עלון שבות 133

בשוב העלון

שבתות הקיץ של עם ישראל, מלוות מימים ימימה בפרקי האבות, אותה מסכת מופלאה עליה העידו חז"ל:

האי מאן דבעי למיהוי חסידא - לקיים מילי דנזיקין. רבא אמר: מילי דאבות, ואמרי לה: מילי דברכות (ב"ק ל.).

ואף ששלוש אפשרויות שונות הועלו, הרי כבר לימדנו הרשב"ץ:

זאת המסכתא יש לה יתר שאת על ברכות ונזיקין, כי ידוע שהמעלה הגדולה, אשר אין אחריה מעלה, היא שיהיה האדם טוב לשמים וטוב לבריות... ועל ידי מסכת ברכות האדם הוא טוב לשמים... ועל ידי מסכת נזיקין הוא טוב לבריות... וזאת המסכתא היא כוללת שתי התועליות יחד, שהמקיים אותם הוא טוב לשמים וטוב לבריות... (הקדמה לפירוש "מגן אבות").

אולי בכך טמון סוד עוצמתה של מסכת זו - בשילוב המורכב שבין חובת האדם לפתח את עצמו, את מידותיו ואישיותו כעובד ה', מצד אחד, ובין חובתו לדאוג לזולתו ולתרום לחברתו ככל האפשר, מצד שני. שהרי שתי טעויות הן: ישנם הדואגים רק לעצמם, מנתבים את דרכם בחיים על פי שיקוליהם האישיים בלבד, ועיניהם טחו מלראות את חובת השליחות המוטלת עליהם בחייהם, לתקן עולם במלכות שדי. ילמדו מסכת אבות וידעו, כי גמילות חסדים היא מן הדברים שהעולם עומד עליהם; אף יבינו, כי רוח המקום נוחה רק ממי שרוח הבריות רוחה הימנו. "כשאני לעצמי - מה אני?".

וישנם המוסרים עצמם לטובת הכלל, ובשקיעתם בצרכי הציבור מתעלמים הם מחובתם התמידית להתפתח, להיבנות ולצעוד קדימה במסילה העולה בית אל. עסוקים הם כל העת בנתינה לאחרים, ו"איידי דטריד למיפלט - לא בלע". ילמדו אף הם מסכת זו, יכירו וידעו, כי מאן דלא יליף - קטלא חייב, וכי כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. "אם אין אני לי - מי לי?".

ועיקר העיקרים - לדעת למצוא את השילוב הנכון. לדעת, כי בעוד שרשות היחיד מצומצמת בשטחה על ידי מחיצות, הרי שרשות הרבים עשויה להתפרס למרחבי אין סוף. ולדעת, כי בעוד שרשות הרבים מוגבלת בגובהה לעשרה טפחים, הרי שרשות היחיד עולה עד לרקיע.

* * *

מנחה גדולה או מנחה קטנה, מה עדיף? / הרב שמואל דוד
בגדר ברכות הנהנין / ברוך קץ
החידושים לברכות המיוחסים לריטב"א / עזרא שבט
חזקה מגוף לגוף / אהרן פופובצר ואברהם קנאי
מנקיות דעת להלכה רווחת / הרב יהודה שביב
אופי שלושת ימי האבילות הראשונים / יהודה זוסמן
עיונים במצות תלמוד תורה / מנחם אדלר
מחלוקת התלמודים בתפקיד הלימוד מהמשכן בהגדרת מלאכת שבת - חלק ב' / יעקב גנק
אכילת פועל בשדה / מוטי ספראי
בין יוסף ליהודה - בין חלום למציאות / מוטי בנמלך
הענף הנכרת מן העץ / אלי גמרא
"ויצא כברק חצו" / רמ-אל לביא

בפתח העלון נסקור בקצרה את המאמרים המתפרסמים בו:

שלושה מאמרים עוסקים במסכת הנלמדת בישיבה - מסכת ברכות.

הרב שמואל דוד דן בנושא תפילת המנחה על שני זמניה, ומגיע, הלכה למעשה, לשאלה, איזה משני הזמנים עדיף לכתחילה.

בעניין ברכות הנהנין כותב ברוך קץ, ומעלה שלוש אפשרויות בהבנת ברכות אלו - מתיר, ברכת השבח, או מצוה שנתקנה בצביון של מתיר.

בתחום אחר של המסכת, מגיע עזרא שבט למסקנה מחודשת בעניין זהות מחברו של הספר חידושי הריטב"א למסכת ברכות.

"ספיח" מזמן חורף נמצא במאמרם של אהרן פופובצר ואברהם קנאי, העוסק בשתי נקודות מרכזיות בשאלת חזקה מגוף לגוף: האפשרות לפצל בין פסקים הניתנים ביחס לגופים שונים, אף כשנוצרת סתירה כתוצאה מכך; והאפשרות לראות רצף מסוים בין חזקת האב לחזקת בנו.

נושאים הלכתיים שונים מתלבנים במאמרים הבאים:

הרב יהודה שביב מוכיח, כי אף שתוקפן המחייב של המצוות נובע מסיני, הרי שמנהגים נכונים שנהגו בהם בני אדם, מצאו דרכם למערכת ההלכה והפכו לחיובים.

בנושא שלושת ימי האבילות הראשונים, חוקר יהודה זוסמן, האם דיניהם הספציפיים נובעים מניהוג של צער, או ממעמדו המיוחד של האבל.

מנחם אדלר מרחיב בענייני מצות תלמוד תורה, ובעיקר בשאלת היחס שבין החובה ללמוד לחובה ללמד, ובסוגיית "גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה".

יעקב גנק ממשיך להציג את תפיסתו, שחלקה הראשון הובא בעלון הקודם, בהשוואת שיטות התלמודים בתפקיד הלימוד מהמשכן בהגדרת מלאכת שבת. בסיום דבריו מעלה הכותב אפשרות, שהמחלוקת מבטאת גישות כלליות שונות במהותן, המאופיינות בהבדלים שבין בבל וארץ ישראל.

חלק זה של העלון מסתיים במאמרו של מוטי ספראי, שעניינו מצות אכילת פועל בשדה. במאמר נידונות מספר שאלות: טעם ההיתר, אופיו - עשה לבעל הבית או רשות לפועלים, היקפו, היחס לאיסור גזל ועוד.

בנושאי התנ"ך מתפרסם מאמרו של מוטי בנמלך, המעלה כיוון חדש בפרשת היחסים שבין יוסף ואחיו, תוך כדי התמודדות עם השאלות המרכזיות הידועות בפרשה זו.

חותמים את העלון שני שירים שנכתבו מזויותיהם האישיות של אלי גמרא ורמ-אל לביא.

בברכת קיץ פורה

יאיר יניב ואמנון בזק