אודות הרב אפרים שחור זצ"ל
מתוך ראיון עם אלמנתו הרבנית אסתר (שחור) ליאור
המשפחה נודדת
ואז פרצה מלחמת ששת הימים, והשמחה בעקבותיה, שסחפה לתוכה גם את בני הזוג שחור. כמי שגדלו על סיפורי הנפילה של גוש עציון והערגה אליו, מצאו את עצמם השניים שובתים את השבת הראשונה והמרגשת עם בני כפר עציון ששבו אל אדמתם. הרב אפרים שחור התבקש על-ידי הרב עמיטל לשמש כר"מ בישיבה שהוקמה אז בגוש עציון, תחילה בכפר עציון ולאחר מכן עברה לאלון שבות. משפחת שחור היתה ממייסדי אלון שבות, שהיה למעשה גרעין משפחות מצומצם של הר"מים שלימדו בישיבה.
"בקושי היו מים וחשמל, לא היו מוסדות חינוך ושירותים, אבל זו היתה פסגת המאוויים שלנו – שילוב של תורה וארץ ישראל". הרבנית מעידה גם כי פני הישיבה היו אז שונים, מאחר שרבניה היו יוצאי זרם 'מרכז הרב', ולכן המקום התאים להם. במשך שבע השנים באלון שבות נולדו שלושה ילדים נוספים. הרבנית לימדה מעט בירושלים, אולם לא ראתה בעבודה בחוץ את העיקר: "בשנים של גידול הילדים, העדפתי באופן טבעי להיות אישה ועקרת בית, ולא חיפשתי שום דבר נוסף. הייתי מלאת סיפוק מהעשייה של בעלי".
אלון שבות הפכה ליישוב מפותח, ואז ביקש הרב צפניה דרורי מהרב אפרים שחור להקים את ישיבת ההסדר בקרית שמונה. העיירה קיבלה בברכה את משפחת שחור ואת הישיבה שהוקמה, יחד עם כולל מר"צ שהוקם מאוחר יותר. הרב שחור הרביץ תורה בעיר, ואשתו לימדה בתיכון הדתי 'המתמיד'. את הילדים שלחו לחינוך הממ"ד בעיר: "היה לנו חשוב להיות עם הציבור ולחזק את הציבור הדתי מבפנים, וברוך ה' לא ניזוקנו. זה בעיקר הודות לכך שבבית היה לילדים מסר ברור וחזק.
"למדתי מחמותי ע"ה שיטה לקחת מלמד פרטי לכל ילד, שילמד איתו תורה מחוץ לשיעורים בבית הספר. כך עשיתי עם הילדים בכל מקום שאליו הלכתי, וזה עבד. לילדים היה ברור תמיד הייעוד התורני שלהם". גם את ההסתגלות לעיירת פיתוח היא מגדירה כסוג של חלוציות. אוצרות הטבע באזור גרמו לה לחבב את המקום, ולקחת את ילדיה בקביעות לרחוץ בחצבני.
לאחר 3 שנים בעיירה חלה הרב שחור בסרטן. בתום תקופת טיפולים באזור המרכז, עברה המשפחה להתגורר בקרית משה בירושלים. "אני בחרתי לגור שם, כיוון שכבר היה החשש הגדול שאצטרך לגדל את הילדים לבדי. היה לי חשוב מאוד לדבוק בישיבת מרכז הרב ולגדל את ילדי לאור תורתה".
שנתיים נוספות חלפו, והחשש התאמת. הרבנית התאלמנה מבעלה, אולם גם בהעדר דמות האב הקפידה לשלוח את ילדיה למקומות תורה: ארבעת בניה למדו בישיבה לצעירים ולאחר מכן במרכז הרב. רבני הישיבה ליוו את המשפחה, ובהם: הרב קלכהיים, הרב פילבר, הרב אייזמן והרב שטיינר. בצמתים חשובים בחייה ניצבה לידה גם דמותו של הרב שפירא.
הילדים, שהגדול בהם היה בן 14 כשהתייתמו, קיבלו את האסון בבגרות והיו שותפים מלאים לאמם בכל המטלות, כך היא מעידה. היא עבדה אז בהוראת יהדות במכללת 'אמונה', משרה שנמשכה 23 שנה.
מתוך ארכיון התמונות של הישיבה
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)