מועד קטן | דף כא | תפילין לאבל

במסגרת העיסוק בדיני אבלות דנה הגמרא בסוגייתנו באיסורו של האבל להניח תפילין. הגמרא לומדת איסור זה מן הפסוק האמור ביחס ליחזקאל – "פארך חבוש עליך": יחזקאל נצטווה שלא לנהוג אבלות, ולכן היה עליו להניח תפילין, וזאת בניגוד לאבלים אחרים, המצווים שלא לעשות זאת (ראו עוד בעניין זה בעיונו של הרב אברהם סתיו לדף טו).

את טעמו של איסור זה הסביר רש"י במסכת סוכה (כה ע"א):

"שנאמר בהן פאר... ואבל לאו בר פאר הוא, וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל".

מדבריו של רש"י עולה שאיסור הנחת התפילין הוא חלק מדיני האבלות, בדומה לשאר ניהוגי האבלות, המבטאים את צערו של האבל. כך עולה גם מדברי הרמב"ם, שהביא איסור זה בתוך דיני אבלות (הלכות אבל ד, ט; בדומה לסוגייתנו, שבה הובאו הדברים כחלק משאר דיני האבלות).

אולם מדברי רש"י במסכת כתובות (ו ע"ב) עולה הבנה שונה:

"שנאמר בהן פאר... ואבל מעולל בעפר קרנו וראשו, ואין זה פאר לתפילין".

מדברים אלו נראה שמדובר באיסור השייך לדיני תפילין – אבל המניח תפילין מתוך יגון ושפלות הרוח מבזה את התפילין, האמורות להילבש מתוך פאר.

אפשר שלדעת רש"י אכן מדובר בשני איסורים, וכל אחד מהם בא לידי ביטוי בזמן אחר: בימי האבל הראשונים, שבהם האבלות חמורה יותר, שייך הטעם הראשון – האבל צריך להימנע מהתפארות בתפילין. אולם גם בימי האבלות האחרונים, שבהם האבלות קלה יותר, שייך לעיתים הטעם השני – הפגיעה בתפילין, וכפי שאומר הרמב"ן בספרו תורת האדם (שער האבל, ענין האבלות):

"ומבעיא ליה לאבל ליתובי דעתיה ולכווני לביה לתפילין... הילכך מניח להו בישוב דעתו, אבל בשעת הבכי ובשעת ההספד אינו מניח".

הרמב"ן מתייחס לחובת לכוון את הלב לתפילין, אך אפשר שיש לומר זאת גם ביחס לטעמו של רש"י – יש להניח את התפילין מתוך מצב רוח ההולם אותן, ותחושותיו הקשות של האבל מונעות זאת ממנו.

שאלה נוספת העשויה להתקשר לענייננו נוגעת לאדם שאחד מקרוביו נפטר בחול המועד. אף שכיום נהוג ברוב קהילות ארץ ישראל להימנע מהנחת תפילין בחול המועד, בדומה לשבתות ולימים טוב, בעבר (וכך גם בחלק מקהילות חו"ל היום) היה מקובל להניח תפילין בחול המועד כבימות החול. מצד דיני אבלות – בחול המועד אין לנהוג אבלות בפרהסיא, ויש לקיים רק דיני אבלות שבצנעה. אם כן, האם אדם הנוהג להניח תפילין בחול המועד צריך לעשות זאת גם בימי אבלותו?

האחרונים נחלקו בעניין זה (ראו מגן אברהם תקמח, ה ומשכנות יעקב ב, כה). דיונם נסוב בעיקר סביב האיסור הנובע מדיני אבלות, והם עוסקים במעמדה של האבלות בחול המועד. אולם אפשר שעל פי הטעם השני שהזכיר רש"י – הפגיעה בתפארתן של התפילין – אין להניח תפילין במקרה כזה מסיבה אחרת: אף שהאדם אינו מצווה לנהוג אבלות, תחושתו הפנימית בימים הראשונים היא אכן תחושה של "ואחריתה כיום מר", ואין זה ראוי לתפילין.