שו"ת עם הרב עמיטל

המאמר פורסם בעלון שבות מס' 1, כ"ג אדר א' תש"ל

שאלה: כאשר משתמשים בעמודי האוהלים (אוהלים הודיים או אוהלי סיירים וגובה העמוד עשרה טפחים) לערוב של צורת הפתח - האם האוהל מבטל את הפתח?

תשובה: דין זה נראה ששנוי במחלוקת. בתקון ערובין שבסוף ספר מקור חיים כותב: "עוד ראיתי שתוחבים הקנים של צורת הפתח בתוך הבית עד לארץ או בתוך גדר המוקף מד' רוחותיו בפנים, והא ודאי לאו כלום הוא כי הלחי בעינן שתעמוד בחוץ בשביל היכר דמה שעומד בתוך דבר המוקף לאו כלום הוא דדבר המוקף כמאן דמליא דמי וזהו פשוט, אין צריך לראיה". הדברים מובאים בשערי תשובה (סימן שסג סעיף קטן ז) וכמו כן מובאים להלכה במשנה ברורה (שם סעיף קטן קיג). ובתשובות בית שלמה (חלק א סימן נה סעיף ה) כתב שדברי המקור חיים תמוהים אלא שכבר נתפשט המנהג להחמיר כדבריו.

ובאמת אף על פי שדעת המקור חיים שזהו פשוט ואין צריך לראיה, רבים חולקים עליו. לעצם דברי המקור חיים כבר העיר בצדק האבני נזר (סימן רצ) שאף שלפום ריהטא דלישנא אחת דבר המקור חיים, האמת יורה דרכו דשתים שמענו מדבריו לפסול: א. משום דלא הוי היכר. ב. משום דדבר המקיף כמאן דמליא דמי. באשר לטעם הראשון כבר קדמו הפנים מאירות בתשובותיו (סימן כה), ועיין בחתם סופר (אורח חיים סימן צו) שדוחה את דבריו וכן דעת האבני נזר (סימן רצא). ואשר לטעם השני כבר העירו האחרונים שזה תלוי במחלוקת הראשונים אם רק במקורה אמרינן כמאן דמליא. בשאלה שלפנינו לכאורה הענין יותר חמור כי מדובר כאן באהל מקורה שלכל הדעות כמאן דמליא דמי. אך לעומת זאת יש לומר שדוקא משום דכמליא דמי יוכל האהל כולו להצטרף לקנה של צורת הפתח שהרי בקנה של צורת הפתח אין פסול גם אם רחב ד'. סברא זו נזכרה כבר באבני נזר (שם), ואם נחשיב את האהל כקנה של צורת הפתח יורד הפסול שלא ניכר מבחוץ, שהוא עיקר טעמו של המקור חיים וההולכים אחריו. ועיין בתשובות מהרש"ם (חלק א סימן רו) שמתיר הלכה למעשה להשתמש בבית כולו למזוזת צורת הפתח ומשמע שם שאפילו לא בשעת הדחק. על כן נראה שבצבא ובשעת הדחק ודאי שיש לסמוך על האבני נזר והמהרש"ם להחשיב את האהל כולו למזוזת צורת הפתח.

---

שאלה: במקרה של נסיעה בשבת שהיתה לכאורה לצורך בטחוני אך בסופו של דבר הובררה כמיותרת, כלומר שלא היתה לצורך בטחוני כלל, האם יש לנוסעים אלפים אמה לכל רוח כדין "היוצאים להציל" ממקום הגיעם?

תשובה: משנה מפורשת בערובין (דף מד ע"ב): "מי שיצא ברשות ואמרו לו כבר נעשה מעשה יש לו אלפים אמה לכל רוח". וכן נפסק ברמב"ם (הלכות שבת פרק כז הלכה יז) ובשולחן ערוך (סימן תז סעיף ב).

---

שאלה: האם מותר לשטוף כלים בשבת לאחר סעודה שלישית?

תשובה: גמרא מפורשת במסכת שבת (דף קיח ע"א) [וכן נפסק בשולחן ערוך סימן שכג סעיף ו]: "מן המנחה ואילך שוב אין מדיח אבל כוסות וכו' מדיח כל היום כולו לפי שאין קבע לשתיה". העצה של הדחה ושתיה לאחר מכן הויא הערמה כדמשמע בשבת (דף קיז ע"ב): "נשברה לו חבית בראש גגו, מביא כלי וקולט ולבד שלא יביא כלי אחר. נזדמנו לו אורחים מביא כלי אחר וקולט וכו' ואין מערימים בכך". ופירש רש"י: "לזמן אורחים שאינם צריכים לאכול ויותירו". והדבר תלוי בשאלה האם הערמה באסור דרבנן התירו. מהגמרא בשבת (דף קלט ע"ב): משמע דהערמה בדרבנן התירו רק לתלמיד חכם, וכידוע אין דין תלמיד חכם בזמן הזה. אך למעשה הרבה אחרונים מסתמכים על הבכור שור (פסחים דף כא ע"א) שקבע שבאסור דרבנן מערימים, לגבי מכירת חמץ. המקור חיים בהלכות פסח (סימן תמ) מדבר על כך, והשולחן ערוך בכמה מקומות מסתמך על הבכור שור ומתיר הערמה בדרבנן אפילו לא לתלמיד חכם. ואולי כאן הדבר קל יותר שהרי התירו להדיח כוסות אפילו אינו צריך אלא לכוס אחת. הדבר אמנם תמוה בעיני אך הדין נזכר ללא עוררין במגן אברהם (שם סעיף קטן ח) ובמשנה ברורה (שם סעיף קטן כו) ועל כן נראה שיש על מי לסמוך ולהתיר על ידי הערמה.