיעה שיטת בית שמאי במקרה של "סוכה קטנה" כדוגמה לסברת "דירת קבע", וזה מהווה שיקול לפסוק נגדם. הרי"ף מזכיר כאן אחד מכללי הפסיקה: שאין הלכה כ"שיטה". מקור הדבר הוא בבבא מציעא סט. למעלה "ואמר רב נחמן... אלא שיטה איתמר", וראה שם ברש"י ד"ה שיטה איתמר. לא ניכנס להקשר ההלכתי של אמירה זו בסוגיה שם בבבא מציעא, אך לכאורה אין הכרח טקסטואלי לייחס לה משמעות בתור עקרון פסיקה  כללי. אולם, עיין שם בתוס' ד"ה אלא בשם רבנו חננאל, המייצג את המסורת המזרחית הקדומה הנמצאת כאן ברי"ף. (ונראה שרבנו תם שם - שוב בלי להיכנס לפרטים - חולק על כלל זה.) בכל אופן, הרי"ף דוחה בסופו של דבר את הנימוק הזה ופוסק כבית שמאי - מדוע? שים לב לעקביות שבדבריו כאן ביחס לדבריו שהבאנו מן הפרק השני.

על גישתו היסודית של הרי"ף חולק בעל המאור (ג: בדפי הרי"ף, עד "ואע"ג דכל הני תנאי"). וראה שם ברמב"ן במלחמת ה' (עד "ואתוקמא בשיטה"), המצדיק את הרי"ף, וסובר שיש בזה מחלוקת הסוגיות. הרמב"ן טוען ששני המקרים - סוכה קטנה וסוכה גדולה - תלויים זה בזה.  השווה את הרמב"ן לר"ן (יג. בדפי הרי"ף ד"ה גמ' הלכה, במיוחד "ועוד דאפילו תמצא לומר..." עד "וראיה לדבר וכו'"), הטוען שאפילו אם הנימוק בשני המקרים דומה, ניתן לחלק ביניהם להלכה. אך נראה שיש הבדל בין הרמב"ן והר"ן גם באופן שבו הם מגדירים את הצד השווה בין שני המקרים. כלומר, בהנחה שעמדת ב"ש בשניהם בנויה על "שמא ימשך", האם רעיון זה מיושם בשני המקרים באופן שונה, או שמדובר בשיטה שהיא ממש "מקשה אחת"? איך מטפלים הרמב"ן והר"ן בנקודה זו?

 

2. כמה הוא שיעור "ראשו רובו ושולחנו" למעשה? עיין ברא"ש לסוגייתנו (בתוך סימן א' "אמר רב שמואל...שולחן טפח"). זהו השיעור המקובל, ואולם יש ראשונים שהוסיפו הבדל זעיר - עיין למשל ברש"י להלן ד: ד"ה ובנה בה. קשה להעמיס יותר מדי על מחלוקת כה "קטנה". אבל האם בכל זאת יש בידכם להציע הסבר לשיטה זו של רש"י?

ב.סוגיית "ארבע על ארבע"

המסכת פתחה בדיון בשיעור גובה הסוכה, ועד מהרה התברר שהלכה זו מתקשרת גם לשאלת ממדיה האחרים של הסוכה - האורך והרוחב, שכן ייתכן שדרישות הגובה מתואמות עם הגודל הכללי של כל סוכה באופן ספציפי. עובדה זו הובילה את הגמרא לדון במחלוקת בית שמאי ובית הלל בממדי סוכה קטנה.

עתה תרחיב הגמרא את מבטה לעבר הלכות שונות הדורשות שנגדיר את ממדיה של "בית". הדיון הוא בשטח - האורך והרוחב, ולא בגובה. כפי שניווכח, העיקרון השולט הוא "ד' אמות על ד' אמות", מה שבסוכה מופיע רק כדעת יחיד שאינה מקובלת  להלכה.

שאלות לבקיאות - בית שאין בו ד"א על ד"א (ג. עד סוף ג: )

1. הגמרא מביאה מספר דינים שבכולם שיעור בית הוא ד"א על ד"א. לכאורה מכאן ראיה לדעת ר' יהודה לגבי סוכה, אלא שיש לדחות שבסוכה מסתפקים בפחות, כי. . .

2. חמשת הדינים דאורייתא שלגביהם נאמר שיעור זה בבית: פטור מ____ וכן מ____, אין הבית ____ ב____, אינו נחלט בבתי ערי חומה  ודינו. . . ( - רש"י), וגם אין חוזרים עליו מ____ ____. 

3. הדינים האחרים שבברייתא הם מדרבנן. הסבר את דינים "אין מערבין בו" ו"אין משתתפין בו".

4. שיעור ד"א על ד"א נחוץ גם בדין עירוב תחומין. שתי ערים מצטרפות לאחת - ותחומן יימדד מסוף ההיקף החיצוני של שתיהן - גם אם יש ביניהן מרחק של עד . . . . ; אם המרחק הוא גדול מדי, אלא שהפער נתפס על ידי בית שהוא לפחות ד"א על ד"א, עדיין ייחשבו לעיר אחת לעניין תחומין.

5. לצורך הדין הנ"ל, ניתן להסתמך גם על "בורגנין" – שהם . . . - בין שתי הערים. אבל בית קטן הוא גרוע מבורגנין, כי . . .

6. הדין האחרון המוזכר בהקשר זה הוא חלוקת חצר בין הבנים או השותפים. בדרך כלל, לכל בית מגיע ד' אמות כנגד ____ עוד לפני שחולקים את שאר החצר, אבל דין זה לא נאמר בבית הפחות מד"א על ד"א, כי. . .

 

שאלות לעיון

 שיעור בית החייב במזוזה. זה לשון הרמב"ם הלכות מזוזה פרק ו:

הלכה א

עשרה תנאין יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה, ואם חסר תנאי אחד מהן פטור מן המזוזה ואלו הן: שיהיה בן ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ושתהיינה לו שתי מזוזות, ויהיה לו משקוף...

 הלכה ב

בית שאין לו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, ואם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בשוה אע"פ שהוא עגול או בעל חמש זויות ואין צריך לומר שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה.

הרא"ש (בהלכות מזוזה סי' טז) מתווכח עם הרמב"ם -

אף על פי שבכל הספרים אין כתוב אלא בית שאין בו ארבע אמות, רב אלפס (הלכות מזוזה ו:) גריס "שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות"[1], דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר. ודלא כמו שכתב הרמב"ם ז"ל (שם ה"ב) שאם היה ארכו יתר על רחבו הואיל ויש בו ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה; דארבע אמות על ארבע אמות בעינן לכל הנהו דקא חשיב בברייתא פרק קמא דסוכה.

בעקבות הרא"ש כתב בנו, רבנו יעקב בעל הטורים (טור יורה דעה רפו) -

וכתב הרמב"ם יש בו לרבע ארבע על ארבע אף על פי שהוא עגול או בעל ה' זויות חייב וא"צ לומר שאם ארכו יותר על רחבו שהוא חייב כיון שיש לו לרבע ד' על ד' וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאינו חייב אא"כ הוא מרובע ד' על ד'.

כיצד הבין הרא"ש את דברי הרמב"ם "אם יש בו כדי לרבע ארבע אמות על ארבע אמות"? האם ניתן להבין אחרת?

הבית-יוסף על הטור שם קיבל כמובן מאליו את קריאת הרא"ש ברמב"ם. המשמעות הלכה למעשה היא גורלית -

ולענין הלכה נקיטינן כהרמב"ם, דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש, ולישנא דארבע אמות על ארבע אמות שלמד ממנו הרא"ש אינו מוכרח דכל שיש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות בכלל ארבע אמות על ארבע אמות הוא, וכל שיש בו לרבע כן ראוי לדירה הוא.

על פי זה פסק בשולחן ערוך:

בית שאין בה ד' אמות על ד' אמות, פטור. יג] ואם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה, אע"פ שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול או בעל ה' זויות, חייב.

(סימן שפ"ו סעיף י"ג).

שים לב, שהרמ"א אינו חולק על פסק זה, ולא הביא אפילו "יש אומרים" נגדו. רק הש"ך שם (סעיף קטן כ"ג) העיר -

ודעת הרא"ש שאינו חייב במזוזה אא"כ הוא מרובע ד' על ד' אמות, ולפי שכתב בב"י דנקטינן כהרמב"ם דהא לא פליג עליה אלא הרא"ש, לא הביא כאן אלא דברי הרמב"ם. אבל באמת גם דעת רבינו ירוחם בסוף ספר אדם[2] כהרא"ש, וכתב שכן תפסו עיקר. ע"כ נראה דיש לקבעה בלא ברכה או שיברך מתחלה גם על אחרת ויהא דעתו גם על זו.

לסיכום: הפוסקים שראינו מבינים שהרא"ש הוא בדעת מיעוט, והש"ך בבקיאותו העצומה לא מצא אלא רבנו ירוחם (שהוא, דרך אגב, תלמיד הרא"ש) הסובר כמותו. ואולם, כפי שרמזנו למעלה, יש מקום לפרש את הלשון "כדי לרבע" ברמב"ם כך שהוא יסבור ממש כמו הרא"ש. לשם דוגמה, עיין בלשונו לעניין סוכה (הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ד הלכה ז) -

סוכה עגולה אם יש בהקיפה כדי לרבע בה שבעה טפחים על שבעה טפחים אף על פי שאין לה זויות הרי זו כשרה.

בדוגמה זו, האם "שבעה של שבעה" מתאר את גודל השטח ב"טפחים מרובעים", או ריבוע ממש?

בשבוע הבא, נמשיך בע"ה לבחון את השאלה, האם מידות הבית מתארות ריבוע ממש, או רק יחידות שטח "מרובעות". שאלה זו נוגעת להלכות רבות התלויות ב"בית", אבל מה שחשוב לענייננו הוא - מה דינה של סוכה, והאם יש לחלק בינה לבין בית?