מגילה | דף יח | הפסקה בקריאת מגילה
במשנה בדף יז ע"א נאמר שהקורא את המגילה "לסירוגין" יצא, והגמרא בסוגייתנו מסבירה את פירושו של דין זה:
"לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין, שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי: עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין?".
מדברי אמתו של רבי למדו חכמים שדין המשנה מתייחס לאדם הקורא את המגילה בהפסקות, והמשנה פסקה שיצא ידי חובה במקרה כזה. בהמשך הסוגיה הובאה מחלוקת אמוראים בשאלה אם דין זה נכון גם כאשר אדם הפסיק למשך זמן שיש בו כדי לגמור כולה. למעשה פסק השולחן ערוך (אורח חיים תרצ, ה):
"קראה סרוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואח"כ חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא".
אומנם, המשנה ברורה (בשער הציון שם סקי"ח) דייק מלשון המשנה שמדובר בדין בדיעבד בלבד, ואילו לכתחילה אסור להפסיק בקריאה לזמן ממושך:
"לשהות הרבה אסור לכתחלה אפילו בלי שיחה, דהא קראה בסרוגין יצא קתני, והיינו דיעבד".
וכן פסק הרמ"א שם שגוערים במי שמפסיק בדיבור באמצע הקריאה.
מדוע אסור לכתחילה להפסיק באמצע קריאת המגילה?
טעם אחד הובא בתשובת הרשב"א (א, רמד): "והסח גוערין בו כדי שיכוין לבו למצוה" – ההפסקה באמצע הקריאה מסיחה את דעתו של האדם ומפריעה לכוונתו. טעם אחר הובא בדברי הלבוש (אורח חיים תרצ, ה): "אין להפסיק בקריאת המגילה, מפני שנקראת אגרת, ודרך אגרת לקרותו בלא הפסקה". לדעת הלבוש דין ההפסקה אינו דין כללי של כוונה במצוות, אלא דין מיוחד בקריאת המגילה, הצריכה להיעשות כקריאת איגרת.
נפקא מינה חשובה בין שני הטעמים יכולה להיות בשאלת הדיבורים המותרים במהלך הקריאה. במשנה (יז ע"א) נאמר:
"היה כותבה, דורשה ומגיהה, אם כוון לבו יצא".
דין זה, שהדורש את המגילה יוצא ידי חובת קריאה, מעורר שאלה: הרי הדורש את המגילה מפסיק בדיבור תוך כדי הקריאה! הרא"ש (מגילה ב, א) עמד על שאלה זו ויישב אותה בשתי דרכים:
"אע"פ שאסור להפסיק במגילה כדאיתא בפרק שני דמגילה, והכא כשמשמיע הדרשה לרבים או דורש בינו לבינו נמצא שמפסיק בקריאתה, מכל מקום יצא בדיעבד,
אי נמי כיון שאינו דורש אלא בענינו של מגילה אין זה חשוב הפסק, והכי איתא בירושלמי: ודורשה ובלבד שלא יפליגו דעתם לענינים אחרים".
מתשובתו השנייה של הרא"ש, אשר נראית כעיקרית יותר, עולה שמותר לאדם לדבר ולדרוש בענייני המגילה גם באמצע הקריאה, וכך אכן פסק גם השלחן ערוך (אורח חיים תרצ, יג):
"ולא יפסיק בה בענינים אחרים כשדורשה, שאסור להפסיק בה בענינים אחרים".
חשוב לשים לב לכך שההיגיון הפנימי של היתר זה ברור יותר לפי שיטת הרשב"א, אשר חושש רק לאובדן הכוונה, ואילו לפי שיטת הלבוש ייתכן שגם דיבור בעניינה של המגילה יהיה אסור, משום שהוא מפריע לקריאתה כאיגרת.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)