דברי הספד לזכריה הבר הי"ד שנפל ברצועה

כשנכנסתי היום לכיתה, כמידי יום רביעי בסוף סדר בוקר, הצבעתי לתלמידים על מקומך, בשורה השנייה משמאל, ולפתע אל מול עיניי ניבטה דמותך, בבהירות רבה. מבט פניך, כתמיד, הקרין שני דברים: ראשית, על פניך היה נסוך אותו חיוך מאיר פנים שליווה אותך בכל מקום, ושנבע מלבך הטוב, המלא באהבת הבריות. שנית, מבין עיניך ניכרה דריכות, נחישות לקראת השיעור. סיפרתי לתלמידיי שהיית מאתגר אותי לא פעם: לא היית מוותר עד שהדברים היו מדויקים והתיישבו על לבך. לא פעם גם התווכחנו בשיעור, לפעמים הצלחתי לשכנע אותך, ולעתים, היית מניד את ראשך בחיוך קל, כמי שאומר: "שמעתי, הבנתי, לא מקבל". ואני תמיד שמחתי במנוד הראש הזה, כי הוא הקרין את הכנות, את הנאמנות שלך לאמת הפנימית שלך, ואת הנחישות שלך ללמוד תורה עד שהיא תהיה חקוקה בלב, בלבך שלך.

הנחישות הזו איפיינה אותך בכל דרכיך. לא הגעת להישגיך הגבוהים בישיבה בחינם. השקעת ועבדת לשם כך בלא ליאות. האגדות סיפרו עליך כי איש לא ראה אותך ישן: כשבני חדרך הלכו לישון, עדיין היית בבית המדרש, בשעות הקטנות של הלילה, וכשהם קמו, התברר שכבר השכמת והלכת בחזרה לבית המדרש. לא הסתפקת רק בעמידה במערכת הלימודים שהישיבה מעמידה, אלא הצבת לעצמך משימות רבות ומגוונות, שדרשו התמדה ומאמץ. הבולט שבין הפרוייקטים שהסתערת עליו היה הרצון שלך ליצור מעין 'אנציקלופדיה תלמודית למדנית', סיכום למדני מתומצת של כל סוגיות הש"ס בכל חלקי התורה. היה זה מדהים לראות בחור צעיר בשיעורים ד' וה' בכלל מציב לעצמו יעד מרשים שכזה, ועוד יותר מכך, גם מתחיל ומתקדם בהגשמת היעד, בחריצות ובכישרון רב. ללא ספק, היית מהמתמידים הגדולים ביותר של בית מדרשה של ישיבת הר עציון מאז ומעולם.

גם כשעזבת את הישיבה, נותרת קשור בעומקי נשמתך אל התורה בכלל, ואל הישיבה בפרט. היית שותף מרכזי ביוזמה מבורכת של בני שיעורך להקמת מסגרת 'חבורות' של בני השיעור, יחד עם הרב יאיר קאהן, ועשיתם זאת ב'זום', הרבה לפני הקורונה. מי שרוצה להכיר קצת את שיעור הקומה הלמדני המרשים שלך יוכל לשמוע את שיעוריך ביוטיוב, שהעברת כשהיית כבר סטודנט. לאורך חייך המשכת לקבוע עיתים לתורה, בעומק וברצינות.

בשיחת ההיכרות הראשונה שלנו כשחזרת מהצבא בשיעור ד', שאלתי אותך בין היתר מה אתה חושב לעשות בהמשך הדרך, והשבת לי תשובה מפתיעה ולא שגרתית לחלוטין. סיפרת לי שאתה חולם להקים חווה חקלאית, שתרתום את הטכנולוגיה המודרנית לעבודת האדמה. החלום שלך נבע לא רק מתוך אהבת טכנולוגיה, אלא מאהבה גדולה לארץ, הארץ שהוריך היקרים הביאו אותך אליה מתוך חזון ציוני דתי של אהבת העם והארץ. אותה נחישות שהובילה אותך באהבת התורה, הובילה אותך גם באהבת הארץ. הלכת ללמוד חקלאות והפכת לתלמיד מצטיין, פרסמת מאמרים בבטאונים חשובים ולמדת לתואר ד"ר באוניברסיטת תל אביב. וכל זה כשאתה מקים את משפחתך הנפלאה עם טליה רעייתך, וכשאתה אב לשלושה ילדים.

ובאותה נחישות, יצאת להגנת העם והארץ. במסירות נפש עזבת את בני משפחתך ויצאת למלחמת מצווה, שאנו מתפללים שה' יצליח את דרכם של חיילינו ושמשימותיהם יתגשמו בצורה הטובה ביותר. אחרי כל התיאורים שאיפיינו אותך לאורך שנות חייך שנקטעו באחת, לא חשבנו שלבסוף תיפול ותיזכר כגיבור מלחמה. אבל היית גיבור בכל תחומי חייך, וכגיבור נפלת. איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה.

זכריה היקר, נפילתך היא אבדה גדולה ועצומה. בראש ובראשונה אבדה קשה וחלל עצום למשפחתך: להוריך שעל אהבת הארץ שילמו את הכבד במחירים שיש בעולמנו; לאשתך ולילדיך, שלא תזכה לראותם גדלים, ושהם יבינו בבגרותם את שיעור קומתך הגדולה רק מתוך הסיפורים; לאחיך האוהבים, למשפחה המורחבת לחברים שאהבו אותך מאוד. אולם נפילתך היא גם אבדה לשלושה עולמות: אבדה לעולם התורה, עם לכתו של תלמיד חכם, שהיה יכול להעשיר את העולם בתורתו; אבדה לעולם המדע החקלאי, שאיבד מדען שיכול היה לתרום כל כך הרבה לפיתוח אדמתה של ארץ הקודש; ואבדה לעולם נוסף – אולי החשוב מכולם: אבדה לעולם המשלב בין תורה ומדע, בין קביעת עיתים לתורה בעומק ובין תרומה מעשית לחברה ולארץ. תלמידי חכמים יש עוד הרבה, ב"ה, גם מדענים יש עוד הרבה, אבל תלמידי חכמים מדענים, אוהבי תורה ודעת, אוהבי הבריות ואנשי חסד, כפי שהיית אתה, זכריה, אין הרבה. כמה חבל על דאבדין, ולא משתכחין.

והנה אתה מובא לקבורה סמוך לקברו של ידידך ובן מחזורך ארי זנילמן הי"ד, שלמדתם יחד בתיכון ובישיבה, שכמותו אתה בן למשפחת עולים ציונית אידיאליסטית, ושכמותו הותרת אחריך אלמנה ושלושה ילדים פעוטים. וסמוך אליכם נקבר בשבוע שעבר בוגרנו יקיר הכסטר הי"ד, אף הוא בן לעולים, אוהב תורה ואיש מעשה. שלושתכם, תלמידיי האהובים והיקרים, קבורים לא הרחק מבוגרנו הרב נעמן אשחר שנקבר בחלקה סמוכה, ויחד עם שני בוגרים נוספים שנפלו במלחמה בעזה, שי פיזם ודוד שוורץ הי"ד, אתם מצטרפים לישיבה של מעלה, מן הסתם בסמוך למורינו ורבותינו מייסדי הישיבה, הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין זצ"ל. ואנחנו מבקשים ממך זכריה, שתעמוד לפני כיסא הכבוד, בנחישות ובנעימות המיוחדים שלך, ותבקש רחמים על עם ישראל, על משפחתך, על בית הישיבה, ושהקב"ה יאמר די לצרותינו, ויוציאנו מצרה לרווחה, מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה.

תחסר לנו, זכריה, עד מאוד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.