אור בתוך החושך
בראש חודש טבת, זכינו לתפילת הלל חגיגית בבית הכנסת בקיבוץ עלומים. ב"ה הצלחנו להתכנס יחד, חיילים מיס"ר מטכלי, שעובדים מאוד קשה במלחמה, ואנשים מקיבוץ עלומים (ורב הקיבוץ, הרב עמית קולא) שבאו במיוחד מנתניה, בכדי להשתתף בתפילה זו. בין חיילי היס"ר המטכלי, היו גם המג"ד והסמג"ד (בן אור שריקי, שפעל עמנו רבות לארגון התפילה), וגם הרב שמואל סלוטקי (כמוני ממחזור יט), שמשמש כמ"פ ביס"ר המטכלי. שני בניו, נועם וישי הי"ד, נלחמו בגבורה בקיבוץ עלומים (שבו נערכה התפילה), חיסלו עשרות מחבלים והצילו את חייהם של רבים מאוד.
היתה התרגשות מיוחדת. זו הפעם הראשונה מאז פרעות שמחת תורה,שחוזרת התפילה לבית הכנסת עם תושבי המקום, ואולי הפעם הראשונה שדבר כזה מתבצע ביישוב כלשהו מיישובי העוטף. תושבים וחיילים יחדיו. תפילה מרגשת עם הלל מרגש.
האם ניתן לשמוח בימים אלו?
התחושות קשות. במיוחד לאור מאורעות השבוע, והריגת חיילים ומפקדים יקרים מאוד. לפני ההלל, אמרנו תהלים ומישברך לחיילי צה"ל, לשבויים ולפצועים. ושם ניסיתי לשתף את הציבור היקר בתחושות בשעה זו. נמצאים אנו בזמן קשה, מלחמה, לאחר קרב נורא עם הרוגים. צריכים לזכור: אין זו רק מלחמה על שטח, על מקום. זו מלחמה שבה האויבים מנסים לרצוח ולהרוג כמה שיותר יהודים, להתעלל בנו, לפגוע באכזריות באנשים ונשים, ילדים ותינוקות. לפגוע בחיים שלנו, להשבית אותם. במציאות זו, הוספת חיים היא חלק מהמאבק במלחמה. כמובן, שצריכים תמיד למצוא איזון: עת לבכות, עת להתפלל, עת לעבוד ועת לריקוד של רוממות.
אבי, ר' דוד רימון ז"ל, היה פעיל בהגנה, בכופר היישוב ובדברים נוספים שסייעו להקמת מדינת ישראל. בשנת תש"א (1941 למניינם), בהגיע הידיעות על השואה הנוראה, ועל מעשי הנאצים ימ"ש, היתה קדרות גדולה בארץ ישראל. גם כאן היו דברים קשים, וגם היו דאגות גדולות בפני עתיד העם היהודי, בגולה ובארץ. באותם ימים, כתב אבי ז"ל:"הימים, ימי מכאוב ותלאה וקמטי דאגה חרושים בפני כל אדם מן הישוב. נחשולי הידיעות מסעירים את חיינו, ממתחים את עצבינו, ועושים אותנו דרוכים וקשובים לכל אוושה קלה.
כלום, אין לחשוש כי באווירה זו ייבלע הצחוק לנצח ותשתכח דמותו של חיוך? האם איננו מצווים דווקא עתה למזוג אגלי צחוק אל קובעת המרירות שאנו שותים ממנה יום יום, שעה שעה, ולהפיג קדרותה של הנפש?".
וכך, בימים ההם ובזמן הזה. האויבים שלנו מנסים להשבית אור, להחשיך. האם אנחנו יכולים לגרש את החושך? כנראה שלא במהירות רבה כל כך. הם מחשיכים את העולם ברשעותם ובשפלותם. לא כל כך מהר מסלקים את החושך. אולם, נר חנוכה מלמד אותנו: בדרך כלל החגים הם באמצע החודש (פסח, סוכות ואף פורים). ראש השנה ויום כיפור נמצאים בתחילת השנה, ולכן הם יהיו בתחילת החודש, ושבועות בזמן מתן תורה, ולכן אף הוא בתחילת החודש. אולם, אף חג לא מתרחש בסיום החודש. חנוכה הוא בסיום החודש, בחורף. זמן חשכה ועלטה.
אולם, דווקא בחשיכה זו למדים אנו, שיש לחפש אור. למדים אנו, שגם כאשר אנחנו בחושך, "ה' אור לי" (מיכה ז'). האור איננו מגרש את החושך. האור לא יצליח להחזיר אלינו את ההרוגים ועדיין לא משיב את החטופים וגם לא מרפא את הפצועים. אולם, האור נותן כוחות. האור מאפשר לנו לגלות, שגם בחשיכה יש המון אורות. כל גילוי של אור, מאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם החושך. מאפשר לנו להתרומם, לקבל כוחות ולהוסיף חיים.
בתוך החשיכה, רואים אנו נקודות אור רבות: ניתן לראות אחדות מרגשת בעם ישראל, ניתן לראות את האזרחים ואת החיילים שנלחמו בגבורה בשמחת תורה. ניתן לראות את החיילים הגיבורים שלנו, הנלחמים מתוך הבנת השליחות הגדולה להגן על עם ישראל. ביקורים רבים שעשיתי אצל החיילים ואצל הפצועים, הראו לי שוב ושוב, כמה נפלאים החיילים שלנו. אלו תעצומות נפש יש בהם. כמה מרגש הדבר ש-300,000 ישראלים חזרו לארץ בכדי להתגייס. כמה מרגש לראות את מעשי החסד האדירים של עם ישראל בכל מקום, בארץ ובעולם. כמה נפלאים החיילים שלנו וכמה נפלא הוא עם ישראל.
אכן, יש חושך, אבל יש הרבה אורות. מתוך האורות הגדולים, נכיר באור הגדול של עם ישראל, נחוש באור ה' הנמצא בתוכנו, ובע"ה נצליח לקבל כוחות להתמודד, ובסופו של דבר גם לגרש את החושך.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)