מגילה | דף ו | פורים קטן

המשנה בדף ו ע"ב עוסקת בקיום מצוות הפורים בשנה מעוברת, שבה יש שני 'אדרים'. הגמרא מביאה מחלוקת תנאים לגבי היחס בין שני חודשים אלו – באיזה מהם יש לקרוא את המגילה ולתת מתנות לאביונים, וכן אם יש לקרוא ארבע פרשיות באדר הראשון או בשני.

הראשונים הרחיבו את הדיון, ודנו גם בשאלה שלא הוזכרה בגמרא: מה לגבי מצוות 'משתה ושמחה' הנוהגת בפורים? האם גם היא נוהגת בי"ד באדר ראשון, המכונה 'פורים קטן'?

[יש לציין שהדברים עשויים להיות קשורים גם לשאלה איזה מהחודשים נקרא 'אדר'. שאלה זו עשויה להשפיע על דיני נדרים (ראו נדרים דף ס"ג), קביעת מועד 'בר מצווה' של מי שנולד בחודש אדר, תענית ביום 'יארצייט' וכדומה, אך לא נאריך כאן בעניינים אלו.]

התוספות על אתר (ד"ה ורבי) אכן ציינו שיש הנוהגים לעשות שמחה ומשתה בפורים קטן, אך דחו מנהג זה:

"ויש שנוהגין לעשות ימי משתה ושמחה בארבעה עשר ובחמשה עשר של אדר הראשון, וריהטא דמתניתין נמי משמע כן מדקאמר אלא מקרא מגילה בלבד ומתנות עניים, מכלל דלענין משתה ושמחה זה וזה שוין.        
ולא נהירא, דהא אמרינן בגמרא הא לענין הספד ותענית זה וזה שוין, מכלל דשמחה ומשתה ליכא, דע"כ לא תליא הא בהא, דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד...".

לפי המנהג הנזכר בתוספות, על אף ששאר מצוות הפורים – מקרא מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים – מתקיימות רק באדר ב', מצוות 'משתה ושמחה' נוהגת גם בפורים קטן, וראיה לכך – השמטת דין זה מרשימת ההבדלים שבין אדר ראשון לאדר שני. אך התוספות הקשו על כך מהעובדה שהגמרא ציינה ש"לענין הספד ותענית – זה וזה שוין", ומשמע שדווקא דברים אלו נתייחדו, ואילו משתה ושמחה אינם נוהגים בפורים קטן.

הסבר לעניין זה מצוי בתשובתו של החתם סופר, שהסתמך על דבריו של הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם (שורש ב), שלפיהם מקרא מגילה יסודו מדאורייתא (על פי ה'קל וחומר' המובא בגמרא להלן יד ע"א – "מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?"). החתם סופר (א, רח) סייג זאת:

"ומ"ש דפורים וחנוכה וכל ימי מגילת תענית לעשות זכר לנס ממות לחיים הוא דאורייתא ממש... מכל מקום היינו לעשות שום זכר לנס, אבל איכות וכמות הזכרון ההוא הוא מדרבנן, כגון קריאת מגלה ומשלוח מנות והדלקת נרות בחנוכה הכל מדרבנן, אבל לעשות שום זכר קצת ולכל הפחות לאסרו בהספד ותענית הוא דאורייתא...".

לדעת החתם סופר, יש חובה מדאורייתא לעשות זכר לנס שנעשה לישראל, אלא שהדרך לעשות זאת נתונה לשיקול דעתם של החכמים. החתם סופר מסביר על פי זה את הדעה שמצוות 'משתה ושמחה' אינה נוהגת בפורים קטן, בעוד איסור ההספד והתענית שייך גם בו:

"ובזה נתיישב לי מ"ט וסברא לאסור בהספד ותענית בי"ד וט"ו באדר הראשון, ממה נפשך – אם אין עושין אותו פורים ממש מה ענין לאוסרו בהספד ותענית. והנה בלאו הכי נמי צריך עיון מה ראו באמת לקבוע פורים בשני משום מסמך גאולה לגאולה עדיף, הלא זריזין מקדימין למצות ואין מעבירין על המצות עדיף מעשות מצוה מן המובחר... ואך לפי הנחה שהנחנו שעכ"פ מדאורייתא מחוייבים לעשות שום זכר לכל הפחות לאוסרו בהספד ותענית, א"כ מחוייבים לעשות מיד באדר הראשון משום אין מעבירין על המצות, ובזה מודה ר' שמעון בן גמליאל לר' אלעזר ב"ר שמעון, אך מה שהוספנו אנחנו מגלה ושמחה ומשלוח מנות אנחנו קובעים ביום המובחר בשני למיסמך גאולה לגאולה".

לא הבאנו כאן את כל דבריו של החתם סופר, שפלפל עוד בעניין זה, אך די בדברים שהבאנו להבנת תורף דבריו: החיוב באדר א' הוא החיוב הבסיסי, שיסודו מדאורייתא, והוא אינו כולל את כל מצוות הפורים אלא רק את האיסור בהספד ובתענית, ואילו החיוב באדר ב' הוא החיוב שתיקנו חכמים, שגדריו נרחבים יותר והוא כולל את קריאת המגילה ושאר מצוות הפורים.

אפשר שכך יש להבין גם את המנהג שהזכירו התוספות: לפי מנהג זה, החיוב מדאורייתא אינו מסתפק באיסור 'שב ואל תעשה' – הספד ותענית, אלא דורש גם קיום כלשהו ב'קום עשה' – משתה ושמחה (אך ייתכן שגדרו של חיוב זה מצומצם יותר מזה של החיוב שתיקנו חכמים, ואכמ"ל).