לדעת לקום | שיחה בעקבות פרשת הרב מוטי אלון

 

לדעת לקום*

הופיע לאור בדף קשר גיליון 1214 | שבת פרשת כי תשא כ' אדר ה'תש"ע

 

משבר הרב אלון נראה לי כמשבר הקשה ביותר שהציונות הדתית עברה מאז שקמה. הוא נראה לי קשה יותר ממשבר חורבן חבל עזה וצפון השומרון. שמעתי בתקשורת אנשים המדברים על גדלותנו כציבור ביכולתנו לבחון את עצמנו. שמעתי נחמות נוספות הממעיטות בעוצמת המכה. אך להערכתי גדול כים שברנו, ואנו נישא אותו עוד שנים רבות, אם לא למעלה מזה.

תלמידים ואנשים מבחוץ, כולל משפחות שלמות שהרב אלון החזירן בתשובה, פונים אליי בבקשת תרופה. אך כידיד אישי של הרב אלון קשה לי לא פחות מהם. הערכתי עד מאוד את החום והאהבה שרב אלון הקרין כלפי כל אדם שבא עמו במגע. נקלעתי ערב אחד לפני שנים לבית הכנסת 'ישורון' במרכז ירושלים, בית כנסת גדול מאוד. אנשים מכובדים, בגיל העמידה וגם אחריו, לבושים בחליפות ועניבות, ישבו עם רגליהם משוכלות על הרצפה וסיכמו בדממה כל מילה שיצאה מפי הרב אלון. כל מילותיו היו תורה. קידוש השם שראיתי שם בהקשבה המרוכזת של אנשים כה רבים לתורת ה', היה גדול ומרנין את נפש. ומה מקומו של מטען עצום זה בשעה הקשה הנוכחית?

כדרכי, אני מנסה להיאחז בפרשיות מקראיות כדי להבין את מצבנו. ובמקרה דנן: שתיים הן.

הראשונה היא פרשת בני עלי, שנאמר בה עליהם:

"וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמואל א' ב' כב)

ועל כך חרב משכן ה' וגלה ארון הברית אל מקדשו של דגון. חמישים אלף איש נפלו בפורענות!

חז"ל נחלקו אם הסיפור אמיתי או בבחינת 'שמועה': "אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ" (שם).

אך די ב'שמועה' להבין שנעשו שם דברי חמורים, גם אם לא היו כמכחול בשפופרת.

נשווה בנפשנו: שני הכוהנים במשכן ה', בניו של הכהן הגדול, מנצלים את מעמדם ואת קדושתם בעיני העם ואת קדושתו של משכן ה' לצורך המעשים הנזכרים. בעקבות זה נמנעו אנשים מלבוא למשכן, ועל פי המסופר בתהילים (ע"ח) מצאו לעצמם אלטרנטיבות בבמות העבודה הזרה. כך החל כדור השלג של הפורענות הקשה וקללת בית עלי לדורות עולם.

האמנם אנו במצב טוב יותר? קדושת התורה ונושאיה שימשה כאן, ולפחות על פי 'לא טובה השמועה', לצורך מעשים הקרובים לגילוי עריות ופגם הנפש לנערים הכרוכים במעשים אלו. למי נבוא מחר בטענות כשבני נוער ומבוגרים כאחד יבקשו תחליפים לתורת ה', אם זו הביאה למעשים אלו?! אנה נוליך את חילול שמו הגדול יתברך?! האם חורבננו יהיה קטן ממה שקרה אז? מי מבטיח לנו זאת?!

המעשה המקביל לפרשת בני עלי הוא מעשה דויד ובת שבע. מלך, שהיה גם מנהיג רוחני ותורני ראשון במעלה, מחבר ספר התפילות שלנו, ספר תהילים, ניצל את מעמדו ואת סמכותו לצורך לקיחת אשתו של לוחם שנלחם את מלחמתו של אותו מלך – דויד. אך שם הייתה הודאה והיה תיקון והתוויית דרך לרבים בתיקון זה.

מה למדנו משם לדורות עולם? נתבונן בדבריו של בעל ספר חסידים (תרי"ט):

"שמשון גבור שבגבורים ודוד חסיד שבחסידים ושלמה חכם שבחכמים ונכשל שמשון ע"י אשה ונכשל דוד ע"י יפת תואר ואשת אוריה לכך נכתב ענין שמשון ודוד ושלמה שנכשלו כדי להודיע תוקף אהבת נשים שיותר מדאי הוא והגדיל יצה"ר על הטובים... והודיע מעשה דוד להודיע כי ראש החסידים שכל עסקו לשם שמים ואעפ"כ כשראה אשה נכשל ואע"פ שקרוב לזקנה וכ"ש שבחור צריך להזהר מלהביט באשה ולהתרחק מאשה"

חז"ל מספרים לנו על חטאיו של משה. והיה לו יותר מחטא אחד. אנו יודעים על חטאיהם של אברהם ושל יעקב. אך איננו יודעים דבר על חטא כלשהו של רבי עקיבא איגר או בעל 'חזון איש'. בשלב מסוים, לא לפני הרבה מאוד זמן, החלו בבית המדרש להאמין, שגדולי תורה פטורים מטרדתו של היצר הרע, כל מעשיהם שלימות, ואם יש לנו קושיות על מעשיהם, החיסרון הוא בנו. זוהי תפיסה שמקורה אינו יהודי. התורה מלמדת אותנו להתמודד עם כישלון ולדעת לתקנו. היא מלמדת אותנו שאין אנו נקיים ממאבק מתיש ויום יומי עם היצר הרע שבנו, וכלל לא חשוב מהי גדלותנו בתורה וביראת שמים.

גם אני ראש ישיבה, וגם עיסוקי היום יומי הוא בתורה וביראת שמים, ואני מוסר לפניהם כאן מודעה, שאין יום שאני פטור בו ממלחמת היצר, התוקף אותי מכיוונים שונים ובדרכים רבות, ולא תמיד, וזה בלשון המעטה, אני מנצח אותו!

*

לאידך גיסא ישנה 'הצדקה' לחטאיהם של תלמידי חכמים גדולים, מצד מאמר חז"ל: 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'. לכאורה – אמירה מיסטית על הכוונת דרכו של אדם משמים ועל הניסיונות שמזמנים לו משמים. ולדעתי לא כך הוא!

כראש ישיבה יש לי יצר הרע גדול מאוד בתחום אחד, ואני סבור שהוא אופייני לרבנים, לראשי ישיבות ולעוד כאלו, אך לא הוסמכתי לדבר בשם איש, ולכן אומר רק על עצמי. כוונתי ליצר הרע שלא להסתבך בשום פנים. בחור כמותכם המסתבך בחטא זה או אחר, יכול לשרוד זאת בקלות יחסית. אך אני כראש ישיבה חייב לחשוב על השפעת חטאי, אם רק יתפרסם, על תקציב הישיבה, על משכורותיהם של כמאתיים איש, על חינוכם של צעירים רבים, על מעמדה הציבורי של הציונות הדתית, על יכולתי להשפיע מחר על שומעי לקחי החילונים ועוד ועוד. לכן ברור לי שאסור לי להסתבך בחטא שיש עמו קלון. אם חלילה אסתבך בתאונה באשמתי, אני עוד עלול (חלילה, חלילה!) לברוח משם כדי למנוע את חילול השם שבהסתבכותי, וכן בכל דבר אחר.

הרב אלון היה מחובר למוקדי כוח ולמוקדי כסף גדולים מאוד. הוא נזקק להם כדי לממן את מפעליו הרבים והברוכים כמפעל "מבראשית" ועוד. הוא השיב אנשים בתשובה והראה להם את הדרך אל ה'. אם נכשל פעם בשל אהבתו האמיתית לתלמיד זה או אחר בחציית גבולות נוראה ברמה זו או אחרת, וגם אם פגם בנפשו של אותו בחור פגם קשה מנשוא, האם יוכל להודות בלא להחריב את מפעלו הגדול? והרי לא ייתכן שרב יהיה זקוק לעזרה, הרי הוא חייב להיות מושלם! ואכן רב גדול אינו מבקש עזרה, הוא מכחיש בפני עצמו את כישלונו, מקווה שבפעם הבאה יתגבר, והולך ומסתבך ברשת הכרויה דווקא לאנשים גדולים, רשת אי ההסתבכות, רשת הדימוי שהוא חייב אותו לצאן מרעיתו, רשת האדם המושלם שאינו נופל בחטא ואינו זקוק לעזרה.

משל לאדם בריא וחזק, ספורטאי מצטיין, שפה ושם כואב לו מעט. הוא מדחיק את הכאב ואינו הולך לבדיקות. הוא אינו יכול להרשות לעצמו את הדימוי לחלש הזקוק לעזרה. וכשהסרטן מתגלה בכל גופו, כבר לא ניתן להדבירו באמצעים רגילים.

כולנו חייבים בעת כאב מתמשך לגשת לבדיקות. כולנו זקוקים לעזרה. לכולנו יש כישלונות, וגם אם למדנו הרבה תורה ועמדנו בניסיונות רבים. בואו לא נלמד מבני עלי איך להישאר מושלמים. בואו נלמד מדויד את חולשותינו, את הכוח להודות בהן ולתקנן בטרם יחשיך.

*

ושוב לשאלה: אנה הלכה תורתו של הרב אלון, דוגמתו האישית החמה ופעליו הרוחניים הגדולים?

אני משוכנע שהם היו אמיתיים ועם כוונה לשם שמים, ולכן הם לא התאדו ולא הפכו, חלילה, לקללה. אדרבה! בעת הקטרוג הגדול עליו, ולצערי ולהערכתי, כנראה גם המוצדק, עתה, יש לקיים 'ברוגז רחם תזכור' ולזכור לו גם את זכויותיו. הוא איהב על אנשים כה רבים את הקב"ה ואת תורתו, ועלינו להתפלל לרבש"ע, שזכות זו תעמוד לו לכך שהקב"ה יורה לו דרך תיקון ודרך לצאת מנתיב העלבון וההכחשה. כל מי שזכה בעזרתו לתוספת תורה, יראת שמים ואהבת הבריות צריך לעמוד היום ולהתפלל, שהרב אלון יזכה להורות לציבור דרך תשובה ותיקון. אז תקבל גם התורה שלמדנו ממנו משמעות עמוקה יותר, ולא חלילה תבלע ותטבע בים חילול השם שנוצר. כולנו זקוקים לתפילה זו, ואני בטוח שיש לו הכוח לעמוד במשימה.

כציבור נפיק מפרשה זו את לקחה. המאבק עם היצר הוא יום יומי וללא כל ביטחון בנצחוננו. היצר קיים אצל כולנו, גם אם למדנו הרבה תורה. אך גם אם ניפול נוכל לקום, ואין הדבר תלוי אלא בנו. המאמץ לא יהיה קל. הדרך תהיה קשה. אך שוב! אין הדבר תלוי אלא בנו. נתפלל לה' שייתן לנו כוח לכך.

אסיים שוב, ב'צרות של תלמידי חכמים':

"מעשה שבא רבי אלעזר ברבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על חמור ומטייל על שפת נהר, ושמח שמחה גדולה, והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו, והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי! אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי? - אמרו לו: לזה שמטייל אחריך. אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל. - אמרו לו: מפני מה? - אמר להם: כך וכך עשה לי. - אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא. אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (תענית כ.)

לא איש כרב אלון חשוד על ידי מי מאתנו שיפגע באדם זה או אחר. אך עדיין יש לכולנו ללמוד מסיפור זה על תנא קדוש, שלמד תורה הרבה, ודווקא בשל כך רבצה לפתחו חטאת מכוערת של העלבת אדם על לא עוול בכפו, חטא שאיש מאתנו לא היה מעלה על דעתו שייכשל בו.

עוד נלמד משם, שרבי אלעזר לא חס על כבוד עצמו והלך אחרי אותו אדם עד עירו, קיבל על עצמו בושה בפני כולם ובלבד שיתקן את חטאו.

 

* הדברים מבוססים על שתי שיחות שנאמרו בישיבה, האחת ביום רביעי, ג' אדר, והשנייה בסעודה שלישית בשבת זכור. סיכום הדברים עבר את ביקורת הרב.