שנה לפטירתו של הרב לורד יונתן (יעקב צבי) זקס זצ"ל

יש מתח משמעותי בחז"ל על מקומה ומעמדה של התורה בין ישראל לעמים. הרבה מהעשיה של תורה שבעל פה מבוססת על הזיקה הייחודית שתלמוד התורה יוצר בין ישראל ובין אביהם שבשמיים, עד כדי כך ש"עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה". מאידך, אנחנו מאמינים שהחכמה האלוקית באה לידי ביטוי בתורה. לתורה יש מסר אוניברסלי, רוחני ומוסרי, ואנחנו רוצים שכל בשר ודם יהיו חשופים אליו.

בסופו של דבר הכתוב השלישי שאומר ששני הדברים חשובים נמצא בספר דברים: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ומפרש הרמב"ן: "ואמר כי בחוקים ובמשפטים תועלות גדולות, שהם תפארת לעושיהם מן האדם, ואפילו שונאיהם ישבחו אותם בהם. ועוד, שהם תועלת גדולה שאין כמותה, שהשם יהיה קרוב להם בכל קראם אליו, וכן העמים יתבוננו בזה וידעו כי החוקים נעשים בחכמה ובינה לקרבה אל האלהים וייראו מהם, וזהו שאמר כי מי גוי גדול. ועוד, שהחוקים והמשפטים בעצמם הם צדיקים, ישרים וטובים בישוב העם והמדינות."

הרמב"ן לא מדבר על אפולוגטיקה, אלא על כך שלמצוות עצמן יש ערכים רוחניים עבור כל העולם כולו. התפקיד הזה, של תרגום התורה לעולם, הוא תפקיד קריטי ולא פשוט. הראשון שעשה את התפקיד הזה הוא משה רבנו שביאר ותרגם את התורה, לפי חז"ל, לשבעים לשון. לתרגם את התורה לשבעים לשון זה להביא את התורה לתרבויות שונות, לעמים שונים, למצבים שונים, לא רק להבין איך היא נוגעת לעם ישראל אלא איך היא נוגעת לכל מיני תרבויות. תפקיד לא פשוט, שצריך בשבילו משה רבנו. בדור שלנו, הרב יונתן, או יותר נכון, הרב יעקב צבי זקס, נטל על עצמו את התפקיד הזה יותר מכל אדם אחר. הוא הוריד חציצות וכיסויים שלא מאפשרים לאומות לחוש בתורה עצמה והתקיים בו "אדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש", ויותר מלא אבוש - מתוך תרומה לכלל החברה ולא מתוך התגוננות. בזה כמובן הוא הלך בעקבות אברהם אבינו שהלך בא"י וקרא לעמים לקרוא בשם ה'. מאברהם אבינו התפקיד הזה ניתן למתי מעט. לא כולם צריכים לעסוק בתפקיד הזה, רובנו יושבים בבית המדרש ומתמקדים בדברים אחרים, גם הם חשובים, אך היום אנחנו מספידים אדם שלקח על עצמו את התפקיד הזה של "נביא לגויים נתתיך", וכאמור, ספר דברים רואה בזה זכות עצומה וגדולה.

פה אני רוצה להדגיש, הוא לא עסק בגיור, אבל הוא חשב שבעולם המודרני יש לתורה מסר אוניברסלי והמסר הזה צריך להדהד בעולם המודרני. היתה לרב זקס תפיסה אוניברסלית שיש אמת כללית שנכונה ומשותפת לכל אומה ולשון ולתורה יש מה לתרום לאמת הזאת. לא שיש תורה לעם ישראל וערכים נוספים של מוסר טבעי, אלא שבתורה עצמה יש מסרים חשובים, אמירות מוסריות ודתיות.

הוא ראה במידה רבה שהעולם המודרני זקוק לתפיסה רוחנית ומוסרית. מסר שחוזר על עצמו בהרבה מכתביו הוא יישום ערכים בתוך המציאות המודרנית, ואיך מחדירים למציאות הפוליטית והכלכלית רוחניות ומוסריות. עוד הוא חוזר בכתביו שלא רק שצריך להכניס יותר רוחניות בעולם הזה, אלא זה מחייב אחריות - האדם צריך לקחת אחריות על העולם ועל הפן המוסרי שבתוכו.

המסר הזה היכה שורש עצום בהמון קהלים, לאו דווקא יהודיים, כיוון שאלו מסרים שהעולם הליברלי לא מרבה להשמיע. אנשים צמאים למסרים הללו. כמובן שבשביל לעשות את זה היה צריך לדבר בשפה מסוימת, שמתרגמת את המסרים שבתורה לשפה כללית, אך הוא לא דיבר בצורה כללית אלא דיבר בשם היהדות, לא כפילוסוף שהוא במקרה יהודי אורתודוקסי אלא בשם היהדות והערכים שלה.

מה היו הרקע ותכונות האופי שאפשרו להגיע להישגים הללו? קודם כל, היתה לו השכלה יסודית ביותר. לא מספיק להיות דובר רהוט אלא צריך להיות דובר משכיל. על מנת להסביר ולתרגם צריך קודם כל להבין לעומק, והוא התמצא בעולם הזה היטב והמשיך להיות מעודכן בעשיה האינטלקטואלית העכשווית. הוא לא היה איזה ראש ישיבה ששמע כמה מילים במקרה על מה זו חכמה יוונית ודיבר בחנוכה, הוא באמת היה בן בית במקום הזה.

שנית, היתה לו מודעות עצמית ובטחון עצמי ביהדות. הוא דיבר על יהדות בוטחת, לא היה אפולוגטי ולא בא להצטדק או להצדיק. היה לו בטחון עצמי גם בזהות היהודית וגם באמת התורנית שיש לה מענה לבעיות כלליות. הוא בא לתרבות הכללית בעמדה של שיתוף פעולה, במחשבה שיש לתרבות מה להוסיף לו ויש לו מה ללמוד ממנה, וניתן ליצור שיתוף פעולה והפריה הדדית. העובדה הפרדוקסלית היא שהוא התחנך במערכת חינוך בריטית, הוא לא למד בבית ספר יהודי. הוא גדל בתוך מערכת של גויים, זו אינה המלצה לרבים, אך אצלו זה פיתח מודעות עצמית ליהדותו, וזה איפשר לו להכיר את התרבות איתה הוא רצה לבוא בדיאלוג.

הרב זקס נפטר בשבת פרשת וירא. הגמרא במסכת ברכות אומרת "כל הקורא לאברהם אברם עובר בלא תעשה שנאמר לא יקרא עוד את שמך אברם". כל מי שקורא את פרשת וירא רואה כמעט שידור חוזר של פרשת לך לך, כל מה שקורה כאן קורה שם. בהבדל אחד - בלך לך אברהם פונה כלפי חוץ, ובוירא הוא פונה כלפי פנים. פרשת וירא נפתחת בברכת הזרע, "כי ביצחק יקרא לך זרע", מעבר מודע של התכנסות פנימה. אברהם משנה את מבטו והוא ממקד את המאמצים שלו כלפי פנים. נדמה לי שהרב זקס עבר גם הוא את המעבר הזה בשנים האחרונות. בראש ובראשונה הסידור שהוא הוציא, יש אנשים שעבורם זה מפעל חיים בפני עצמו. סידור הוא בשביל יהודים, ספוג בזהות היהודית ובמערכת היחסים המיוחדת של עם ישראל עם הקב"ה, ואנשים יושבים בבית הכנסת ורוצים סידור שיפנה אל עולמם וידבר בשפה שלהם. מלבד הפירוש על הסידור הוא כתב בעשור האחרון פירוש על חמישה חומשי תורה. הרב זקס פנה פנימה והתחיל לעסוק ולדבר על דילמות יהודיות בתוך המודרניות. הרושם שלי שגם בארץ וגם בחו"ל הוא מצא אוזן קשבת והספרים נמכרים היטב, כי הקול שהיה לו להציע הוא קול שמשמעותי לדור והתקיים בו לא רק "אדברה כנגד מלכים" אלא גם בתוך בית המדרש "זמירות היו לי חוקיך".

יש הרבה אנשים גדולים בעולם. אחת הדרכים לעמוד על הגדלות וההשפעה היא לשאול מי יכול להחליף אותם. לרוב דור הולך ודור בא. פוסק אחד הולך לעולמו ואחר בא במקומו. ואף על פי כן יש כאלה שאנו שואלים עליהם "מי יתן לנו תמורתו" מי יטול על עצמו את התפקיד הזה? זה מגביר את הייחודיות, ניתן לתפוס את התרומה המשמעותית כשחושבים מי יעשה זאת עכשיו. הקב"ה יקים לעם ישראל עוד דוברים ועוד מורים, אך לא קל לחשוב מי יעמיס על שכמו את המשימה הזאת, ולכן הרב זקס חסר במיוחד בלכתו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

בתמונה: הרב זקס עם מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל ב'דינר' של הישיבה בארה"ב, 2010.