תבנית וסידור במשנה | כ"ד פרקים למסכת שבת

המאמר פורסם בעלון שבות מס' 91 (חלק מחיבור)

א. עשרים וארבעה דווקא

מסכת שבת היא הגדולה בששת הסדרים, במנין פרקיה[1] – עשרים וארבעה במספר. האם מקרה הוא זה, או שמא כוונה מיוחדת היתה לו לרבי מסדר המשנה,[2] לקבוע מספר זה דווקא.

מסתבר שבמכוון נקט רבי מספר זה, שהרי בנקל יכל לצמצם פרקי המסכת. צא וראה כמה פרקים קצרים מצויים כאן וניתן היה לצרף מי מהם לפרק אחר. [בפרק ד' ישנן רק שתי משניות וניתן היה לצרפן לפרק ג', שהרי יש גם קרבה ענינית בין שני הפרקים: בפרק ט"ו רק שלש משניות וניתן היה לצרפן לפרק י"ד שבו ארבע משניות בלבד;[3] ניתן היה לחלק את פרק י"ח ולצרף את שתי משניותיו הראשונות לפרק י"ז, שהרי אף הן עוסקות בענייני מוקצה, ואת המשנה האחרונה השלישית לצרף לפרק שאחריו; את הפרקים כ' וכ"א ניתן היה לאחד לפרק אחד בן שמונה משניות].

מאידך יכול רבי להרחיב המסכת בפרקים נוספים, דוגמת הפרק המסיים את מסכת עירובין, פרק ארוך ובו ט"ו משניות שרובן יכלו למצוא מקומן במסכת שבת.

אמור מעתה; מניין כ"ד פרקים למסכת שבת איננו מקרי. ויש לבקש הסבר מדוע נמצא מספר זה דווקא כראוי לשמש מסגרת להלכות שבת.

יורשה להציע בזה הצעות אחדות.

ב. עמודי העולם ועמודי השבת

שנינו במסכת חגיגה (י"ב:):

"תניא, ר' יוסי אומר: אוי להן לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות. הארץ על מה עומדת? על העמודים... וחכמים אומרים: על י"ב עמודים עומדת".

והאיר עינינו המהר"ל בהבהירו (בספרו "באר הגולה"):[4]

"... וחושבים כי המאמר הזה כפשוטו, כי חז"ל חושבים כי יש עמודים לארץ וכיוצא בזה והרי הדברים רחוקים. ויש בודאי לפרש מאמר זה על דרך המליצה".

ובין השאר הציע להבין:

"וחכמים אומרים על י"ב עמודים והם גבולים אלכסונים והם קיום העולם. ופירוש זה, כי אלו י"ב חלקים הם חלוקי עולם הגשם. כאשר כל הגשם יש לו ששה רחקים והם המעלה והמטה וארבע צדדין... ואלו ששה צדדים יש להן שנים עשרה גבולי אלכסונים... אשר כל גשם מתחלק לאלו י"ב הגבולים שאין זה כזה".

י"ב הוא מספר הגבולים החותמים שטח חומרי והם ביטויי מלוא התפשטותו. וכדרך שהדברים אמורים במרחב כן הם אמורים בזמן, שהרי מפי כתבו של המהר"ל למדנו:

"כי הזמן והמקום אחד כאשר ידוע למבינים".[5]

ומכאן "אמר רב יהודה אמר רב: שתים עשרה שעות הוי היום" (עבודה זרה ג:).

ושם הוא מדבר על החלוקה השמימית כביכול של היום. ומכאן למחזוריות חודשי השנה – י"ב במספר. נמצא, מערכת הזמן נשענת כאילו על י"ב עמודים, נקבעת בי"ב פרקים.

שבת – ממד כפול לה. נתונה היא בתוך הזמן אך היא הגשר והמעבר אל שמעל ואחרי סדר זמנים. היא בבואה של שבת שלעתיד לבא, והיא מעין העולם הבא. ומכאן הכפילות בענייניה:

"כל עיסקא דשבת כפול: 'לחם משנה שני העומר לאחד', קרבנה כפול שנאמר 'וביום השבת שני כבשים', עונשה כפול שנאמר 'מחלליה מות יומת', שכרה כפול שנאמר 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד', אזהרותיה כפולות – 'זכור' ו'שמור', מזמורה כפול – 'מזמור שיר ליום השבת'". (מדרש תהילים לתחילת מזמור צ"ב)

אפשר שכפילות זאת היא העומדת ביסוד מחלוקת המסכת לכ"ד פרקים, כפליים ממספר פרקי הזמן הרגילים. כאומרים: השבת על מה היא עומדת? על כ"ד עמודים.

ג. עשרים וארבעה במקדש וקודשיו

לכשנבקש למצוא אזכורים של מספר כ"ד בתורה, בעיקר זו שבע"פ, נמצא כי במרבית המקרים קשורים הם עם המקדש, עבודתו ועובדיו. מקצוע זה של מספרים בתורה משמש כיסוד הספר "מעשי תורה"[6] והמאמרים שלהלן לקוחים מזה הספר כסדר שהם סדורים בו:

1. כ"ד מתנות כהונה ניתנו לאהרן ולבניו: עשר במקדש. ד' בירושלים, ועשר בגבולין – בבא קמא ק"י.

2. כ"ד מעלות שהכהונה נקנית – אבות, פרק שנו חכמים.

3. כ"ד מעלות בכהן גדול – ביאור הגר"א לברייתא הנ"ל.

4. בכ"ד מקומות שומרים בבית המקדש – ריש מסכת תמיד.

5. בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לויים – יבמות פ"ו:.

6. כ"ד משמרות כהונה, כ"ד משמרות לויה, כ"ד משמרות ישראל.

7. כ"ד קרבנות היו מקריבין בעצרת; ג' פרים וג' אילים וי"ד כבשים וב' כבשי לחם הפנים וב' שעירים. – ויקרא כ"ג ובמדבר כ"ח.

8. כ"ד עשרונים היה בא לחם הפנים מכ"ד מאין – משנה מנחות פ"ו מ"ו, בגמ' דף ע"ו:[7]

9. בכ"ד כהנים היה קרב פר – יומא ספ"ב.[8]

10. כ"ד חוטין כפול הפרוכת יומא ע"א.

11. כ"ד רננות אמר שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קדש הקדשים – ברכות כ"ט.

12. כ"ד כפרות כתובין בענין יום הכיפורים. שמות ל' ויקרא ט"ז וכ"ה – בעל הטורים.

אפשר אף זה קשור עם היות המקדש בחינת פי שנים לעומת התבל, זו הנשענת על י"ב עמודים. שהוא בית אלוקים – שער השמים, ובו נפגשים כאילו יחד שני עולמות – הזה והבא, זה המוגבל בגבולות מקום וזה שמעל לגבולות. ומכאן – אף שירו של הבית שיר כפול הוא: "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד".[9]

ד. זיקת שבת למקדש

הזיקה שבין שבת למקדש עולה ממקומות הרבה. בסמיכות שבין מקדש ושבת: כך במקרא "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו", כך בהקהל שבפרשת קדושים (י"ט, ל) וכך גם בחתימת החוקים שבפרשת בהר. ועוד קודם לכן עם הציווי של מלאכת המשכן באה האזהרה על שמירת השבת – "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם" (שמות לא, יג). ומשה פותח את דבריו על מלאכת המשכן בדברים: "אשר צוה ה' לעשת אתם, ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'..." (תחילת פ' ויקהל).[10]

המשמעות ההלכתית של סמיכות זו נתפרשה במכילתא:

"למה נאמרה פרשה זו? לפי שהוא אומר 'ועשו לי מקדש', אני מבין בין בחול ובין בשבת.. תלמוד לומר 'ויקהל משה וכו'' – בחול ולא בשבת".

ומכאן לימוד לדורות:

"הך דהוי במשכן חשיבא קרי ליה אב, הך דלא הוי במשכן חשיבא, קרי ליה תולדה" – ב"ק ב.[11]

לא רק מנין אבות מלאכה ממשכן למדנו, אלא אף גדר מלאכות ומהותן. כדרך שמלאכת המשכן מלאכת מחשבת היתה כאמור "לעשות בכל מלאכת מחשבת" (שמות לה, לג) כן אין חייבים על מלאכה בשבת אלא אם כן היתה מלאכת מחשבת:[12]

"לשבת מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות אסרה תורה, שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכת מחשבת כתיב". (רש"י ביצה יג:)

ומכאן לכמה וכמה גדרים המיוחדים למלאכת שבת.[13]

אפשר כי מגמת התנא בקבעו עשרים וארבע פרקים לשבת, להצביע ולהבליט הזיקה העיונית וההלכתית שבין מקדש הזמן למקדש המקום. מה בו מצינו מספר זה כמספר יסוד, אף בה נקבע זה המספר כיסוד לפרקי המסכת:[14]

"דישראל בשבת כמו במקדש, שאז הם שתולים בבית ה'" (אדמו"ר ר' צדוק. פרי צדיק, ויקרא עמ' ב'.)

ה. כ"ד תכשיטי כלה

באמת כבר נגע בשאלת מספר הפרקים אחד מרבותינו הראשונים והעלה רעיון מעניין:

"אמר רבי שמעון: מה כלה זו צריכה עשרים וארבעה מיני קשוטין, שנאמר 'ויבאה אל האדם' – מניין 'ויבאה', ללמד שקישטה הקב"ה בכ"ד מיני קשוטים והם אמורים בישעיה.[15] כך תלמיד חכם צריך שיהיה בקי ומקושט בעשרים וארבעה ספרים, וכן השבת שהיא נקראת כלה מצינו שחיבר רב אשי[16] במסכת שבת עשרים וארבעה פרקים". (רבינו בחיי בפירושו לתורה, שמות, לא, יח)

עשרים וארבעה תכשיטים לכלה, עשרים וארבעה פרקים בשבת – ואם זה המספר לכלי הנוי והיופי נבין גם עניין זה המספר במקדש, שהרי המקדש "תפארת ישראל", כאמור באיכה "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" (ב', א), ואזכורו הראשון במקרא קשור בנוי כאמור "זה אלי ואנוהו" (שמות ט"ו, ב), שנדרש במכילתא במשמעות כפולה: האחת נוי מצוות, והאחרת נוה בית המקדש.[17]

אך גם עומקם של דברים נחשף בדברי רבינו בחיי:

"ומה שנקראת שבת כלה לפי שהשבת סוף ששת ימי בראשית ותכלית מעשה שמים וארץ, כי כן השבת של מעלה סוף האצילות, וכן מנהגו של עולם הגופני הזה שמבקשים הכלה באחרונה...".

ואפשר שכך מובנם של דברים. העולם הטבעי, שכל אשר בו משמש תכלית למטרה אחרת, נחתם בי"ב גבולין כפי שהובהר לעיל. מה שמעבר לו, מה שהוא עצמו תכלית ואינו משמש לתכלית, מתבטא בכפלים – בכ"ד, ולכן תכשיטיו מספרם כ"ד, שאין הם מלבושים הבאים לצורך תכלית, הם מעל התכליתיות (שעל כן ניתן גם לוותר עליהם). אף השבת בעצם לא הוסיפה לבריאה מאומה, וכבר נברא העולם שלם בששת הימים, השבת עדייה של הבריאה היא, לאחר ומעבר לכל המעשים, היא קצה סופם ותכליתם.

[1] אמנם מסכת כלים גדולה הימנה, שיש בה שלשים פרקים, אלא שבכמה כתבי יד נחלקת מסכת זו לשלש מסכתות – שערים: קמא, מציעא ובתרא, כדרך שנחלקת מסכת נזיקין לשלש בבות. אף התוספתא למסכת כלים נחלקת לשלש בבות.

[2] כי רבי הוא שסידר גם את פרקי המשנה, משמיע רב שרירא גאון באיגרתו: "אבל הילכתא ופרקי דבל מסכתא ומסכתא הרי תרצינון רבי, חדא בתר הדא" (מהד' ב"מ לוין עמ' 32–33) וראה שם הגהת המהדיר: "ומה שכתב בסדר אמוראים ותנאים 'רבנן סבוראי תקנו פרקים של כל תנאי כסדרן' לא שהם תיקנו הפרקים של המסכתות... אלא הכוונה למה שיש לפנינו בגמ' שסוגיותיה מחולקות לפי חלקי המשנה".

אמנם בסידור הפרקים בתוך המסכתות מצינו שינויים אחדים בין בבלי לירושלמי, בין נוסח במשנה לנוסח בתלמוד. כמה מהם נמנו ע"י הגר"ר מרגליות בספרו יסוד המשנה ועריכתה עמ' ל–לא.

[3] ומפרק יד ניתן היה להשמיט משנה ראשונה ולצרפה לפרק יג, שהרי אף משנה זו ממשיכה לעסוק באיסור צידה כמשניות האחרונות של פרק יג.

[4] הבאר הששי, במהדורת "יהדות" תשל"א עמוד קב ואילך. וראה גם דבריו ב"אור חדש" עמ' קס"ב במהדורה זאת.

[5] "תפארת ישראל" פרק כ"ו.

[6] ראה אודותיו בספרו של הרי"ל מימון "תולדות הגר"א", עמ' שס"ד והלאה. מסתבר שיסדו רבינו הקדוש, ולימים רחוקים באו בו הוספות משל הגר"א ובנו הר"א. והרנ"ח מקוברין הוסיף למאמרים ציוני מקורות.

[7] זה המספר הגדול ביותר של עשרונים שנזקקו להם במקדש לענין אחד. ראוי להזכיר כי לחם הפנים נערך היה בשבת ונתחלק לכהנים בשבת.

[8] אף כאן המספר הרב ביותר של כהנים לצורך קרבן אחד.

[9] ואין לך בכל מזמורי תהילים כותרת כזאת אלא בשיר חנוכת הבית ושיר ליום השבת בלבד.

[10] סמיכות זאת מצאנו גם בדברי הנביאים. יחזקאל מוכיח על כי "טמאו את מקדשי ביום ההוא ואת שבתותי חללו" (כג, לח) וישעיה (נ"ו) מבטיח בשם ה': "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי... ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם... ובני הנכר... כל שומר שבת מחללו... והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי".

[11] וראה שם בתוס' על הנוסח והמשמעות.

על משמעויות פנימיות של זיקת שבת ומקדש העמיד הר"י הדרי במסתו "שבתה של ירושלים".

ראוי לעמוד על כך שלעומת קדושת הזמן – השבת, המתאפיינת במנוחה, הרי המאפיין את קדושת המקום הוא העבודה, המלאכה והפעילות. שהשבת נתונה נתונה היא להם מלמעלה, ועניינם בה המנוחה. לעומתה מקדש מעשי ידי בני אדם הוא (ראה כתובות ה. מקדש – מעשה ידיהם של צדיקים), הם נתבעים לעמול ולפעול כדי לאפשר הקדושה.

[12] חגיגה י: ביצה יג: ועוד.

[13] ראה כלכלת שבת לבעל תפארת ישראל בהקדמתו למסכת, על היות הגדרים הרבים נובעים מהכלל היסודי של מלאכת מחשבת, וראה גם ב"ערוך השולחן" סימן רמ"ב, כ–כח.

[14] בקטעי גניזה מוצאים בפרקים ממסכת שבת שמות משמרות כהונה לכ"ד הפרקים משמר לפרק. ראה על כך במאמרו של פרופ' א. אורבך ב"תרביץ" מב תשל"ג עמ' 309.

[15] פרק ג', דברי ר' שמעון לקוחים מתוך המדרשים רבה ותנחומא לכתוב "ויתן אל משה ככלתו לדבר עמו" (שמות לא,יח), שדרשו 'ככלתו' לשון כלה.

[16] מה ענין רב אשי לקביעת מספר פרקי המסכת? ראה בהערות של הרב שעוועל והעלה אפשרויות אחדות שהמסתברת שבהן שנפלה כאן ט"ס וצריך להיות "ר"י הנשיא".

[17] ראה אונקלוס במכילתא שם. והארכנו בזה במקום אחר במסה על נוי של ירושלים.