על הרב שלמה פישר זצ"ל

כשהייתי בתחילת דרכי בישיבה הציע לי אחי הבכור, שלמד בישיבת מעלה אדומים, להצטרף אליו לשמוע שיעור אצל רב שהוא שומע לעתים בירושלים. השיעור התקיים במוצאי שבת בביתו של הרב בהר נוף. ההצעה יכולה להישמע מפתיעה – מה יש לי כתלמיד צעיר סרוג מישיבת הר עציון לחפש במוצאי שבת בהר נוף אצל רב שאיני מכיר ושמצטייר במבט ראשון כרחוק מאוד מעולמי? נעניתי להצעה של אחי, וכמוני עוד רבים נהגו. ומה קרה לי בעקבות אותה דלת שנפתחה במפתיע בחיי? מהשיעור הראשון לא הבנתי כלום, מזה שאחריו מעט יותר ובהמשך עוד יותר, ולימים גם אני לקחתי חברים ותלמידים להתחמם לאורה של האש במוצאי שבת בביתו של הרב שלמה פישר. תורתו הפכה להיות חלק מעולם הלימוד שלי ושל רבים שכמותי.

רבים מחובשי הכיפות הסרוגות שנצפו בהלוויתו של הגר"ש פישר זצ"ל היו מאלו שזכו לפקוד את ביתו באותם מוצאי שבתות, שכנראה נתנו להם מפגש עם משהו מיוחד במינו שהותיר עליהם חותם. מה היה דבר זה? אפתח בדברים הברורים, שאף הם חשוב שייאמרו: הגאון בעל בית ישי היה ענק בכל מובן שהוא: בעל ידיעות בכל רחבי התורה כולה בכל שעה שבה היו פונים אליו ובכל סוגיה; עמקן וחריף מאין כמוהו ובעל חשיבה מקורית, שיודעת לפלח אנליטית את המקור שבו דן ולחברו לנקודות אחרות שלא ניתן היה לשערן ויכולת לחדש מושגים שלאחר ששמעת אינך יכול שלא להשתמש בהם; מופת לרחשי כבוד מאין כמוהן כלפי גדולי ישראל (ובראשם מי שכינה "גדול האחרונים ואיש האלוקים מרן החזו"א זצ"ל" שבאחת ההזדמנויות ראה לנכון לעשות צריכותא לשני תירוצים שלו) ועם זאת מחויב לאמת שלו בסוגיה; בקיא עצום וחדשן בתחומי האגדה, הדרוש והפילוסופיה היהודית שהיו קרובים לליבו לא פחות מן הלמדנות; בעל יכולת הכרעה הלכתית שמחויבת למסורת ישראל ועם זאת אינה נושאת פנים; וכמובן לא פחות חשוב – צדיק בעל מידות וענווה, בעל מסירות שלא מעלמא הדין ללימוד תורה (היה שוהה במהלך השבוע בישיבה שקוע בלימוד וחוזר לביתו ולמשפחתו רק לסופי שבוע שהיו מוקדשים במידה רבה להרבצת תורה בביתו), נכון לנסוע לכל אתר שבו התבקש למסור שיעור, גומל חסד ורגיש לפגיעה בכבוד הזולת או בדרכי השלום. תלמידי ישיבה רבים, ואני הקטן בכללם, זכו לחוות משהו מן האור שלו והמתיקות שבתורתו.

אבל דומני שהמשיכה שלנו לא התמצתה במעלות אלו. רבותיי שבישיבה היו אף הם והינם גדולים ואנשי מעלה, וזכיתי לקבל מהם תורה בנוחות וללא צורך לנסוע לירושלים, ואף על פי כן – הם עצמם עודדו אותי ואת חבריי לנסוע. הרא"ל זצ"ל אף התעניין בדברים ששמענו מהרב פישר, הביא אותו למסור שיעור בבית מדרשנו, ולא אשכח את פניו הזורחות כששאל אותי לאחר אחד השיעורים: "נו, נהנית? איזו עוצמה! איזו חוויה!". והשאלה עומדת אפוא בעינה – מה משך אותנו?

עיקרון חשוב בחינוך שאנו בדרך כלל נוטים אליו הוא שהרב צריך להשתייך לאותו עולם של התלמיד. עליו להיות במקום גבוה שיעודד את התלמיד לשאוף למעלה, אך אל לו להיות מנותק ושייך לספירה אחרת לגמרי שתהפוך אותו לדמות שהתלמיד אינו יכול להתקשר אליה ולשאוף להידמות לה. כאמור, רבותיי שבישיבה גדולים ועצומים, ואין לי יומרה להגיע ביום מן הימים אל מדרגתם, ובכל זאת - השאיפה קיימת, וההתקשרות שלי אליהם היא בתוך עולם שזכיתי לחוש בו תחושה של בית. אני מאמין שזו דרך המלך בחינוך, אבל נראה שיש מקום גם לסוג אחר.

כשהיינו נוסעים לשמוע את הרב פישר זצ"ל, לא שאפנו להידמות לו. המרחק היה רב מידי, הסגנון והעולם הרוחני שונה מידי, הוירטואוזיות הלמדנית ייחודית מכדי שננסה לחקות אותה בלימודנו. קיבלנו משהו אחר – תורה שמבהירה לך שהקב"ה זיכה אותנו והציב בעולמנו ענק נדיב, ששמח להעניק לך מבלי שתוכל ללכת בדרכו, וזהו חינוך מסוג אחר – הגדלות קיימת בעולם, ויש לי מה לקבל ממנה גם אם לא אנסה להידמות לה. אף אדם שאני מכיר אינו דומה לבעל הבית ישי זצ"ל, ובכל זאת רבים וגדולים הם האנשים המוכרים לי שספגו ממעלותיו המרובות. אכן, שר וגדול נפל בישראל, ועלינו להודות על הטוב שנפל בחלקנו, להתפלל שזכרו יגן עלינו ולייחל שנזכה להתאבק בעפר רגליהם של חכמים.

בתמונה: הרב שמואל שמעוני עם הרב פישר זצ"ל, באחד מהשיעורים שהעביר הרב בישיבה.

*

ביום חמישי, כ"א בכסלו תשפ"ב, בשעה 12:00 נקיים הספד לזכרו של הרב שלמה פישר זצ"ל בהיכל הישיבה. יישאו דברים - ראש הישיבה הרב משה ליכטנשטיין, תלמידו הרב משה אברהם פטרובר, ראש כולל 'אמרי יושר' וחתנו הרב ברוך קהת, ר"מ בישיבת 'מחנים'.