השיעור של הרב גיגי עסק במצוות סעודה ביו"ט ובאיסור תענית בו. בשלב הראשון הרב הציג מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע האם 'כולו לה' או כולו לכם' או שמא 'חציו לה' חציו לכם', וביאר את שתי השיטות. לאחר מכן הרב עסק באיסור תענית ביום טוב, בטעמיו, במספר הסעודות שיש לעשות ביו"ט ובאיסור תענית בראש השנה.

File

סיכום מאת דוד שמעון גרשוביץ, לא עבר את ביקורת הרב.

איסור תענית וחובת סעודה ביו"ט

שמחת יו"ט

הקדמה

נחלקו התנאים איזה אופי יש לתת לימים הטובים, כאשר האפשרויות הן לעשות סעודות בימים הטובים וללמוד בהם תורה:

רבי אליעזר לטעמיה, דאמר: שמחת יום טוב רשות. דתניא, רבי אליעזר אומר: אין לו לאדם ביום טוב אלא: או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר: חלקהו - חציו לה' וחציו לכם. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד? רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם, ורבי יהושע סבר: חלקהו - חציו לה' וחציו לכם.[1]

ר' אליעזר מציג שתי אלטרנטיבות קיצוניות. לפי אפשרות אחת האדם צריך לסעוד בימים טובים, ולפי אפשרות אחרת האדם צריך ללמוד תורה בימים טובים. כלומר, כל אחד צריך לבחור איזה אופי הוא נותן ליום, או אופי של סעודה או אופי של תורה. לעומת זאת, ר' יהושע מבין שאופיים של הימים הטובים צריך להיות מורכב משני הגורמים יחד – גם סעודה וגם תורה.

הגמרא תולה את השאלה האם יש מצוות שמחת יו"ט או לא במחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע. כלומר, לדעת ר' יהושע יש 'לכם' ביו"ט, ומצווה לאכול סעודה ביו"ט מדין שמחת יו"ט. ר' אליעזר חולק על כך, וסובר שאין מצוות שמחת יו"ט.

ר' אליעזר מודה בשבת שיש צורך ב'לכם', כלומר שיש מצווה לאכול. מצוות שמחה לא מצינו בשבת, הגמרא אומרת שהבסיס לחובת הסעודה בשבת היא מצוות עונג שבת:

אמר רבה: הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - וקראת לשבת ענג.[2]

אם אכן כך, לכאורה קשה על הרמב"ם שסובר שגם ביו"ט יש מצוות עונג, כמו בשבת:

כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר (ישעיהו נ"ח) לקדוש ה' מכובד וכל ימים טובים נאמר בהן (ויקרא כ"ג) מקרא קדש, וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת, וכן ראוי לאדם שלא יסעוד בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כערב שבת שדבר זה בכלל הכבוד, וכל המבזה את המועדות כאילו נטפל לעבודה זרה.[3]

לכאורה ר' אליעזר היה צריך להודות גם ביו"ט שיש חובת סעודה, לא מדין שמחת יו"ט אלא מדין עונג יו"ט, כשם שמודה שיש חובת סעודה בשבת מדין עונג שבת. כדי לתרץ קושי זה ניתן ללכת משני כיוונים:

1. לדעת ר' אליעזר אין מצוות עונג ביו"ט וגם אין מצוות שמחה ביו"ט, ולכן לדעתו אין חובת סעודה ביו"ט. בשבת יש מצוות עונג ולכן הוא מודה שיש חיוב סעודה בשבת.
2. ר' אליעזר מודה שיש מצוות עונג ביו"ט, אך היא לא יוצרת חובת סעודה ביו"ט. בשבת אין מצוות שמחה, ולכן מצוות עונג שבת מיתרגמת לחובת סעודה. ביו"ט יש מצוות שמחה, המתפרשת לדעת ר' אליעזר כ'כולו לה'', והיא זו שמתרגמת את מצוות עונג ביו"ט למשהו אחר, שאינו חובת סעודה ביו"ט.

שיטת ר' אליעזר

ההבנה הפשוטה בשיטת ר' אליעזר היא שהאדם יכול לבחור בין שתי אופציות – או ללמוד תורה כל היום או לאכול כל היום. אם האדם בוחר ב'כולו לה'' נחלקו הראשונים בהבנת ההיקף של 'כולו לה''. יש אומרים ש'כולו לה'' צריך להיות מוחלט, ולא תהיה אכילה כלל ביום טוב (פסקי הרי"ד). לעומת זאת, יש סוברים שגם 'כולו לה'' כולל את האפשרות לאכול (ואולי יש חיוב, שהרי יש איסור תענית ביו"ט). אכילה אינה סותרת 'כולו לה'', שהרי בסופו של דבר בני אדם הם יצורים חומריים, ואי אפשר לעשות 'כולו לה'' באופן מוחלט (רא"ה. גם החיד"א מבין כך, כיוון שרובו ככולו, ואם רובו לה' הרי זה ככולו לה').

רבינו חננאל מבין בשיטת ר' אליעזר שגם בצד של 'כולו לכם' מותר ללמוד ביו"ט, וגם בצד של 'כולו לה'' מותר לאכול (בניגוד לריטב"א שמפרש את דברי ר' אליעזר לתלמידיו כמתיחת ביקורת על כך שלא בחרו במסלול של כולו לה' והלכו לאכול). הנקודה היא שלדעת ר' אליעזר בצד של 'כולו לה'' אין קיום מצוות יו"ט באכילת הסעודה, ובצד של 'כולו לכם' אין קיום מצוות יו"ט בלימוד התורה.

באחרונים אפשר למצוא שיטות שמקרבות עוד יותר את דברי ר' אליעזר לדברי ר' יהושע. הבולט בהם הוא השפת אמת, שאומר שלדעת ר' אליעזר גם קיום של חציו לה' וחציו לכם אפשרי לדעת ר' אליעזר, והחידוש של ר' אליעזר הוא שאפשר גם לבחור באחד מהצדדים הקיצוניים:

ר"א אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה כו' פשט הסוגיא נראה לפע"ד דר"א ס"ל דמקיים היו"ט במה שלומד דהוי לה' ובמה שאוכל ושותה דהוי לכם ובכל אחד מהנך יוצא ואה"נ דמודה דחצי' לה' וחצי' לכם נמי מהני כיון דמתקיים היו"ט בב' הדברים רק ר"י ס"ל דע"כ צריך לקיים גם לכם ולכן לר"י שמחת יום טוב מצוה כיון דבלומד כל היום חסר לו הלכם ולכך צריך להפסיק מן הלימוד אבל לר"א א"צ להפסיק כיון דבלימוד גרידא נמי מקיים היו"ט ולהכי א"ש הא דאמר להם ר"א אכלו משמנים דבודאי מודה דבחצי' לה' וחצי' לכם נמי מקיים המצוה ואפשר שכן הי' גם דעת התוס' אבל בספרי האחרונים משמע דלר"א צריך דוקא או כולו לה' או כולו לכם ולענ"ד נראה כמ"ש גם מה דמשמע בקצת אחרונים דלר"י חצי' ממש קאמר ודאי לא נהירא.[4]

בעל המאור מבין בשיטת ר' אליעזר שיש מצוות שמחת יו"ט, ומצווה זו היא לאכול סעודה ביו"ט, אלא שקיימת אפשרות להמיר את הסעודה בלימוד תורה:

ואפי' לר"א לא נפקא שמחת יום טוב מכלל מצוה לגמרי אלא שיש לה חליפין ותמורה ביושב ושונה לפיכך הוא קורא אותה רשות.[5]

ר' יהושע

שיטת ר' יהושע פשוטה יותר להבנה, אך יש לדון בפרופורציות שבין 'חציו לה'' לבין 'חציו לכם'. מדברי הרמב"ם נראה שהוא שואף לייצר איזון גמור בין השנים (כלומר, חציו להק וחציו לכם כפשוטו):

אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.[6]

כמובן, קיימת האפשרות להבין גם באופן מתון יותר את שיטת ר' יהושע, ודי בשילוב כלשהו בין שני הצדדים.

איסור תענית ביו"ט

טעם האיסור

כפי שרמזנו, אחד הדיונים סביב שיטת ר' אליעזר הוא איסור התענית ביו"ט. נראה שאפשר לדבר על שלוש סיבות לאיסור תענית ביו"ט:

1. יום קדוש.
2. מצוות עונג.
3. מצוות שמחה.

אם לבסס את איסור התענית על קדושת היום יש גם צד לדבר על איסור תענית בראש חודש, שהרי בראש חודש בוודאי אין מצוות עונג ואין מצוות שמחה, אך יכול להיות שיש בו קדושה מסוימת. בעל המאור (שם) אכן אוסר תענית גם בראש חודש, אך רק תענית של צער ובכי (בעוד בשבתות וימים טובים גם תענית של היסח הדעת מאכילה נאסרה):

ואמר רב לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו והתם אסיקנא דר"ח דאורייתא ולא בעי חזוק ושלפניו מותר כדין שבתות וימים טובים והוא גופו אסור וחולו של מועד נמי אסור וה"מ כולהו מי דמו אהדדי ונ"ל שהתעניות חלוקות הן למיניהן והם ג' מינין יש תענית של צער ושל אבל ובכי וזו היא שאסורה בכל יום קדש ועליה שנינו במגלת תענית אלין יומיא דלא להתענאה בהון תדע דקתני לה דומיא דלא למספד אלמא בתענית של בכי קא עסיק ותאני זה הוא המין הראשון ממיני התעניות.

בראשונים אפשר למצוא ניסוח קצת שונה לעניין זה – איסור קביעת תענית ביום קדוש (וזה כולל אף ראשי חודשים). על כל פנים, זוהי רמה אחת של תעניות שנאסרו בגלל קדושת היום, והיא אולי שייכת גם בראשי חודשים. יש אומרים שאיסור תענית בראשי חודשים היא רק מדרבנן, וממילא נראה יותר בשיטתם שאיסור תענית לא קשור לקדושת היום, אלא למצוות עונג או למצוות שמחה. גם אם נאמר שאיסור תענית הוא מצד קדושת היום, בוודאי שיש לדבר גם על איסור תענית מצד מצוות עונג ומצד מצוות שמחה.

מספר הסעודות ביום טוב

שאלת מספר הסעודות שיש לאכול ביו"ט יכולה להיות מושפעת ממספר שיקולים. קיימות שלוש אפשרויות למעשה, ונפרט כל אחת מהן ואת הבסיס של כל אפשרות:

1. חובת סעודה אחת ביו"ט – בשבת יש חיוב לאכול שלוש סעודות מדין מצוות עונג. בניגוד למה שראינו ברמב"ם, יש סוברים שאין מצוות עונג ביו"ט, וממילא ביו"ט יש רק מצוות שמחה, והיא מחייבת רק בשתי סעודות ולא בשלוש. כך עולה מתוך אחת האפשרויות בבעל המאור.[7]
2. חובת שלוש סעודות ביו"ט – בהנחה שחובת שלוש סעודות בשבת נלמדת ממצוות עונג שבת, וביו"ט יש מצוות עונג כמו בשבת (כפי שסובר הרמב"ם), יש חיוב שלוש סעודות גם ביו"ט.
3. חובת שתי סעודות ביו"ט – יכול להיות שחיוב סעודה שלישית בשבת לא נובע ממצוות עונג שבת, וגם אם נסבור שיש מצוות עונג יו"ט, הרי שהיא מחייבת רק שתי סעודות. בשבת יש חיוב בסעודה שלישית בגלל דרשה שכתוב שלוש פעמים 'היום' בפרשת המן. נחלקו הראשונים אם ירד מן ביו"ט או לא, ועל הצד שלא ירד מן אין סיבה לחייב שלוש סעודות ביו"ט (סעודה שלישית נועדה גם להבחין בין שבת לבין שאר ימים, שיש תוספת של סעודה בשבת על פני ימי חול. לפי זה היה צד לחייב סעודה שלישית ביו"ט, אך על בסיס זה ניתן רק להוסיף עוד תבשיל ואין צורך להפסיק בברכת המזון כדי לייצר שלוש סעודות בדווקא. כך עולה בכלבו סי' נח).

איסור תענית בראש השנה

יש להקדים שהשיטה הפשוטה להלכה היא שאסור לצום בראש השנה כיוון שיש מצוות שמחה גם בראש השנה, כשם שיש בשאר המועדות. אף על פי כן, קיים מנהג קדום לצום בראש השנה, והשאלה היא כיצד ניתן להצדיק מנהג זה.

ראינו שאין לצום ביום קדוש, ולפי זה לכאורה היה צריך לאסור תענית בראש השנה מצד קדושת היום. כדי להתמודד עם טיעון זה ניתן להתבסס על דברי המאירי, המתיר תענית לשם תשובה ופרישות ביום קדוש:

תענית שהוא לכונת תשובה ופרישות מותר אף בשבת ואין עליו שם תענית כלל.[8]

אולם, מצד מצוות שמחה ומצוות עונג קשה יותר להתמודד עם המנהג לצום בראש השנה. מצד מצוות עונג יש מקום לומר שאם העונג של האדם הוא לצום אינו חייב לאכול. יתכן ומצוות עונג יכולה לתת אופי למצוות השמחה, וכפי שטוען רעק"א, שמצוות השמחה נובעת ממצוות עונג. לפי זה, אין חובת סעודה בראש השנה אם העונג של האדם הוא לצום. אולם, לפי היגיון זה הדבר נכון באותה המידה גם בשאר ימים טובים.

יכול להיות שיש לצמצם את כל הדין של מצוות שמחה ודין 'לכם' רק לשלושת הרגלים, בהם נאמר 'עצרת תהיה לכם'. לפי זה, קיימת אולי רק מצוות עונג בראש השנה, וכאמור, עם מצוות עונג קל יותר להתמודד כדי לאפשר צום.