מגילה | דף ג | תרגום אונקלוס

הגמרא במסכת ברכות קובעת שחובה לקרוא בכל שבת את פרשת השבוע "שנים מקרא ואחד תרגום". התרגום שאליו מתייחסת הגמרא שם הוא זה המכונה בפינו "תרגום אונקלוס". בגמרא בסוגייתנו נאמר:

"ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע... ותרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו? והא אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב, מאי דכתיב 'ויקראו בספר תורת הא-להים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא', 'ויקראו בספר תורת הא-להים' – זה מקרא, 'מפרש' – זה תרגום... שכחום וחזרו ויסדום".

הגמרא מסבירה שתרגום התורה לארמית היה קיים עוד לפני דור התנאים שבו חי אונקלוס הגר, אלא שהוא נשכח, ואונקלוס חזר וייסדו. אין ספק שיש משמעות סמלית רבה בכך שדווקא גר, המצטרף לעם ישראל מן החוץ, מבקש 'להנגיש' את התורה גם לאלה שאינם דוברים את השפה העברית, ומתרגם אותה לארמית.

בגמרא נאמר שהתרגום קדם לאונקלוס, אלא שהוא נשכח. עד כמה קדם התרגום לאונקלוס? בפסיקתא (פרשת שמיני) נאמר שהתרגום ניתן למשה בסיני, והדבר צוטט בדברי המפרשים (ראה למשל רש"י קידושין דף מ"ט) והפוסקים. בניסוח שונה מעט יש שכתבו (ראה טור אורח חיים סוף סימן קמ"ה) שהתרגום ניתן "ברוח הקודש", כנראה לאחד הנביאים או החכמים הקדמונים.

הגמרא מסבירה שהארץ "נזדעזעה" על תרגום הנביאים של יונתן בן עוזיאל, שכן התרגום מגלה וחושף עניינים שראוי היה שיישארו סתומים ומובנים אך ורק ליודעי חן. עם זאת, על תרגום התורה הארץ לא נזדעזעה, שכן ככלל התורה מובנת אף בלא תרגום. הערה זו נוגעת מאוד ליסוד תקנת שניים מקרא ואחד תרגום. תקנה זו עשויה להתבאר בשתי דרכים:

א. יש לקרוא גם את התרגום כדי להבין טוב יותר את הנאמר.         
ב. יש לקרוא את התרגום משום שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מן התורה, שכן הוא ניתן מסיני.

סוגייתנו, כמובן, נוטה יותר לדרך השנייה, שכן נאמר כאן בפירוש שהתורה אמורה להיות מובנת, פחות או יותר, אף בלי התרגום. כך או כך, חקירה זו באה לידי ביטוי במחלוקת ידועה בין הראשונים. עוד בימי הראשונים, רבים משלומי אמוני ישראל לא הבינו את השפה הארמית, ולכן ביקשו רבים לבטל את קריאת התרגום, ולהעדיף במקומו פירוש ברור ובהיר יותר. להלכה נחלקו בכך ראשונים, כפי שכתב הסמ"ג (עשין יט):

"אמרינן בברכות... שחייב אדם להשלים פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום... ואני דנתי לפני רבותי שהפירוש מועיל יותר מן התרגום, והודו לי רבותי. ולא נראה לרבינו יצחק, וכן אמר רב עמרם שהשיב רב נטרונאי דוקא תרגום שזכה לינתן בסיני".

בעקבות הסמ"ג נחלקו גדולי הפוסקים בהכרעת ההלכה. הטור (אורח חיים סימן רפ"ה) קבע שניתן לקרוא את פירוש רש"י במקום התרגום, ובשולחן ערוך (אורח חיים רפה, ב) פסק:

"אם למד הפרשה בפירוש רש"י חשוב כמו תרגום, וירא שמים יקרא תרגום וגם פירוש רש"י".

וכתב החיד"א בברכי יוסף על אתר:

"מהרש"ל בספר ים של שלמה... כתב דאם אינו יכול ללמוד שניהם יקרא פירש"י ולא תרגום, ע"ש. אבל לפי מה שכתבו חכמי האמת יש קפידא בתרגום, ולכן אם אין לו שהות ללמוד שניהם ילמוד תרגום".

כאמור, המחלוקת תלויה בחקירתנו: אם יש חובת קריאה ואמירה, ניתן לדרוש את קריאת התרגום דווקא, אשר על פי המסורת ניתן למשה בסיני. ברם, אם מדובר בחובת לימוד תורה ועיסוק בתורה שבכתב, העיקר הוא בהבנת הדברים, וכדרך שהוסיף המשנה ברורה שם:

"מי שאינו בר הכי שיבין את פירש"י ראוי לקרות בפירוש התורה שיש בלשון אשכנז בזמנינו, כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו, המבארים את הפרשה ע"פ פירש"י ושאר חכמינו ז"ל הבנוים על יסוד התלמוד".