הביטוי 'בכסה ליום חגנו' הגמרא דורשת על ראש השנה ש'החודש מתכסה בו'. כדי להעמיק בעניין הרב הציג שתי מערכות זמן שונות - מערכת זמן אנושית ומערכת זמן אסטרונומית. לאור זאת התעסק באופי של ראש השנה ובאופי של ראש חודש, לקרבנות שמקריבים בהם ולתפילת המוסף שמתפללים בהם.

File

סיכום מאת דוד שמעון גרשוביץ, לא עבר את ביקורת הרב.

בכסה ליום חגנו

הקדמה

הגמרא מביאה דרשה של פסוק בתהלים על ראש השנה, כאשר הדרשה מאפיינת את ראש השנה כיום ש'החודש מתכסה בו':

אמר רבי אבהו: מאי קראה - תקעו בחדש שופר (בכסא) +מסורת הש"ס: בכסה+ ליום חגנו, איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה, וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב.[1]

נחלקו הראשונים בהבנת האפיון שהגמרא נותנת לראש השנה. רש"י מסביר שפירוש דברי הגמרא הוא שבראש השנה הירח מתכסה, כיוון שראש השנה חל בראש חודש, והירח לא נראה. אולם, התוס' מעדיפים פירוש אחר, הקושר את ראש השנה עם ר"ח:

איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו' - פרש"י שהלבנה אינה נראית וקשה לפי' זה דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה לכך פר"ת [שר"ח] מזדמן בו כלומר שרגיל לבא בו וכסא לשון זמן כמו ליום הכסא יבא ביתו.

דברים אלה דורשים מאיתנו להבין את היחס שבין ראש השנה לבין ראש חודש, והאם השילוב ביניהם הוא מקרי בלבד, או שמא יש ביניהם קשר מהותי.

זמן אנושי וזמן טבעי

כאשר אנו מתייחסים למעגלי זמן ניתן לדבר על מעגלי זמן אסטרונומיים ואפשר לדבר על מעגלי זמן אנושיים. יחידות הזמן הבסיסיות הן יום, שבוע, חודש ושנה. שבוע הוא מעגל זמן אנושי לחלוטין, כיוון שאין לו שום בסיס אסטרונומי. לשאר יחידות הזמן – יום, חודש ושנה – יש בסיס אסטרונומי. היום הוא סיבוב כדור הארץ סביב עצמו, החודש הוא סיבוב של הירח סביב כדור הארץ והשנה היא סיבוב של כדור הארץ סביב השמש. עם זאת, ניתן להתייחס לכל אחד מיחידות אלה גם באופן שאיננו אסטרונומי.

מבחינה אסטרונומית הלילה קודם ליום, כפי שכתוב 'ויהי ערב ויהי בוקר'. אולם. מבחינה אנושית היום קודם ללילה, שהרי האדם פועל ביום, ובסוף היום הולך לנוח בלילה. אגב, זו הסיבה שבעבודת בית המקדש הלילה הולך אחר היום, כיוון שעבודת הקרבנות היא עבודה אנושית, שהאדם פועל בה, וממילא מערכת הזמן בה היא מתנהלת היא מערכת זמן אנושית.

גם המעגל החודשי ניתן לפרשנות אנושית. החודש האסטרונומי לא מורכב מימים, אלא הסיבוב של הירח סביב כדור הארץ נגמר לאחר 29 ימים ומספר שעות ומספר חלקים. ההתייחסות לחודש כשלושים ימים או עשרים ותשעה ימים היא התייחסות לחודש כיחידה אנושית.

מה שנכון לגבי חודש, נכון גם לגבי שנה. ניתן לדבר על שנה כמספר ימים וניתן לדבר על שנה כמספר חודשים. הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט בגמרא בראש השנה המוכיחה שראש השנה לשקלים הוא א ניסן ולא א תשרי:

ולתרומת שקלים. מנלן? - אמר רבי יאשיה: אמר קרא זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה. אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וגמרי שנה, שנה מניסן, דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה. - ולגמור שנה שנה מתשרי, דכתיב מראשית השנה! - דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים, ואין דנין שנה שיש עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים.[2]

הגמרא מבחינה בין שנה של חודשים לבין שנה שאין עימה חודשים. שנה שיש עימה חודשים היא שנה אנושית – השנה מבחינת הרגלים היא שנה אנושית, כי הרגלים מבוססים על אירועים היסטוריים של עמ"י. כך גם השנה של עבודת ביהמ"ק, כפי שכבר הזכרנו, שהעבודה היא עבודה אנושית. מנגד, השנה של הגשם היא השנה הטבעית, האסטרונומית. זו בעצם טענת הגמרא – ניתן ללמוד משנה של הרגלים לשנה של עבודת ביהמ"ק, ולא ניתן ללמוד משנה של גשמים לשנה של עבודת ביהמ"ק.

במילים אחרות, ניתן לטעון ששנה שמשית היא שנה אסטרונומית, ושנה ירחית היא שנה אנושית (אין שום משמעות אסטרונומית לשנה ירחית – היא מורכבת משנים עשר סיבובים של הירח סביב כדור הארץ, אך הבחירה במספר 12 היא שרירותית לחלוטין).

בין ראש חודש לראש השנה

תפילה

המשנה בעירובין מביאה את דברי ר' דוסא הסובר שיש להזכיר את ראש חודש בתפילת ראש השנה, וחכמים חולקים עליו:

רבי דוסא בן הרכינס אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר: החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה אם היום אם למחר, ולמחר הוא אומר: אם היום אם אמש, ולא הודו לו חכמים.[3]

במבט ראשון היה נראה שהמחלוקת בין ר' דוסא לחכמים היא האם קדושת ראש חודש כלולה בתוך קדושת ראש השנה, או שמא אלו שתי קדושות נפרדות שיש להתייחס אליהן בנפרד. אולם, הגמרא מסבירה שהמחלוקת איננה כל כך קיצונית, שהרי מבחינת קרבנות המוספים רואים שיש להתייחס לראש חודש בראש השנה, וכל המחלוקת היא האם יש ללמוד מקרבנות המוספים גם לתפילה, או שמא 'זיכרון' אחד מספיק גם לראש השנה וגם לראש חודש:

רבי דוסא אומר העובר לפני התיבה כו'. אמר רבה: כי הוינן בי רב הונא, איבעיא לן: מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה? כיון דחלוקין במוספין אמרינן, או דילמא: זכרון אחד עולה לכאן ולכאן? אמר לן; תניתוה, רבי דוסא אומר: העובר לפני התיבה כו'. מאי לאו להזכיר? - לא, להתנות.[4]

לאור הדברים שהקדמנו לגבי מערכות הזמן האנושית והאסטרונומית, נראה שמהלך הגמרא מתבהר יותר. מבחינת הקדושה, ברור לחלוטין שקדושת ראש השנה וקדושת ראש חודש הן שתי קדושות שונות, וזו הסיבה לכך שמקריבים את קרבנות ראש חודש בראש השנה. אולם, מבחינת אופי הימים הללו, ניתן לומר שגם ראש חודש וגם ראש השנה הם מועדים במעגל הזמן האנושי. היום של ראש חודש בכל חודש נקבע ע"י בית הדין, וראש השנה הוא סיום שנים עשר חודשים ירחיים (ולא מהווה סוף שנה שמשית). כיוון ששניהם בעלי אותו אופי, 'זיכרון אחד עולה לשניהם'.

לסיכום הדברים, ניתן להציע שתי הבנות במחלוקת ר' דוסא וחכמים:

1. לדעת ר' דוסא התפילה מייצגת את קדושת היום, ולכן יש צורך להתייחס גם לראש חודש, שהוא קדושה בפני עצמה, והראיה שמקריבים קרבן ראש חודש בראש השנה. לעומת זאת, לדעת חכמים התפילה קשורה לאופי היום, והאופי של ראש השנה ושל ראש חודש הוא של מעגל הזמן האנושי, ולכן זיכרון אחד עולה לשניהם.
2. לכו"ע התפילה לא קשורה לקדושת היום אלא לאופי היום, ולדעת חכמים גם ראש חודש וגם ראש השנה הם בעלי אופי של מעגל הזמן האנושי, ואילו לדעת ר' דוסא ראש חודש הוא בעל אופי של מעגל הזמן האסטרונומי בניגוד לראש השנה, ולכן יש להזכיר את שניהם בתפילה.

שעיר חטאת

פירוש נוסף המובא בתוס' לביטוי 'החודש מתכסה בו' שם דגש על שעיר החטאת של ראש חודש, שלא הוזכר בתורה כמוקרב בראש השנה:

ורבינו משולם פירש מתכסה שלא היה שעיר של ר"ח קרב בו.

בראשונים עולה שיטה לפיה לא מקריבים שעיר חטאת של ראש חודש בראש השנה. כך למשל בריטב"א:

וכן פירשו בו אחרים שאין שעיר דר"ח קרב בר"ה שהרי כתוב מלבד עולת החדש ולא אמר מלבד חטאת החדש כמו שנאמר מלבד חטאת הכפורים.[5]

כדי להבין את המחלוקת צריך להבין מדוע מקריבים חטאות ברגלים ובראשי חודשים. המשניות בשבועות מדברות על כך ששעירי הרגלים ושל ראשי החודשים מכפרים על טומאת מקדש וחודשיו. ניתן להציע שני כיוונים בהבנת הדברים:

1. קרבן החטאת המוקרב ברגלים ובראשי חודשים הוא חלק מקיום היום, כמו שאר קרבנות המוספים. אולם, כדי להקריב חטאת צריך סיבה, וכדי למלא צורך זה קרבן החטאת מכפר על טומאת מקדש וקודשיו. אולם, הסיבה העיקרית בגללה מוקרב קרבן החטאת היא הקיום של הרגל או ראש חודש, כמו שאר קרבנות המוספים.

תפיסה זו ניתן לבסס על דברי התוס' שמסבירים מדוע לא קוראים כל שבת את קרבן המוסף של שבת, אלא רק בראשי חודשים וברגלים קוראים את קרבן המוסף. אחד התירוצים שמציעים התוס' הוא שבשבת אין קרבן חטאת במוסף, וזה מעיד על כך שקרבן המוסף בשבת איננו קרבן מוסף גמור, אלא מוסף 'חלקי'. טענה זו מניחה שקרבן החטאת הוא חלק מהותי מקרבן המוסף.

2. הקיום של הרגלים וראשי חודשים נעשה בקרבנות העולה של המוספים. קרבן החטאת שמוקרב הוא נספח, שנועד לקדש ולטהר את המקדש מטומאה שאולי נוצרה במהלך העבודה במקדש מאז קרבן החטאת האחרון שהוקרב. לפי זה, הסיבה העיקרית בגללה קרבן החטאת מוקרב ברגלים ובראשי חודשים היא קדושת המקדש.

בפשטות נראה ששתי אפשרויות אלה הן העומדות בבסיס המחלוקת. אם להניח שקרבן החטאת הוא חלק מהקיום של הרגלים ושל ראשי חודשים, לא ניתן לוותר על קרבן החטאת של ראש חודש, כיוון שהוא חלק מהקיום של ראש חודש. לעומת זאת, אם נניח שקרבן החטאת של ראש חודש אינו אלא בא לקדש את המקדש ולכפר על טומאת מקדש וקודשיו. בראש השנה גם כך הדבר הזה נעשה, מצד קרבן החטאת של ראש השנה, ואין צורך בהקרבת קרבן חטאת של ראש חודש.

רבינו משולם עצמו סובר שמקריבים שעיר חטאת של ראש חודש בראש השנה, אך לא מזכירים אותו בתפילת מוסף:

והקשה רבינו תם דבתוספתא קאמר דקחשיב (ל"ו) שעירים בשנה וקא חשיב י"ב שעירים דראשי חדשים ולא מצינו י"ב אם לא היה שעיר דר"ח דר"ה והשיב לו רבינו משולם דלא עלה על לבו לומר כן אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא בהדיא של ראש חדש דראש השנה דכתיב בפינחס מלבד עולת החדש וחטאת לא הזכיר וי"מ מתכסה שאין מזכירין אותו במוסף דראש השנה ור"ת היה אומר אדרבה הואיל והיה קרב מזכירין אותו במוסף דראש השנה ותקן ר"ת לומר במוסף מלבד עולת החדש וגו' וכן תקן לומר שני שעירים כהלכתן וגו' שעיר אחד של ראש חדש ושעיר אחד של ר"ה.

ר"ת שחולק עליו סובר שמקריבים את שעיר החטאת של ראש חודש בראש השנה. נראה שאפשר להבין את המחלוקת בשני אופנים:

1. לדעת ר"ת שעיר החטאת קשור לקיום של ראש חודש ושל ראש השנה, ולכן יש להזכיר את שעיר החטאת של ראש חודש ואת שעיר החטאת של ראש השנה בתפילה. לעומת זאת, לדעת רבינו משולם שעיר החטאת של ראש חודש ושעיר החטאת של ראש השנה נועדו לכפר ואינם חלק מקיום קדושת היום, אולם הם מכפרים על שני דברים שונים, ולכן יש צורך להקריב את שניהם.
2. לכו"ע שעיר החטאת של ראש חודש ושעיר החטאת של ראש השנה נועדו לכפר על טומאת מקדש וקודשיו (על דברים שונים) ואינם חלק מקיום קדושת היום. לכן, לדעת רבינו משולם לא צריך להזכיר את שעיר החטאת של ראש חודש בתפילה, ואילו לדעת ר"ת יש להזכיר בתפילה כל קרבן שמקריבים באותו יום, כיוון שמטרת התפילה היא 'נשלמה פרים שפתינו' ואיננה קשורה דווקא לקדושת היום.