דילוג לתוכן העיקרי

מנחות | דף נד | תוספת מים למנחת חוטא

 

בעיון הקודם עסקנו בחובה ללוש את המנחות במים פושרים. הדיון במים פושרים מניח בפשטות, כי יש ללוש את המנחות במים, כפי שנאמר במשנה. אלא, שהמפרשים עומדים על כך שבתורה לא נזכרה בפירוש החובה לערב במנחה מים. כיצד, אם כן, ניתן להוסיף לקורבן המנחה דבר מה שאיננו נזכר בפירוש בתורה?

תשובה אפשרית לשאלה זו היא תשובתו של החזון אי"ש, שהבאנו בעיון הקודם. לדעתו, אילו המנחה תכלול רק סולת ושמן היא לא תוכל לבוא לידי חימוץ (לדעת הרמב"ן), ואי אפשר יהיה לקיים בה את מצות השמירה. לפיכך, ברור מאליו שיש לערב במנחה גם מים, ולשמור עליה שלא תחמיץ.

תשובה פרקטית יותר הציעו התוספות בדף נ"ז (ד"ה מנחת):

"ושאר מנחות ידוע דמגבלין במים דשמנן מועט, ובענין זה אי אפשר לגבל".


כלומר, אם לא יוסיפו מים למנחה, אי אפשר יהיה ללוש אותה, ולכן ברור שמוסיפים מים. בעל "מקדש דוד" מעיר, שדין זה הוא דין תורה. מדבריו עולה, שכאשר ישנה הלכה שחידשו חכמים מסברה, ניתן לראות בה דין תורה של ממש, אם אכן מדובר על סברה מובנת מאליה, כפי שטוענים התוספות.

דברי התוספות נאמרו על רקע הגמרא בדף נ"ז שם, הקובעת כי יש להוסיף מים גם למנחת נסכים. מנחת נסכים מתייחדת בכך שיש בה כמות גדולה של שמן. התוספות מבארים, שלגבי מנחת נסכים אכן ישנה סברה שלא להוסיף לה מים, שהרי כמות השמן הגדולה מאפשרת את הלישה. על פי דרכו של החזון אי"ש, קשה יותר לקבל סברה כזו, משום שסוף סוף יש להביא את המנחה למצב שבו ניתן יהיה להחמיץ אותה.

מנחה ייחודית נוספת היא מנחת חוטא, הנידונה בדף נ"ד עמוד א'. בתורה נאמר, שאין ליצוק שמן על מנחת החוטא, והסבירו חכמים שלא יהא קורבנו מהודר. לכאורה, הלכה זו בנוגע לשמן איננה קשורה ללישת המנחה במים. ואמנם, רב יצחק קובע:

"מנחת חוטא מגבלה במים וכשרה".


אך רבי אילא חולק על רב יצחק, ומסבירה הגמרא:

"ובהא קא מיפלגי, דמר סבר: מאי חריבה? חריבה משמן, ומר סבר: חריבה מכל דבר".


כלומר, לדעת רב אילא התורה מונעת ממנחת החוטא את כל הנוזלים כולם - השמן, והמים. אין ספק, שדברי רב אילא אינם מתיישבים על פי שתי התשובות דלעיל: מנחה ללא שמן איננה ראויה לחימוץ, וכמו כן קשה לקמוץ ממנה, כפי שאומר רב אילא עצמו. אמנם, אין בכך קושיה על רב אילא, משום שזו בדיוק טענתו: התורה חידשה שדין מנחת חוטא שונה מדין שאר המנחות.

לעיל הזכרנו את דרשת חז"ל, שלפיה התורה מונעת את השמן ממנחת חוטא כדי שהקורבן לא יהיה מהודר. דומה, שעל פי דרך זו, אין מניעה מתוספת מים למנחה, שהרי המים אינם מוסיפים הידור, וכדעת רב יצחק. והנה, בעל ספר החינוך (מצוה קכ"ה) הזכיר את דברי חז"ל, אך הוסיף טעם שני למניעת השמן ממנחת החוטא:

"ועוד נאמר שהוא לחמלת העני שלא להטריחו יותר מדי להביא שמן, כי השם ברוך הוא לא יטריח בריה. ומפני זה גם כן לא חייבו רק במעט קמח, שאי אפשר לשום אדם אפילו בדלי דלות בלא מעט קמח".


כלומר, מנחת החוטא היא הקורבן המינימלי ביותר, וכל כולו רק קמח. אמנם, מים הם מוצר זול ונפוץ, אך אף על פי כן, ייתכן שרב אילא מבקש לשמור על אותו מאכל מינימלי ביותר - עישרון אחד של קמח - ולא להוסיף בו דבר.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)