נתן אקסלרוד ז"ל

הרב אהרן ליכנטשטיין הספידו: "המדבר הוא סמל החיפוש והחיזור. אתה היית בין המחפשים; המחפשים את הקב"ה, המחפשים חיים, המחפשים אמת... המחפשים מים כדבר הפשוט מכול, דבר שכמו התורה, מונח וכל הרוצה יבוא וייטול – הפקר לכול, ויקר מכול. חיפשת בעמל וביגיעה... במסירות נפש פשוטה כמשמעה, ובעזרת תמיכה מופלאה שקיבלת ממשפחתך, הספקת והצלחת להתקדם יפה. לא הרפית, תמיד חיפשת לבנות ולהיבנות. בנית את עצמך בעשר אצבעותיך, תמיד היית בעל שאיפה ובעל חיפוש. גם כשהיית צמא, לא עייפת. שילבת בתוכך מצד אחד נימה של תמימות, שלמות עם דרכי וערכי העולם שבתוכו חיית, ומצד שני התאמצת לשלב את נתיבך האישי, כולל פן חסידי ואפילו מיסטי בתוך אותו עולם. היה בך משהו שאמנם דומה למים ולחיפוש אחר מים... באת לקנות תורה וקנית. באת, בעלייה עצמה ובהמשכה, לקנות את ארץ ישראל, וקנית. אבל באותה ארץ גם נקנית – נקנית על ידה... להורים השכולים אין מילים בפי, שאוכל לשכך את הכאב. איבדתם לא רק בן בכור. איבדתם בן שבאישיותו ודרכו הגשים את חלומותיכם ואת מאווייכם. איבדתם בן, שהיה עמוד שדרה, עמוד ענן ועמוד אש, בן הבית שהוביל ופילס דרך לצעירים יותר, שאמורים ללכת בדרכו, ובע"ה ילכו בדרכו."

הספידוֹ דב דניאל, חברו למחזור כ"ח: "נתן היה אדם מורכב מדי מכדי שנוכל לתאר אותו בתכונה זו או אחרת, אך מכלול תכונותיו יצר דמות של אדם יקר. נתן הסתכל בעולם שמסביבו ולקח בו עניין. לא הייתה זו סקרנות כללית בלבד, הוא התעניין בפרטי הפרטים של כל דבר. עוד מימיו בבית הספר, במקום לצייר טירות, סוסים ואבירים, נתן צייר מערכות סבוכות של כבישים עם נתיבים והסתעפויות, צמתים ומחלפים מתוחכמים. נתן דאג לדעת את הפרטים הקטנים ביותר שאף אחד אחר לא היה בקיא בהם אפילו כשהנושא נראה טריוויאלי ושולי. חבריו ידעו שאם נאלצו להגיע לרחוב זה או אחר בעיר מסוימת, האדם שידע איפה נמצא המקום ומהו האוטובוס שאליו מגיע, היה נתן. אך נתן לא גמר אומר באיסוף הפרטים. כל נושא שלמד או חקר בצורה יסודית הוא היה מסכם בצורת מאמר, כך שיהיה לו מסמך שראוי להפצה, לא מפני שהתעתד להפיץ אותו, אלא משום שפשוט כך הדרך הנכונה לגבש את הפרטים שנצברו ולעבד את האינפורמציה שנרכשה. היה זה חלק מראיית עולמו של נתן. הוא ראה כל דבר בהקשרו הרחב יותר, תמיד ראה את התמונה הגדולה. לכל שאלה שנתן נשאל, היה פותח את התשובה בפתיחה האופיינית לו, 'תראה,' שיוצאת מפיו בהגייה המיוחדת לו. מיד היה השואל יודע שאין הוא עומד לקבל תשובה פשטנית ואף לא תשובה פשוטה וישירה אלא פרישה רחבה של הנושא על מרכיביו עם ניתוח מפורט, מדוקדק ומעמיק... הצד השני באישיותו... היה הפן המוסרי... נתן היה מהרהר רבות בענייני מוסר. בשנה שעברה ניסה להתחיל חוג מוסר, פורום שבו יתכנסו בחורים וידונו בבעיות מוסר. לא בעיות תיאורטיות ולא מוסר אישי, נתן רצה לשפר ולתקן בעיות מוסריות ציבוריות שראה בישיבה. כולם זוכרים איך מדי פעם היה ניגש ומזכיר לנו שלאחד החברים יש יום הולדת ומן הראוי שניגש אליו ונאחל לו מזל טוב. רק בלילה שלפני הטיול ניגש נתן אל אחד מחבריו עם חיוך מלא סיפוק, ואיחל לו, במעין חגיגיות רשמית, מזל טוב על יום הולדתו העשרים ושלושה (אף ניסה לתת לו עשרים ושלוש כאפות לכבוד המאורע). הדאגה הזאת לַפרט, לחיוך של האדם שבטוח שאף אחד, בישיבה הומה, מלאה אנשים עסוקים, לא יזכור את יום הולדתו – הדאגה הזאת הבליטה את המוסריות המיוחדת של נתן. אך מידה זו אף תאמה והשלימה את צדו האינטלקטואלי של נתן... יש דברים שדרושים בעולם והם צריכים להיעשות כדי שהתמונה תהיה מושלמת. נתן היה מי שדאג שהתמונה תהיה שלמה... נתן היה מן הוותיקין, הוא רצה להיות האדם שמגבה את המשכים. כך, אם חס ושלום, לא יקום המשכים בזמן, לא יתבטל מניין הוותיקין. ברם המצווה שהיה מקפיד עליה, שהייתה כה אופיינית לו, הייתה הקפדתו להיות העשירי למניין. זו המצווה שמהותה היא להוות את הנדבך האחרון, להשלים את החסר, לקיים את המניין. זה היה נתן כשהיה קם ושומר לבוקר ונפשו לה'."

אריאל ביר, חבר נוסף מחזור כ"ז, כתב דברים לזכרו: "זכיתי וזכתה הישיבה להסתופף במחיצתו של נתן שלנו, אדם שהחוכמה החייתה אותו. הסקרנות והצימאון לחוכמה, בינה ודעת בכל תחום שהוא, היו דברים מפליאים ביותר אצל נתן שלנו. כמעט כל חבר היה יכול לדבר עם נתן על כל נושא שהוא, ותמיד היה לנתן מה להוסיף, להעיר ולהאיר... הדאגה והרגישות לפרט, לכל אחד ואחד, הייתה בנפשו. מי שזכה להכיר מקרוב את נתן ידע עד כמה הוא נתן את לבו לנושא, אך מי שלא זכה להכירו כל כך מקרוב לא שם לבו לזאת, בגלל הדרך המיוחדת שבה נהג נתן לעשות דברים אלו. נתן נהג לקרוא לכל אדם בשמו הפרטי, כיוון שלדעתו פנייה כזו לאדם היא יותר אישית ולבבית. נתן דאג תמיד שלעת מצוא החיוך יהיה נסוך על פניו, חיוך שאפילו האדם המסכן בעולם לא יכול להתעלם ממנו, וכאשר נוסף לחיוך זה צחוקו המתגלגל – נמחתה כל דמעה ונסו יגון ואנחה. נתן היה מסתופף הרבה גם בחברת הצעירים בישיבה, התלמידים שעדיין לא מצאו את מקומם בה, והוא דאג לתת להם הרגשה של כבוד עצמי ושייכות לישיבה... זו הייתה דרכו של נתן, לעשות דברים קטנים שלא עושים הרבה רושם אך דורשים המון מחשבה ואכפתיות. דברים שיוצאים מלב ענק של זהב, נכנסים לתוך לבו של כל אדם ומתפשטים בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. אך, כאמור, נתן ידע גם ידע להסתכל על החיים בצורה יותר כללית וגדולה. נתן לא השאיר רעיונות אלו אצלו – הוא ניסה לשפר את פני החברה. נתן ניסה לרתום אנשים בישיבה לפועלו מתוך רצון לשפר את האווירה החברתית בישיבה... לא הרבה אנשים זוכים לראייה כה מורכבת של החיים, להסתכלות כה מעמיקה ואמיתית."