מגילה | דף ז | נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב

הגמרא בדף ז ע"א מביאה שתי מימרות סותרות של שמואל – האחת קובעת שמגילת אסתר "אינה מטמאה את הידים", כלומר אינה נחשבת חלק מכתבי הקודש, ואילו השנייה קובעת שהמגילה נאמרה "ברוח הקודש". בעקבות זאת מסיקה הגמרא שהמגילה "נאמרה לקרות ולא נאמרה ליכתוב". מה משמעותה של קביעה זו?

רש"י פירש ש"מגילה לא ניתנה ליכתב, אלא לגורסה על פה ולקרותה". מדבריו נראה שאכן לדעת שמואל אין צורך לכתוב את המגילה, אלא שיש לקרוא את נוסח המגילה בעל פה, ונראה שהסיבה לכתיבתה אינה אלא משיקולי נוחות – קשה לקרוא את הנוסח המדויק בלא סיוע מן הכתב. החתם סופר על אתר הרחיב קביעה זו, והסביר שלפי שמואל אין צורך אף לקרוא את המגילה בלשונה המדויקת, ודי בסיפור המעשה בלשון אחרת:

"נלע"ד דנאמרה לקרות היינו לספר המעשה בכל שנה דוגמת יציאת מצרים בליל פסח בלי סדר וכוונה כי אם כל א' יספר באר היטב לבני ביתו עובדא הכי הוה".

אם כן, על פי רש"י והחתם סופר שמואל אכן סובר שמגילת אסתר אינה נחשבת חלק מכתבי הקודש. התוספות על אתר צמצמו קביעה זו, והסבירו שהדברים אמורים מדאורייתא בלבד, אך מדרבנן יש חובה לכתוב את המגילה.

נראה שיש כאן הבחנה בין שני רבדים ביחס למגילה – קריאתה כחלק ממצוות פרסום הנס, וכתיבתה כחלק מכתבי הקודש. שמואל מקבל את הרובד הראשון, אך חולק על השני וסובר שהמגילה אינה חלק מכתבי הקודש. אומנם, לפי התוספות הוא מקבל גם את הרובד השני, אלא שלדעתו הוא מדרבנן בלבד.

על פי זה הסביר האור שמח דעה ייחודית, שרבים עמלו להסבירה, ביחס לקריאת המגילה על ידי נשים. בעל הלכות גדולות פסק שנשים יכולות לקרוא את המגילה, ואף להוציא זו את זו ידי חובתן, אך גברים אינם יכולים לצאת ידי חובה בקריאה זו. כך כתב האור שמח (מגילה א, א):

"ונראה פשוט דלזכר הנס מחויבים לקרות המגילה, אבל מצי לקרותה בעל פה, לא מן הכתב, וכן איתא בגמרא שמואל דסבר נאמרה לקרות ולא נאמרה לכתוב, וכבר פירשו בתוספות... דאין זה ברוח הקודש לכתוב אלא מדרבנן, ומפרש הגמרא דמאן דסבר נאמרה לכתוב הוא מקרא ד'כתוב זאת זכרון בספר'... וקרא זה נאמר גבי מחיית עמלק, והחינוך כתב דנשים אינן במצות זכירת ומחיית עמלק, דלאו בני כיבוש נינהו, א"כ בנשים דליכא אסמכתא מקרא זה, בהם נאמרה לקרות ברוח הקודש, היינו מדברי קבלה, אבל לקרות מתוך הכתב אין זה אלא מדרבנן, ואם כן בנשים כשהאשה קוראה, והאיש מחויב לשמוע מתוך הכתב מדברי קבלה, והאשה אינה חייבת, הוי כקורא האיש בעל פה...".

על פי האור שמח, גם החולקים על שמואל וסוברים שהמגילה ניתנה להיכתב מן התורה מבחינים בין שני הרבדים – הכתיבה והקריאה. הכתיבה קשורה למצוות מחיית עמלק, הכרוכה ברישום הדברים וחקיקתם בספר לזכרון עולם, ואילו הקריאה קשורה להודאה על הנס, שדי לה בקריאה בעל פה. לכן נשים, המחויבות רק בהודאה על הנס ולא במחיית עמלק, אינן יכולות לפטור בקריאתן גברים, המחויבים בשני הרבדים של המצווה.